המדף הז'אנרי: טרילוגית המוסד – אסימוב: סיפורה של הסדרה שזכתה בהוגו

בין כל האקשן של פרסי ההוגו בשנתיים האחרונות, היה פרט אחד שכמעט ברח מהעין: סדרת מחזור כישור הזמן קיבלה מועמדות לפרס הספר הטוב ביותר שנה שעברה (2014). זה בלבל את המצביעים שנכנסו לדילמה: איך משווים בין יצירה של 12 כרכים ו – 120 אלף מילים לרומן "נורמלי"?

התשובה: אי אפשר. בדיעבד לא היה למחזור כישור הזמן סיכוי לזכות בפרס הגדול.

רק שזה העלה נקודה חשובה: עולם ההוצאה לאור הולך ומשתנה. פעם טרילוגיה כמו שר הטבעות הייתה הישג נדיר. כיום סדרה עם פחות מחמישה ספרים עבי כרס היא "קריאה רזה".

סופרים חותמים על חוזים אינסופיים של 'ספר בסדרה כל שנה'. המדב"פ של 2015 ארוך ומורכב יותר. מגמה הפוכה לגמרי, אגב, למה שקורה בעולם האינטרנט והחדשות. האם אנשים באמת איבדו את יכולת הריכוז כמו שכולם טוענים?

בכנס המד"ב העולמי האחרון הייתה הצעה להוסיף להוגו את קטגוריית 'הסדרה הטובה ביותר'. היא טרם התקבלה. אבל עכשיו יש קולות שקוראים לתת מועמדות לסדרת עולם הדיסק שנה הבאה (בקטגוריה הרגילה של 'הרומן הטוב ביותר'). היות והמגמה בטח תלך ותתגבר, זה רק עניין של זמן עד שקטגוריית הסדרה תתווסף להוגו.

הרעיון של פרס הוגו לסדרות לא באמת חדשני. ב-1966, בצורה חד פעמית, העניקו את פרס ההוגו לסדרת המדב"פ הטובה ביותר אי פעם.

ההימור הרווח אז היה ששר הטבעות יקח את הפרס בהליכה. אבל מי שזכתה בסופו של דבר הייתה דווקא סדרת המוסד של אייזיק אסימוב. אסימוב עצמו כתב שמבחינתו המועמדות עצמה הייתה כבוד מספק, והוא הופתע מהזכייה.

אז בואו ננצל את הפוסט היום לדבר על סדרת המוסד (שבדיוק קראתי שוב עכשיו). היא אחת הקלאסיקות הגדולות בתולדות המדע הבדיוני והפנטזיה. כאמור, לכמה שנים היא נחשבה לסדרה הטובה ביותר אי פעם. כיום? קשה לי להאמין שהיא הייתה זוכה.

הרבה חובבים ישראליים צעירים מפספסים את סדרת המוסד. היא לא ידועה ונגישה לציבור כמו שר הטבעות. וחבל. המוסד כיום מהפנטת כמו לפני שבעים שנה. היא עדיין אחת מיצירות הז'אנר הטובות ביותר שיש. התענגתי על כל עמוד ועמוד שלה.

המדף הז’אנרי: טרילוגית המוסד – אסימוב: סיפורה של הסדרה שזכתה בהוגו

ב-1 לאוגוסט 1941, היה אייזיק אסימוב הצעיר (בן 21 אז), בלחץ אטומי. עוד כמה שעות הוא היה אמור להציע לעורך שלו, ג'ון קמפבל, רעיון לסיפור קצר. רק שבתזמון גרוע, ראשו בדיוק היה ריק מרעיונות.

אסימוב פנה לאחד מטריקי ההשראה האהובים עליו. הוא ניגש למדף בספריה באוניברסיטה, ולקח ספר ברנדומליות. הייתה שם תמונה של מלכה זורקת עצמה לרגלי חייל. אז אסימוב התחיל לחשוב על חיילים. על אימפריות צבאיות. על האימפריה הרומית. על אימפריה הגלקטית.. אוהו! כן! הוא יכתוב סיפור על נפילתה של האימפריה הגלקטית!

כך נולדה סדרת המוסד.

—————————

בעמודים הראשונים של המוסד מוצגת האימפריה הגלקטית בשיא כוחה. לכולם נדמה שהיא תתקיים לנצח,

חוץ מלאחד: הארי סלדון. סלדון הוא אבי הפסיכוהיסטוריה. מדע שהביא את המתמטיקה לתוך ההיסטוריה.

הפסיכוהיסטוריה מכניסה ארצות לתוך משוואות, ויוצאת עם נוסחאות מתמטיות שמנבאות את העתיד. הנוסחאות לוחשות לסלדון סוד נוראי: האימפריה הגלקטית עומדת לקרוס (עוד 200 שנה)!

לפי הנוסחאות של סאלדון, אחרי הקריסה צפויות לאנושות 30,000 שנות חושך. שנים של כאוס ובלבול, בהם הידע המדעי יישכח והפנטיות הדתית תשלוט.

כדי לקצר את זמן תקופת החושך, מקים סלדון את המוסד. גוף שממוקם, בכוונה, בקצה הגלקסיה. מטרתו של המוסד היא לשמור על הידע האנושי, ולקצר את תקופת החושך לאלף שנה.

זהו סיפורו של המוסד, וסיפורן של שנות החושך אחרי נפילת האימפריה הגלקטית.

—————————

מה שאסימוב ניסה למכור לקמפבל היה סיפור קצר על המוסד. אבל קמפבל אמר לו: זה טוב מדי בשביל סיפור אחד. תשאיר את הסוף פתוח. כך תוכל להמשיך את הרעיון לסדרת סיפורים.

במשך שמונה השנים שאחרי זה כתב אסימוב תשעה סיפורים על המוסד.  לא הרבה אנשים שמעו עליהם.

—————————

בתחילת שנות החמישים החלה אופנה של ספרי מד"ב בכריכה קשה. אסימוב, שתמיד שמח להרוויח עוד קצת כסף, החליט לנסות לסחוט את יצירת המוסד. הוא פנה לכמה הוצאות כדי שיוציאו את הסדרה בתור ספר. הם דחו אותו.

עד שהוצאת Gnome הקטנה החליטה לקחת סיכון. הם חילקו את הסיפורים לטרילוגייה, וביקשו מאסימוב לכתוב סיפור קצר נוסף שיהווה הקדמה לסדרה. טרילוגיית המוסד בפורמט בו היא מוכרת עד היום נולדה.

—————————

לספר הראשון קראו בעברית המוסד השמיימי. זה שינוי מהשם האנגלי המקורי, 'המוסד'. אני לא יודע למה, אבל מנחש שזה בגלל שכבר יש לנו, הישראלים, 'מוסד' משלנו.

הספר מורכב מחמישה סיפורים קצרים. כולם עובדים לפי אותה הנוסחה: איזה משהו ממש-רע עומד להתרחש, עד שגיבור רב-תושיה פותר אותו בשנייה האחרונה בעזרת הברקה. עד כמה שהנוסחה הזאת משומשת, היא גם מבריקה. היא מבריקה בסיפור הראשון, והיא ממש מבריקה בסיפור הרביעי, כשהקורא כבר מתמלא בציפיה לקראת הפתרון המבריק בסוף.

הספר השני, המוסד והאימפריה, לוקח את הסדרה לכיוון קצת שונה. הפתרונות המבריקים עדיין שם, אבל הטון הופך אפל יותר. הספר מורכב משתי נובלות ארוכות יחסית. השנייה שבהן מציגה לעולם את הפרד. מוטאנט רב כוח שאסימוב המציא עשרים שנה לפני שהאקסמן הפכו את המוטאנטים לאופנתיים.

בספר השלישי, המוסד האחר, מסופר סיפורו של המוסד האחר. מה הוא? מי הוא? נראה לכם שאספר? לכו תקראו.

—————————

הספרים לא נמכרו בצורה מוצלחת מדי. להוצאת Gnome לא היה הידע או היכולת לשווק את הספרים.

לאחר מכן קנתה את הזכויות הוצאת Ace והוציאה אותם בצורה שונה למדי. אסימוב בקושי ראה גרוש מכל זה. בעשור הראשון לקיומה, הרוויח אסימוב 1500 דולר מסדרת המוסד.

בתחילת שנות השישים הגיע המפנה הגדול. אסימוב כתב אז עבור הוצאת Doubleday. כשהעורך שלו שם גילה את גורל טרילוגיית המוסד, הוא החליט לרכוש את הזכויות לסדרה. 'אתה תפשוט את הרגל' הזהיר אותו אסימוב. אבל העורך התעלם ממנו, ופרסם את הסדרה.

ההצלחה הייתה אדירה. אחריה הגיע אומניבוס שאסף את כל הסיפורים לספר אחד שמן.  Doubleday שיווקה את הספר חזק, הקהל מת עליו, וב-1966, כשקהל ההוגו בא לבחור את הסדרה הטובה בכל הזמנים, המוסד הצליחה לגבור על שר הטבעות.

(יש לציין שלמרות ששר הטבעות פורסמה באמצע שנות החמישי, ההצלחה הגדולה שלה התחילה להגיע רק באמצע שנות השישים. היא פורסמה בארה"ב רק ב-1965 – ובצורה פיראטית בכלל בהתחלה. הניחוש שלי זה שהיא פשוט לא הייתה מוכרת מספיק בארה"ב ב-1966).

—————————

כשמדברים על אסימוב כיום, אומרים שהוא איש של רעיונות מבריקים. איש של עלילה חכמה וכתיבה מהודקת. אבל גם מבקרים אותו על דמויות רזות. על כך שהוא בעצם לא היה סופר, אלא יותר איש רעיונות עם עט.

כל הטענות הללו פשוט לא מחזיקות מים כשקוראים את המוסד. כן, הדמויות במוסד רזות. כל אחת מהן מאופיינת בתכונה אחת בלבד (לעיתים נדירות שתיים). אז מה? מי החליט שזה רע?

הדמויות של המוסד הן דמויות זכירות בגלל שהן כל כך פשוטות וברורות. הארי סלדון הוא הפרופסור החכם, המתנשא יודע הכל. והוא אחד הטובים מסוגו בתוך התבנית הזאת! התכונה-לכל-דמות גורמת לפעולות ולמניעים בסיפור להיות ברורים. הם גורמים לדמויות להיחרט בראש אחרי זה. כמה דמויות מסיפורים קצרים אחרים אתם זוכרים?

מה שתמצאו בטרילוגיית המוסד אלא סיפורים מהודקים, מלאי הברקות ורעיונות. סיפורים שלא תוכלו להפסיק לקרוא עד שתגלו את הפתרון.

מה שלא תמצאו שם אלו רכיבים מודרניים: diversity, דמויות נשיות (חוץ מהספר השלישי בו הגיבורה היא נערה צעירה), עמודים של הרהורים ומניעים ובניית עולם.

אבל אם תצליחו לרגע להתעלם מהרכיבים המודרניים האלה, ולקרוא את המוסד בנציג לתקופה בה הוא נכתב, תגלו שהוא עובר את מבחן הזמן בלי שום מהמורות.

—————————

הסיפור לא הסתיים פה. אסימוב החל לקבל מכתבי מעריצים שדרשו את המשך הסדרה. הוא פתר אותם בהינף יד. אבל קוראים אחרים, נבונים ביותר, הצביעו בעיניו על בעיתיות בסיפור: 'תקופת החושך' בין האימפריות נמשכה אלף שנה, אבל הטרילוגיה מספרת רק את סיפורן של שלוש מאות ומשהו השנים הראשונות.

בעקבות לחץ קוראים, וגם בעקבות צ'ק ענק שהציעה לו ההוצאה, החל אסימוב לכתוב את ההמשכים. האיש אהב כסף לא פחות ממה שהוא אוהב מד"ב.

בסופו של דבר יצאו בשנות השמונים שני המשכים ושני פריקוולים לטרילוגיה המקורית. אבל בשביל לקרוא את הסיפור שלהם ואת הביקורת שלי עליהם, תאלצו לחכות לפוסט אחר.

22 תגובות

  1. D! פה ועכשיו הגיב:

    יאייי

    איפה הכפתור של הלייק, הכפתור של ה"יש", הכפתור של השמח מאד והכפתור של המשתולל בשמחה בכל החדר עד שמתעייף ואז שוכב כמו כלכלב רצוץ שהפך לחתול גרגרן על הגב ועושה קולות נעימים כשזכרונות ילדות חולפים כמו עננים בשמי האי שם?

    אני לא איש מד"ב גדול. מבחינתי המוסד זה מד"ב ומד"ב זה המוסד. בתור ילד בטח קראתי כל כרך ארבע פעמים. ואז את כל ההמשכים ואת הרובוטים ואת החיבור של הכל.

    מתלבט אם כדאי לי להכנס לזה שוב. אחפש מהדורה מאוחדת של הכל באנגלית.

    • D! פה ועכשיו הגיב:

      אה כן, אז עולה השאלה הקשה – באיזה סדר לקרוא?

      • ניימן הגיב:

        בסדר המקורי כמובן.
        foundation
        foundation and the empire
        Second Foundation

        לקרוא סדרה בסדר הכרונולוגי של האירועים בספרים ולא בסדר בו היא נכתבה, זה כמו לראות את בחזרה לעתיד, ולערוך אותו ככה שהוא יתחיל ב-1955.

        • D! פה ועכשיו הגיב:

          אבל הוא בעצמו אמר שהסדר בו פורסמו הוא לא בהכרח הסדר בו צריך לקרוא אותם. או משהו כזה..

          ומתי להכניס את הרובוטים? לפני או אחרי? והאימפרי העצמה?

          • ניימן הגיב:

            אני באמת מאמין בלקרוא בסדר המקורי של הפרסום – לא רק פה, אלא בכלל. עוד דוגמא מעולם הסרטים: את מלחמת הכוכבים ראוי לצפות בסדר היציאה: פרקים 4-6 ורק אז פרקים 2-3 (את פרק אחד ראוי לא לראות בכלל).

            הייתי הולך ככה:
            טרילוגית המוסד
            טרילוגית הרובוטים (שעדיפה על המוסד לדעתי, אגב)

            ואז כל השאר באיזה סדר שבא לך כי אין לי דעה בעניין:)

  2. ארני הגיב:

    רציתי להתחיל קרוא ולא הצלחתי להבין איפה זה מתחיל, יש המון ספרים/מהדורות/המשכים.
    אז לא התחלתי…

  3. רועי הגיב:

    אני מאוד אוהב את סדרת המוסד. אבל חייב להודות, קשה להתעלם מחולשותיו של אסימוב ככותב. הסיפורים שלו מורכבים כמעט רק מדיאלוגים והדמויות שלו, כל כך "רזות"… אני תמיד קורא אותו בהרגשה שהרעיונות שלו כל כך מדהימים ומיוחדים, אם הוא רק היה כותב טוב יותר, הם היו טובים פי מיליון.

    • ניימן הגיב:

      מה שהאחד מוצא כחולשה, השני מוצא כיתרון. מבחינתי הוא קצר וקולע (לא שאני לא אוהב כתיבה עשירה יותר, אבל יש מקום לשתיהן בעולם).

  4. אף פעם לא הבנתי את האהבה הגדולה לסדרה הזו. אני תומך בכל מה שהמבקרים טוענים ואף מוסיף עוד קצת משל עצמי. הרעיונות בהחלט מבריקים (בגללה הרעיון הכביר של הפסיכוהיסטוריה הלכתי למעשה ללמוד תואר ראשון בסוציולוגיה, שזה כבר משהו שאני בחיים לא אסלח עליו לאסימוב) אבל הכתיבה איומה ממש והכי לא "שלא תוכלו להפסיק לקרוא". באמת באמת, לקח לי *שנים* לקרוא את כל שלושת הספרים. פשוט לא היה לי כל חשק בסוף כל סיפור להמשיך לבא אחריו.

    לא מזמן פרסמת באחת היומיות את הקומיקס-ביקורת הזה, שמצאתי את עצמי מהנהן בחוזקה עם קריאת כל פאנל ופאנל בו:
    http://www.comiccrits.blogspot.de/2013/05/foundation-by-isaac-asimov.html

    • ניימן הגיב:

      כמו שקורה לנו לעיתים, אנחנו מסכימים על העובדות, אבל לא על הפרשנות שלהן. נגיד, אני מאלו שאוהבים שהוא לא מציג את האירועים הגדולים אלא רק מספר עליהם בדיעבד כזה. זה נותן לסיפור טון פחות בומבסטי.

  5. melquiadess הגיב:

    וואוו המוסד של אסימוב 🙂
    המוסד היא הסדרה שהכניסה אותי לעולם המד"ב.
    בעצם, למה רק עולם המד"ב? המוסד היא הסדרה שבזכותה התחלתי באמת לקרוא ספרים!
    עד סוף היסודי הייתה מטלת דו"ח ספר כל X זמן, כדי "לעודד קריאה", אז קראתי ספרים רק כי הייתי חייב. כשנגמרה החובה הזו פשוט הפסקתי לקרוא.
    שנתיים, או שלוש מאוחר יותר, היה חופש גדול, ואני רבצתי בבית משועמם. אז אבא שלי שוב ניסה לשכנע אותי ללכת לספריה ולקחת ספר, וסיפר לי בהתלהבות רבה על סדרת המוסד ועל כמה היא נפלאה, ואיך הוא קרא אותה כבר עשרות פעמים מאז שהיה בגילי. כנראה שהיה לי מספיק משעמם, אז החלטתי לתת לזה צ'אנס…

    הלכתי לספריה, זכור לי שעמדתי מבולבל מול המדף של אסימוב, כי אף אחד מהספרים לא נקרא פשוט "המוסד" (אבא שלי קורא בצרפתית, אז הוא לא הכיר את תוספת "השמיימי"), אבל בסוף איכשהוא הבנתי מאיפה צריך להתחיל.
    ומפה כל הקסם התחיל! הרעיון של הפסיכוהיסטוריה, הרעיונות בכלל, התעלומות האסימוביות, ואני מניח שגם הפשטות של הדמויות שהתאימה לנער שהייתי אז, פשוט כבשו אותי 🙂

    אז יש לי חתיכת מטען נוסטלגי מקושר לסדרה.
    לא קראתי אותה שוב מז אותו קיץ, ועשית לי חשק ענק לחזור אליה…

  6. צ'מע סיפור:
    נתקלתי בצעירותי בספרייה במושב בו גדלתי בספרי אסימוב. באופן מקרי שאלתי משם כמה מקלסיקות הרובוטים, ואת המוסד השמימי, מוסד וקיסרות ואת "המוסד והארץ" (שהוא למעשה הספר המסיים).
    אחרי שסיימתי את מוסד וקיסרות, פניתי בתמימותי (פעם ראשונה) למוסד והארץ אולם עד מהירה הבנתי שיש כמה לפניו.
    בתמימותי (פעם שנייה) הלכתי לספרייה לקחת את המוסד האחר. ולא מצאתי. וחיפשתי שוב. ולא מצאתי. חיפשתי בספריית בית הספר. ולא מצאתי. וזה הפך לגביע הקדוש שלי. למשך *שנתיים*.
    עד שיום אחד מישהו מהשיכבה השאיל לי את העותק של הספרייה אצלו בקיבוץ, והזהיר אותי שלא אאבד (אל דאגה, שמרתי עליו מכל משמר).
    קראתי את הספר *בשלוש שעות* ובנשימה עצורה.
    לימים אח"כ מצאתי אותם בסטימצקי בהדפסה מחודשת וקניתי כהרף עין. ומאז ועד היום, הם מונחים אצלי על המדף, תוך שכל כמה זמן אני לוקח ספר אקראי, פותח בעמוד אקראי, קורא, מחייך ומחזיר.
    #הרומן_שלי_עם_סלדון

  7. ניימן הגיב:

    סיפורים מקסימים. שניכם כנראה הרבה יותר מתאימים לכתוב את הביקורת ממני. עלי סדרת הרובוטים השפיעה הרבה יותר, והקריאה האובססיבית החלה בכל מקרה כמה שנים לפני אסימוב.

    • הנה עוד סיפור נוסטלגי:
      לא זוכר מתי בדיוק התחלתי לקרוא מדע בדיוני, אבל זה בוודאות היה בסמיכות ל-6 באפריל 1992. זהו תאריך פטירתו של אסימוב, והעיתונים היו מוצפים בכתבות עליו (באמת!). הלכתי לספרייה ושאלתי שני ספרים: "אנוכי הרובוט" (כי בכל זאת אסימוב) ו"מלחמת העולמות" של ה.ג. וולס (כי בכל זאת עוד קלסיקה).
      קל לנחש איזה מהם קראתי אח"כ שוב ושוב ושוב ושוב עד שהכריכה הכתומה שלו בהוצאה העברית המקורית כמעט התפרקה לי בידיים, נכון?

  8. Roni הגיב:

    בגיל 15 המורה שלי למחשבים המליץ לי לקרוא את אסימוב.
    התחלתי עם "מחר כפול 9" מרגע שסיימתי לקרוא את הסיפור הראשון "מקצוע" ידעתי שמכאן אתחיל לאהוב מד"ב.
    הייתי תולעת ספרים עוד לפני זה, אבל עד אסימוב, לא נחשפתי כלל לז'אנר הזה.
    עם כל המוגבלויות בכתיבה שצוינו לעיל, הז'אנר שאסימוב התמקד בו – "איך הסיטואציה הבדיונית תשפיע על האנשים", כשלוקחים את סיטואציה הבדיונית כאקסיומה, הוא עדיין האהוב עלי עד היום.

    עם זאת,
    אני עדיין מעדיפה את סדרת הרובוטים ואת סיפורי הבלשות של אלייג'ה ביילי ור' דניל אוליבאו.

  9. עמית הגיב:

    סחתיין ניימן, כבר שנה בערך שאני מתכנן לחזור לאסימוב והפוסט שלך גרם לי לעשות מעשה.
    את הרובוטים והמוסד קראתי אי שם בחטיבה והתאהבתי במד״ב. לגמרי בצד של ניימן ואחרים בנוגע לאסימוב, רעיונות אדירים וביצוע ישר ולעניין. בולט במיוחד בטרילוגיית המוסד הראשונה. ספרי ההמשך שנכתבו מאוחר יותר (המוסד והארץ וכו׳) סובלים קצת מניסיונות עיבוי שכה דומיננטים במדב״פ כיום.

    לגבי הסדר, אסימוב עצמו הציע לדבוק בסדר הכרונולוגי בהקדמה למבוא למוסד. ניתן למצוא עיבוי לרשימה בתוספת טרילוגיית המוסד השניה ועוד (פוסט תגובה שלישי):
    http://scifi.stackexchange.com/questions/2335/what-order-should-asimovs-foundation-series-be-read-in

    למי שאוהב ebooks, הרבה מספרי הסדרה זמינים להורדה כ-epub, כאן:
    https://sites.google.com/site/scifiepubs/home/issac-asimov
    בטוח שאפשר למצוא אחרים דרך גוגל.

  10. גג הגיב:

    ברכות על ההשלמה. קלאסיקה חשובה ומרכזית בז'אנר.

    אגב ACE סייעו בדיעבד גם לטולקין, כשהוציאו את הטרילוגיה שלו כספרי-כיס לראשונה ב-65' (באנגליה יצאו רק בכריכה קשה), וכך תרמו לפירסומו.
    מוסר התשלומים הלקוי שלהם הביא את הנציגים האמריקאיים שלו לבקש מהדורה שניה, שהוא אכן סיפק ב-66' (עם כמה תיקונים שנעשו לראשונה), שהמשיכה את ההצלחה שלו.

    כדאי להזכיר שיש טרילוגיית 'פריקוול' למוסד של ברין, בר ובנפורד + שאסימוב איחד את ספרי הרובוטים שלו ('השמש העירומה' + עוד כמה) עם סידרת המוסד, באופן לא הכי מוצלח (ולו כי מספר ההמשך הראשון שלו, 'פאתי המוסד', הוא האריך פי כמה מאשר במקוריים). כך שאפשר להסתפק במקורית בלבד.

  11. יצחק פלגי הגיב:

    איך ניתן לרכוש את הטרילוגיה או ספרי המשך של אסימוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting