נגנז בגנזך 28.03.16: אילת אילת אילת אילת אילת אילת ועוד אילת. סתם, יש עוד דברים
[נגנז בגנזך הוא טור שבועי שאוסף פוסטים ישראליים מהשבוע החולף. הוא נכתב בעזרת פורטל הבלוגים העבריים, גנזך הרשת. תעשו לבלוג לייק בפייסבוק]
הערת הכותבת: זה יהיה טור על מקומות שאיכשהו עושים לי את זה. היות וזה אישי, ייתכן ויצא טור משעמם לאנשים אחרים (או בכללי).
אם אתם קצרים בזמן או רוצים להגיע לעיקר, אני מעניקה לכם אישור חד פעמי לדלג לסעיף האחרון. בשבילו התכנסנו כאן היום. לשאר הסעיפים מותר לכם לחזור אח"כ.
1. נתחיל בגרמניה. גדי גולדברג כותב על מקורות הסיסמא "אנחנו העם", שצועקים בהפגנות ימין בנושא הפליטים.
זה מתכתב עם סיסמת "אנחנו ה-99%", אבל מהצד השני של המפה. זה ניסיון תודעתי לבסס השפעה ואמינות דרך כוח מספרי כמו הביטוי 'מיליארד סינים לא טועים'. אם הרוב אומר משהו אז א. זה בסדר לחשוב כמוהו ב. זה בטוח נכון. או שלא.
2. באחד הטורים הקודמים הופיע המניפסט של צליל אברהם על מצבו של דור ה-Y. הטור גרר כמה תגובות מעניינות בייחוד מהצד השני של המתרס הכלכלי. החל מהסולידית (שלדעתי אתם כבר צריכים להכיר וצריכה להגיע עם אזהרת טריגר) ועד הפוסט ב "דְּבָרִים בִּבְלוֹגוֹ", שמנסה להצביע על סיבות נוספות בגללן קשה לחסוך כאן.
3. המקום הבא הוא הרשת החברתית האהובה עלי. איך אפשר לבדוק על מה כולם מדברים? מה כרגע הנושא החם? ואפילו להסיק מזה עוד כמה מסקנות.
שני הפוסטים מהבלוג 'נביא שקר' מנסים לבדוק מגמות ורעשים ברשת. האחד על ידי ניתוח נושאי הציוצים של מאה אנשי תקשורת. השני, בודק אותו הדבר לגבי חברי הכנסת.
4. אני אשתמש במילה 'מקומות' בצורה גמישה כדי שתתאים לתמה שאני מנסה ליצור.
המקום הבא הוא הקולנוע. בסינמסקופ מנסים לחזות מי יהיה הנשיא הבא של ארצות הברית לפי הסרטים של התקופה.
הנקודה המעניינת היא פחות היכולת לחזות את העתיד אלא הרעיון שהאומנות פורחת תחת משטרים שאפשר לכנות אפלים. משטר המבוסס על ריסון, הפחדה ופרנויה, מעודד אמנים לגלות יצירתיות בכדי להעביר מסרים מתחת לפני השטח.
אין נגיעה בפוסט לגבי הקולנוע הישראלי בתקופה הזו ולי אין את הידע לבדוק, אבל זה בהחלט יכול להיות מעניין.
5. באייטם הקודם שאלנו "אם הקולנוע יכול לחזות את העתיד?". הפוסט הבא שואל מה תפקידה של הספרות בתחום הזה.
אלי אשד סוקר את הספר "רבה רעת הארץ" ועתיד האידאולוגיה הסוציאל-דמוקרטית. הספר כשלעצמו נשמע מעניין, אך הנקודה שתפסה אותי, היא שאשד כתב על מיעוט הספרים החדשים בעברית שעוסקים בנושא. אין בעצם שדרוג של האידאולוגיה הזו והתאמתה לחברה כיום ולאתגרים שהיא מתמודדת איתם (שוב, רשתות חברתיות ושות').
6. בתור אחת שיוצאת לרוץ בפארק בכל מיני שעות מוזרות (לא בבוקר!) ובכל סוגי מזג האוויר (כמה כבר יש לנו כאן בישראל?), הלינק הבא משך אותי אפילו שהוא בשפה שאני לא מבינה. אבל יש תמונות יפות, אז תזרמו, טוב? כמה קילומטרים צריך לרוץ בשביל X, החל מבירה ועד חטיף מארס.
המסקנה היא שמנת הצ'יפס שווה את ה-5.97 קילומטרים האלו (כן כן זה תלוי במשקל, קצב וגיל…).
דרך אגב, המקום בסעיף הזה הוא הפארק, כי ככה החלטתי.
7. סיפור מעניין וקצת הזוי. מיקרוסופט השיקה בוט בינה מלאכותית שיכול להתקשר ברשתות החברתיות כמעט כמו בן אדם. *היא* שרדה ברשת החברתית האהובה עלי 24 שעות. איך זה הסתיים? גרמנו לה (בני האדם ככלל), להפוך לגזענית, קצת נאצית ודי אלימה. העתיד בהחלט הולך להיות כיף 🙂
8. המקום הבא הוא המטרה של הטור הזה.
כתבה על העיר אילת. אני אוסיף: העיר אילת והייאוש. כל המחדלים שגרמו לעיר שלי להפוך למה שהיא כיום.
נולדתי וגדלתי שם, ולא מזמן ניהלתי שיחה נוסטלגית עם חברת ילדות על אילת של פעם. אחרי שסיימנו את הבירות, החלטתי לחזור הביתה ברגל. מקצה אחד של העיר (המלונות, הטיילת ודרך אזור הבילויים) עד לשכונה האחרונה לפני קו ההרים. חציתי את העיר שלי מקצה לקצה, אבל הלכתי בעיר אחרת. היא שונה מהעיר של ילדותי, שזה ברור היות ועברו הרבה שנים, אבל היא גם שונה לחלוטין מהעיר הנפלאה שהייתה להיות. זה מה שעצוב באמת.
כמה הערות על הכתבה:
1. המזרקות הן אחלה אטרקציה אבל הן פועלות בתדירות הרבה יותר נמוכה בחורף ממה שציין ראש העיר ( באחד הלילות הייתי קרובה לדפוק לו על הדלת כי חיכינו למופע שלא התקיים).
2. הלגונה היא אכן מפגע זיהומי סביבתי קולוסלי. הדבר היחיד הטוב שאולי יצא משם זה זן זומבים חדש.
3. יש כמה אטרקציות ששווה להזכיר. המצפה התת ימי ואקווריום הכרישים החדש. הריף בשעות ורגעים מאוד מסוימים. כמה מקומות בודדים לאכול בהם. אירועים מיוחדים כמו פסטיבל הג'אז והאפשרות לצאת עם סירה ללב המפרץ. אך האטרקציה הכי טובה היא בחינם, אם יש לכם מסיכה ושנורקל.
4. הכתבה התמקדה בכוונה בכל נקודות התורפה והכישלונות, אז בואו נציין דברים נפלאים שעדיין גורמים לי לאהוב את העיר: הים, השוניות המדהימות (אלו ששורדות בקושי), ההרים (בעיקר בלילה) והשקט (לא כולל סופי שבוע, חגי כל הדתות ויולי אוגוסט הנוראיים).
בקיצור, למרות הכל בואו לאילת אבל בחייאת תשמרו על הניקיון ואל תאכילו את הדגים!!
על אילת – כמו שאח שלי אמר:
עיר ששווה לבקר בה, רק לא בסוף שבוע או בראשון עד חמישי.