נגנז בגנזך 18.09.2014: ליאונרד כהן בן 80, סיכומי שנה עברית, הקללה הליטאית, פסטיבל אוטופיה ועוד

אחד עשר אייטמים יש השבוע בנגנז בגנזך. זאת בנוסף לעוד כמה לינקים קטנים ב'בקטנה'. שבוע עמוס.

גם פה בבלוג היה שמח.

הפוסט על מספר הישראלים בברלין היה אחד הפופולריים שלי ביותר בחודשים האחרונים. אני כותב את הבלוג בעיקר כי זה כיף, וכמות הקוראים לא ממש משפיעה על הכיף. אבל נחמד מדי פעם כשיש חשיפה לקהל רחב.

מה היה חוץ מזה? פוסט חדשות מד"ב, וביקורת על ספר מד"ב הומוריסטי קלאסי: סוכנות הבילוש של דירק ג'נטלי.

עלה פוסט בפינת היצירה הגרמנית. שיר ערש גרמני נוגה עם גיטרה. לא המון האזינו לו, כי זו הפינה הכי פחות פופולרית בבלוג.

וגם: סרט אנימציה קצר וחמוד על נסיך חרמן, נסיכה סקרנית וחרב אקסליבר.

1. בגלל שאני הרבה יותר אוהב מוזיקה ישראלית מלועזית, אני הרבה יותר אוהב את סיכומי השנה העברית מאלו של השנה האזרחית.

הסיכום השנתי של בטטת רוק הוא כיף אדיר של אהבה למוזיקה עברית. כבר גיליתי בזכותו אלבום מצוין אחד לפחות.

בתחום הקולנוע עלה בינתיים חלק א' בסיכום הקולנוע העברי של יאיר רוה.

2. אני מת על הבלוג בעולמם של החרדים. לא רק בגלל שהוא נותן הצצה (איזה הצצה? שישה פוסטים ביום זה תמונת פנורמה) לעולם תרבותי ישראלי אחר, אלא גם בגלל שהוא מראה שהעולם האחר הזה מטורלל לגמרי.

הוכחות? קללת אלול בפונוביז'. מה שנקרא בשפת העם, "הקללה הליטאית".

3. אורי מאיר כתב תזה על ספרות ספקולטיבית עברית. מרתק לגמרי! עכשיו הוא מפרסם אותה, פרק-פרק, בבלוג יקום תרבות. הנה הפרק הראשון (הקדמה), והשני (סקירת ספרות). המשך יבוא..

4. אוקי, אז יש מצב שמערכת הבחירות המרתקת שהתנהלה בשוודיה לא באמת תוגדר כ"מרתקת" בידי רוב הקוראים. אישית בכלל לא ידעתי שיש שם מערכת בחירות, ואני לא מרגיש שפספסתי המון.

אבל אתם לא רוצים לחיות בעולם בו יש דוברי עברית שמנתחים ברהיטות את תוצאות הבחירות? עמי וטורי עושה את זה בהעוקץ.

5. לאונרד כהן בן שמונים. אני יכול להתחיל למלא עכשיו שורת פוסטים בחוויותי מלאונרד כהן. אבל חבל. עדיף לקשר לפוסט היומולדת המקסים שגיאחה כתב.


[מקור. CC]

6. אין טעם לומר שאני מקנא בזה שיש לכם את פסטיבל אוטופיה בתל אביב. כי אני גר בברלין, ויש פה פסטיבלי קולנוע מפה ועד הודעה חדשה וגם ככה אני לא הולך לצפות בכלום.

ההבדל הוא שבלוגים גרמניים על קולנוע אני לא קורא, ולא יודע מה אני מפסיד. בלוגים ישראליים גורמים לפסטיבל אוטופיה להראות כל כך כיף! צובט בלב ממש. הנה הפוסטים של איתן, והפוסטים של סריטה.

7. מכירים את רשימות רבי המכר של הספרים שיש בכל עיתון? זוכרים שסיפרתי שהספר החדש של ג'ון סקאלזי, נמצא במקום ה – #1, ה – #20 וה – #107 ברשימת רבי המכר? כשההבדל הוא שכל רשימה לוקחת מקורות אחרים?

במרפסת רוצים רשימת רבי מכר שלא מושפעת מהרשתות וההוצאות הגדולות. אז הם חיברו שתיים אלטרנטיביות. אחת של ספרים דיגיטליים, ואחת של עצמאיים (פחות או יותר).

8. האגודה למדע בדיוני ולפנטסיה פירסמה ראיון (בלעדי?) של איתי ליבנה עם ג'יימס ס.א קורי. כן כן, צמד הסופרים שכתבו את Leviathan Wakes. הספר שנבחר לספר השנה של הבלוג לשנת 2013, למי ששכח.

9. גדעון סהר פרש, ואותי הכי מעניין האינסייד-אינפורמיישן של רביב דרוקר בנידון (למרות שזה נראה קצת כמו רכילות של גן חובה, אם להיות כנה)

בונוס קצת קשור: רגע לפני הפרישה הספיק סהר להכיר בעדה הארמית נוצרית כעדה נפרדת. מה זה אומר?

10. טוביה טננבאום טייל לפני כמה שנים בגרמניה וכתב על זה ספר מצוין, ישנתי בחדרו של היטלר. ספר שאני באמת ממליץ בכל לב לכל מי שגר בגרמניה או מתעתד לגור בה.

עכשיו הוא עשה דבר דומה בישראל, וכתב ספר שעושה קצת הדים פוליטיים. עד שאקרא אותו, יש ביקורת.

11. הפתעה! אייטם מספר 11 השבוע! כי מה, אי אפשר לדחוף את הפוסטים של אורן אברשי על תערוכת בירז ל'בקטנה'.

הוא כתב שניים כאלה. אחד על תחרות בתסיסה. אחד על הבירות שטעם בתערוכה. תשמרו לי כמה בקבוקים, חבר'ה!

בקטנה:
1. לא תאמינו! אייפון <שקר כלשהו> אזל מהמלאי!
2. על הולכי רגל בפנמה.
3. החולצות של קפה גילברטר לרגל ארבע שנים לקפה מגניבות לחלוטין. המממ, להכין חולצות ניימן 3.0 לכבוד היומולדת של הבלוג? המממ…

נהניתם? יש מצב שתאהבו גם את הכתבות האלה..

2 תגובות

  1. אייזיק הגיב:

    *לא קראתי את "ישנתי בחדרו של היטלר"
    אבל מהסירטונים שראיתי ביוטוב שבהם הוא טוען ש80% מהגרמנים אנטישמים וכשיהודי לא מת לארופאים כואב זה נשמע כמו פופליסטי ומוגזם
    מה אתה אומר?

    • ניימן הגיב:

      לא ראיתי את הסרטונים, והסטטיסטיקה של "שמונים אחוז" נשמעת לי מדויקת כמו מספר הישראלים בברלין 😀 (בדיחה עליו, לא עליך). לא זכור לי משפט כזה מהספר.

      הוא מתאר שם ביקור בגרמניה, ומפגשים עם שורת אנשים. מפוליטיקאים ואנשי עסקים בכירים ועד שכבת הפועלים. העניין של מי גרמני ומה יחסם ליהודי עולה ברוב השיחות. לזכותו ייאמר שאלו עניינים בוערים בגרמניה ולא צריך לדחוף אנשים כדי לדבר עליהם.

      הכתיבה שלו מדהימה. מאד מהבטן, ובלי צנזורה. יש לו הרבה אבחנות מבריקות על גרמניה, אבל גם הרבה שטויות שנובעות לדעתי מכך שהוא לא יודע איך לקרוא את ההתנהגות הגרמנית (כי הוא לא מכיר את התרבות).

      מעבר לכך, הוא ממש מצחיק, שנון, מקורי וכיף לקרוא אותו. התיאור של המפגשים מאד מפורט ומדויק. אתה יכול להסיק משם את דעתך בעצמך, ולא חייב לקבל את הפרשנות שלו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *