המדף הז'אנרי: Horrorstör – גארדי הנדריקס

"היה זה שחר, והזומבים דשדשו דרך מגרש החניה, זורמים לכיוון קופסה בצבע בז' מאסיבית בסופו. מאוחר יותר, הם יוחזרו לחיים על ידי כמויות גדולות של סטארבאקס"

כך התחיל הספר Horrorstör ואני התמוגגתי מעונג. זומבים וסטארבקס?! זה מריח כמו קומדית-אימה קואופרטיבית.

דברים מוזרים מתרחשים מדי לילה ב – Orsk (חנות דמוי איקאה). המעליות עובדות הפוך, דברים זזים בלי הסבר והכי גרוע: מישהו מרח צואה אמש על הספה הראשית!

מנהל החנות, באזיל, לוקח את זה ללב. כחלק ממשפחת Orsk הוא לא יכול לעבור על זה לסדר היום! שלא לדבר על כך שמנהל טוב הוא כמו דרדסבא לעובדים. מישהו חייב לשמור עליהם.

את גיבורת הספר, איימי, בחורה סרקסטית מרקע עני, זה ממש לא מעניין כמובן. היא בעד כל מי שמציק ל – Orsk. היא גם בעד  התשלום הכפול שמציעה לה באזיל עבור להישאר בלילה ולתפוס את המחבל. וכך היא מוצאת עצמה מפטרלת בלילה בחנות.

ההתחלה ל – Horrorstör מבשרת טובות. מלאי הומור קואופרטיבי משעשע לצד הפחדות סקובי-דו. לא מבריק, אבל כיפי.

באמצע הספר (ב – 51% בדיוק כירורגי) נוטש הספר את הקומדיה ועובד לאימה. ואז הוא מתדרדר מרגע לדודלי, כשבסוף נשארים ביד עם טעם מר בפה.

חנויות הענק המודרניות (איקאה) הן יצירה צינית שנועדה לבלבל את הלקוח. אנשים מבולבלים עושים החלטות לא רציונליות. אנשים מבולבלים קונים וילונות פרחוניים למרות שהם בכלל גרים במרתף.

אבל מבנים גרוטסקיים יש גם בישראל; דיזינגוף סנטר או התחנה המרכזית החדשה (וחייבים לכתוב סיפורי פנטזיה\אימה שמתרחשים בהם וישא"ק!). מה שמיוחד בחנויות הקואופרטיב האמריקאיות זה שהתפתחה בהם תרבות קומית מודרנית.

מ – the office ועד צ'אק. העובדים הם או דמויות סרקסטיות מצחיקות שמבינות את הציניות בה עובדת החברה, או דמויות שרואות עצמן חלק מ"משפחת החברה", ולוקחות ללב כל דבר (בעוד שהחברה רואה בהם שטר דולר מהלך על שתיים).

זה ששני ז'אנרים, קומדיה ואימה, דרים בטבעיות תחת הגג של חנות ענק אמריקאית, לא אומר שקל לאחד אותם. ולצערי, גארדי הנדריקס בכלל לא מנסה לאחד אותם. את החלק הראשון (והמצוין) של הספר, הוא מקדיש לקומדיה. הוא בונה שם את הדמויות ומנביט את האימה.

ואז – בחלק השני – הוא מפרק את זה. האימה היא בז'אנר הפסיכולוגי של "הרע מפרק לגורמים את אישיות הדמויות". משהו כמו בנוסע בלילה של סי.ג'יי צרי.

בשביל שזה יעבוד צריך שיהיה איכפת לי מהדמויות. וזה פשוט לא קרה בחלק הראשון. הן היו משעשעות וחמודות. אבל הזדהתי איתם? היה איכפת לי אם הן מקבלות קידום או מסור לראש? ממש לא. הן עדיין הרגישו פיקטיביות. יאללה, תפיל עליה את הנמלים האדומות אוכלות האדם. לא משנה לי.

Horrorstör הוא התפתחות טבעית לשילוב של ז'אנר הקואופרטיב בספרות הספקולוטיבית האמריקאית (שראינו כבר במועדון הקריאה אצל מור לאפרטי או מירה גרנט). הוא ספר עם רעיון פשוט, חמוד ומבטיח, אבל ביצוע מאכזב.

ככותב קומדיה גארדי הנדריקס די משויף. ככותב אימה? ממליץ לו לקחת כמה שיעורים ממגרש השדים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting