המדף הז'אנרי: סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי – דאגלס אדמס

כל הדברים בעולם קשורים.

זוהי הפילוסופיה שעומדת בבסיס הספר 'סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי'. אם סטיבן קינג מאמין ש'לפעמים עשן הוא רק סיגריה, ומקריות היא סתם מקריות', אז דאגלס אדמס יביט בסיגריה ויגיד:

'הממ, מודפס עליה דינוזאור. מי עיצב את ההדפס? זה המעצב ג' קירבי! אבל רגע, ג' קירבי נפטר מאתיים שנה לפני גילוי הדינוזאורים! אז ג' קירבי הוא חייזר. ומאיזה כוכב? מהכוכב סיגריון!'

הפיסקה למעלה נשמעה לכם מטומטמת ומשעממת להפליא? זה בגלל שאני לא דאגלס אדמס.

בספר של אדמס, לא רק שהרעיונות פי שבע יותר מוזרים משלי, הם גם מסתדרים יחד במין הגיון פנימי מופלא. אם בעמוד הראשון יעקם הקורא את אפו ויחשוב, 'נזיר חשמלי? מה זאת השטות החדשה הזאת?', בעמוד האחרון הוא יחשוב 'גאוני הרעיון עם הנזיר החשמלי!'.

לא מזיקה גם העובדה שאדמס הוא אחד מהמצחיקים בבני האנוש. הספר בנוי בערך ככה: עלילה-בדיחה-עלילה-בדיחה עלילתית. וכל בדיחה מלמיליאן!

אז אם טרם הבנתם, נהניתי עד בלי סוף מסוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי. עכשיו רק נותר לספר על הספר בכלל.

על ריצ'ארד עובר יום די מוזר. לא תאמינו כמה מהספרים של אדמס מתחילים באנשים שעובר עליהם יום מוזר.

במקרה של ריצ'ארד זה מתחיל בארוחת ערב בקיימברידג'. אחרי זה הוא מגלה ש.. – בעצם לא. עזבו. אני לא רוצה לספיילר.

בואו רק נגיד שהבוס של ריצ'ארד נרצח (אם כי רוח הרפאים שלו עדיין בינינו). והיחיד שמציע לריצ'ארד עזרה הוא חברו הותיק מהקולג': הבלש ההוליסטי דירק ג'נטלי.

ג'נטלי מצוי על הגבול שבין גאון למשוגע. כנראה נוטה יותר לכיוון המשוגע וההזוי. אבל אין להכחיש שלא רק שמדי פעם הוא מגלה את הפתרון לפני כולם, הוא גם מגלה את הבעיה עצמה בזמן שכולם חושבים שהכל די נורמאלי.

אז ג'נטלי חוקר את התעלומה של.. – אהה! אני לא יכול לספר לכם! כל דבר פה זה ספוילר וחלק ענק מהעניין זה לגלות על מה הספר בכלל!

אז רק אומר, שוב, שדאגלס אדמס גאון. כל משפט אצלו במקום. הוא מגולל סצינה שלמה בשלושה עמודים – מה שמרטין היה לוקח שלוש מאות.

אדמס מסביר את הפיזיקה הקוונטית בעמוד וחצי, באחד ההסברים הנהירים של התורה שיש. הוא מנתח אהבה למוזיקה מהי. יש לו אמונה בתוכניתן הבודד הכל-יכול שרק לדור האייטיז הייתה.

הרעיון לסיפור נכתב במקור בכלל בשביל פרק של ד"ר הו. פרק שמעולם לא שודר עקב שביתת עובדים של ה – BBC (תוסיף הערה ש"לא רק בישראל").  אחת התוצאות המפתיעות של הספר, היא שהוא גרם לאדמס להתחבר עם המדען ריצ'רד דוקינס. האחרון סיפר: "ברגע שסיימתי אותו [הספר], חזרתי אחורה לעמוד הראשון והתחלתי לקרוא מחדש – הפעם היחידה שאי פעם עשיתי דבר כזה, אז כתבתי לו [לאדמס] לומר לו את זה".

זהו גם חלק מכוחו של הספר. ספר פנטזיה מטורלל עם אלמנטים של מד"ב. ספר שנכתב כיצירה הומוריסטית, אבל גרמה לאחד המדענים המפורסמים של האייטיז לחשוב.

ואם כל זה, בשילוב עלילה מהודקת, לא משכנע אתכם לקרוא את הספר. אז אזכיר שוב: הוא ממש, אבל ממש ממש ממש, מצחיק.

[סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי – דאגלס אדמס. יצא באנגלית: 1987. נקרא בעברית, שנת תרגום: 1989]

נהניתם? יש מצב שתאהבו גם את הכתבות האלה..

10 תגובות

  1. גם אני כתבתי על הספר. 6 פוסטים :-). ככה זה כשאני נסחפת. הם מתחילים כאן:

    http://bit.ly/TY7gxH

    • ניימן הגיב:

      את פסיכית (במובן החיובי של המילה, כן?)

      • התשובה היא כמובן: כן 🙂 כשאני נכנסת למשהו לעומק, ובמיוחד כשמדובר בכתיבה, זה מה שקורה.

        זאת גם הסיבה שלא יוצא לי לכתוב בבלוג. כל דבר שאני רוצה לכתוב הופך לכזה פרויקט שאני לא מגיעה להשקיע בו את הזמן הנדרש.

        • יעל ר. הגיב:

          אומנם אני גרועה בעצמי במציאת הזמן והכוח לכתיבה בבלוג, ובכל זאת אומר – תשקיעי, תשקיעי. ממש כיף לקרוא את מה שאת כותבת. עד היום אני חושבת עלייך בכל פעם שמתנגן איפשהו One Night in Bangkok (:

          • יעל! היה כיף להיפגש במציאות! ניסיתי לחפש אותך בפייסבוק ולא הלך…גם שלחתי לך מייל לכתובת שיש בבלוג שלך אבל לא בטוחה שזה הגיע ליעד. הקיצר, אנחנו צריכות להקים קבוצת תמיכה לבלוגריות עם מחסום זמן/כוח לכתיבה!:-)

  2. ירון חיימסון הגיב:

    אה זה. כן זה היה ממש אחלה פעם. עדיין מחזיק מים?

    אם זוכר נכון – השני הצחיק אותי קצת יותר (שעת התה הארוכה האפלה של הנפש).
    עדיין לא רע.

    • ניימן הגיב:

      מחזיק לגמרי (זו פעם שניה שאני קורא אותו).

      מעולם לא קראתי את שעת התה וכו' וגו'. קראת בעברית\אנגלית?

      • יעל ר. הגיב:

        הפסקה הראשונה של "שעת התה" (שעוסקת בתיעוב שדות תעופה) כל כך מעולה וקולעת בעיניי, שכבר לא משנה מה היה כתוב אחריה, זה לא הצליח להתעלות לרמתה… בגדול הספר מצחיק יותר מקודמו, אבל יותר מבולגן ופחות שלם. יש לי פוסט בבלוג על שדות תעופה שכולל את הפסקה בשלמותה:
        http://yael.haoneg.com/general/348
        (אין פה ספויילרים, אפשר לקרוא במנותק מהספר)

        חשבתי לא פעם על "שעת התה" בשהייתי באנגליה בגלל הזדהות עם התסכול מהפיצות הבריטיות – הם לא מוכרים סלייסים! ואוכלים אותן במסעדות עם סכין ומזלג, קרייקי!

  3. פשוט יעל הגיב:

    מכיוון שהגעתי (שוב? אני מניחה ששוב) לפוסט הזה מהקישור ברשימת ה"פיל-גוד" שלך, ושבינתיים כבר יצא לי לראות את הפרקים הרלוונטיים של דוקטור הו – התיאור שלך לא לגמרי מדויק. יש שני מקבצי פרקים (serials) ששימשו בסיס לעלילה של "דירק ג'נטלי"; אחד מהם, Shada, אכן לא שודר בזמנו בגלל בלגנים (אם כי בדיעבד שימשה גרסא משוחזרת שלו, על בסיס אנימציה), אבל המקבץ השני, או אולי בעצם הראשון, City of Death, דווקא שודר.
    https://en.wikipedia.org/wiki/City_of_Death
    מאוד מאוד מגניב לראות אותו בידיעה שזה הבסיס של דירק ג'נטלי, ולראות את מה שאדאמס עשה בהמשך עם העלילה.
    ליתר דיוק,

    • פשוט יעל הגיב:

      (לא זוכרת מה ה"ליתר דיוק" הזה היה אמור להיות, עשיתי כמה שכתובים במהלך הכתיבה ופספסתי שהוא לא נמחק תוך כדי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *