המדף הז'אנרי: Wake of Vultures – לילה בראון

במערב הפרוע, בניגוד למה שמראים כל הסרטים, היה קצת יותר מרק קאובויים ואינדיאנים. היו שחורים למשל, או היספנים. אבל בתחתית סולם המעמדות של המערב-פרוע ישנו בני התערובת, השחורים-אינדיאנים.

לילה בראון למדה על השחורים-האינדיאנים, והחליטה לכתוב עליהם ספר פנטזיה. היא שילבה את הספר יחד עם, אני מנחש, תשוקה נוספת שלה: באפי ציידת הערפדים.

מה שיצא זה Weird Western על באפי במערב הפרוע, אם באפי הייתה נערה שחורה-אינדיאנית שגדלה כסוג של עבד.

בראון כתבה מערבון עם שחורים-אינדיאנים לעילא. השפה, התיאורים, הדמויות, הכל פצצה.

מה שבראון לא עשתה, זה לשחזר את הטאץ' של ג'וס וידון בבאפי. כי באפי, בואו נהיה כנים, היא סדרת טלוויזיה עם עלילה פשטנית. רק מגע הקסם של ג'וס הופך אותה מבנאליות טלוויזיות ליצירת מופת.

ב-Wake of Vultures אין את הטאץ' הקסום הזה. כתיבה מצוינת ודמויות מעולות לא מפצים על עלילה שמזכירה שלב במשחק מחשב.

ממליץ לקרוא רק אם אתם ממש אוהבים מערבונים.

נטי לונסאם היא נערה בחווה של "מאם" ו"פאפ". נטי היא לא עבד – עבדים זה לא חוקי – אבל בעלי החווה כן מתייחסים אליה בתור רכוש ומצווים עליה ללא הרף.

יום אחד, כשהאורווה ריקה, עובר שם זר. הוא מתרשם מכמה שנטי יפה, ומנסה בכוח לעשות מעשים שלא ייעשו. נטי, שעוד בהמשך יתגלה שהיא כנראה האדם הכי מעשי שנוצר אי פעם, דוקרת אותו בלב בלי לחשוב פעמיים, והוא 'פוף!', נעלם.

עד פה סטנדרטי, נכון?

אז זה גם ממשיך סטנדרטי: נטי מגלה שעכשיו, כשהיא הרגה ערפד, היא פתאום יכולה לראות מלא מפלצות בעולם. היא בורחת מהחווה, מכל מיני סיבות שלא ניכנס אליהם, ונודדת – יחד עם חבורת ציידי מפלצות – במערב הפרוע.

סוף.

כלומר, לא סוף! סליחה –

כי כן עוברות על החבורה הרפתקאות מסמרות שיער, ויש גם מפלצת גדולה שנטי חייבת להרוג, ומשני צורה ואינדיאנים וקאובויים. נטי לומדת המון בדרך והופכת לאדם בוגר יותר.

סוף.

רגע רגע! לא סוף! כי – עכשיו ברצינות –

Wake of vultures מתמקד בתופעות הלא-מדוברות של המערב הפרוע. שחורים-אינדיאנים, גייז ומפלצות כימרה.

את כל זה עושה הספר מצוין. ממש פותח צוהר היסטורי לתופעות שמעולם לא חשבתם עליהם. גם הכתיבה טובה, והדמות של נטי, למרות שהייתי קצת סרקסטי לגביה למעלה, היא דמות מעולה עם פוטנציאל להיכנס לקאנוניזציה הספרותית.

אבל, זה לא מספיק.

זה לא מספיק בעיקר כי זאת היסטוריה מעניינת, כמו ויקיפדיה, שלא לומדים ממנה כלום. נו יופי, גייז היו מופלים לרעה במערב הפרוע. מישהו מופתע?

בסופו של יום, ספר הוא לא רק אוסף של מידע שאגרה הסופרת, לא משנה כמה טוב הוא כתוב, הוא גם עלילה.

העלילה של Wake of vultures רגילה מדי. חסרת ייחוד. ועם כל הדמויות המוצלחות, הכתיבה המשויפת והרעיון הנחמד לכתוב על השקופים של המערב הפרוע, זה פשוט ספר שלא מצליח מספיק לעניין.

[Wake of Vultures – לילה בראון (אמזון). 2015, 342 עמודים]