מועדון הקריאה מפגש 31: After On – רוב רייד

[המפגש השלושים ואחד של מועדון הקריאה של הבלוג. פרטים על המועדון ורשימת ספרים עתידיים. הביקורת חפה מספויילרים. התגובות לא – ראו הוזהרתם!]

עולם שלם של טעמים נפתח בפני עם המעבר לוורשה. סביב ביתי אפשר למצוא מרקי ראמן עשירים, אוכל מקסיקני עילי ומסעדה מופלאה עם יותר ממאה סוגי כיסונים. הכל במחירים של מה שעולים לכם פרודוקטים ברמי לוי.

לכן זה עשוי להפתיע שאני אוכל כמעט כל יום במסעדה ביתית פשוטה עם שלוש מנות בלבד.

אוכל מתוחכם זה אחלה. הוא מגרה את החיך ומעניין את הקיבה. אבל גם הקיבה לא רוצה לעבוד כל הזמן. על בסיס יומיומי מעדיף הגוף קציצות סויה, תפו"א וסלט מאשר אוכל מתוחכם ויצירתי.

התופעה חוזרת בתחומים נוספים. קומדיה למשל. אנשים כמו ספי ריבלין או רובין ויליאמס שופכים מצחוק בחצי השעה הראשונה, אבל אחרי שלוש שעות אתם מתחילים לתהות אם אין לאדם הזה כפתור כבוי? גם בבירות זה ככה. בירות בוטיק מעניינות ומהנות, אבל מי ששותה כמו גדולה של בירה, מתחיל לרצות את בירות הלאגר הגרמניות המשעממות.

איך זה מתקשר לביקורת הספר?

After On הוא ספר מדע בדיוני  שנון ומתוחכם על עולם הסטארטאפים. אם היו בו 350 עמודים, הוא היה יצירת מופת קטנה שהייתי ממליץ לכל עובד הייטק. במציאות, יש בספר 576 עמודים, וזאת בעיה.

אפילו אני, אדם שמאד אהב את הספר, מצא עצמו מתעייף מהתחכמויות מספר 13,005 ו-13,006 בעמוד 530.

מומלץ מאד לאנשי ההייטק ואנשים שאוהבים בינה מלאכותית ויש להם סבלנות לכתיבה מתחכמת מדי.

תעשיית הסטארטאפ היא סמל לכלכלה של המאה ה-21.

מדובר בקונספט די מוזר. עסקים קטנים, שלוקחים סיכון כלכלי גדול כדי ליצור טכנולוגיה יצירתית ומוזרה.

סטארטאפ טוב מתכנן לגדול מהר מאד, ובונה על שינוי קטן אחד בעולם ("אנשים ינהלו שוק השכרת דירות פיראטי לתיירים") כדי להצליח.

הבעיה היא שההוראות הללו לא ניתנות לאמנים ליברליים, אלא לאנשי עסקים צעירים, רציניים ומלאים בעצמם. התוצאה, הרבה פעמים, מצחיקה, ויותר פעמים – מצחיקה מאד.

הסדרה סיליקון ואלי עושה כבר חמש עונות מעדנים מהגיחוך של העולם הזה. אבל היא עושה את זה בקטע מיינסטרים מנומס. After On לא מנסה להיות מיינסטרים לרגע. הוא מנתח ומגחיך את עולם הסטארטאפים, ולא משאיר שבויים אחריו.

גיבורי הסיפור הם בעלי סטארטאפ קטן וכושל.

יש את:
– המתכנת הגאון (ממוצא פולני!), שהוא אולי האדם החכם בעולם.
– בת זוג של המתכנת, מדענית מבריקה בדרך לפרס נובל, שמרעיפה עליהם בחינם ייעוץ מדעי.
– החבר הטוב של כולם. לא האיש החכם בעולם, אבל בחור טוב לב, חברותי ומנהיג קלאסי.
– המעצבת המוכשרת, שהתחילה בתור עובדת, אבל אז נשאבה לקסם הסטארטאפ ועכשיו יותר איכפת לה מכולם מגורל החברה.

נשמע מוכר? חצי מהסטארטאפים בעולם כוללים את הטיפוסים הללו.

הספר מתחיל כשהסטארטאפ נכשל כמובן, רוב הסטארטאפים נכשלים, והגיבורים מוצאים עצמם נמכרים לחברת ענק: פלוטר.

פלוטר היא הגירסה הבאה של פייסבוק. הרבה יותר יעילה מבחינה חברתית. הרבה יותר מרגלת אחריכם. היא משהו בין הקגב הרוסי לבין שכנה שחושבת שהיא שדכנית.

פלוטר היא גם חברה מאד עשירה. היא רוכשת את כל המוחות המבריקים בעולם. זה גורם לפלוטר להיות חברה מאד עתידנית. הפרוייקטים הפנימיים בפלוטר יציתו את דמיונם של כל גיקית וגיק.

הסיפור הוא בעצם עלילות הגיבורים בתוך פלוטר, ובלי לספיילר משהו שלא נאמר בעמודים הראשונים של של הספר, מעורבת בזה בינה מלאכותית.

רוב רייד הוא איש הייטק לשעבר. הוא הגיע לסיליקון ואלי ב-1994 והתחיל בתור עובד פשוט. מהר מאד הפך רייד למשקיע בסטארטאפים. במקביל, הוא כתב די הרבה לכל מיני מגזיני מחשבים.  ב-1997 הוא כתב ספר על סיליקון וואלי.

במילים אחרות, מדובר באדם שחי את עמק הסיליקון כבר כמעט רבע מאה. פלא שהוא מצליח לשזור בצורה מופלאה לתוך ספר את ההיסטוריה של עולם הסטארטאפים? פלא שהוא מצליח לתפוס את ה"גיק קאלט" שהתפתח בעמק סיליקון?

רייד נוגע במגוון נושאים. טרולים של פטנטים, לינצ'רשת, איך מקימים ומפרקים חברה, ואיך יוצאים מכשלון סטארטאפ עם הראש מורם. אני כמעט מתפתה להמליץ על הספר לכל מי שמנהל או רוצה להקים סטארטאפ.

בעוד שהרבה מהנושאים של רייד רלוונטיים לכל שנות הסיליקון וואלי, שניים מהנושאים בספר עכשוויים מאד. האחד הוא פרטיות. פלוטר, החברה שמככבת בספר, היא פייסבוק על סטרואידים. בתור אחת כזאת היא מפירה את כללי הפרטיות. רייד יחסית סלחן לזה להרגשתי. אבל מספיק טחנו נושאי פרטיות בבלוג, אז ניחא.

השני הוא כנסיית ה-AI, שזה נושא מאד חם כיום. יש המון אנשים, חלקם מפורסמים וחלקם חכמים, שטוענים שהסכנה הגדולה ביותר לאנושות היא בינה מלאכותית שתקום לחיים ותנסה להשמיד אותנו.

אני לא כזה חכם, ובטח שלא מומחה בבינה מלאכותית, אבל האיום הזה נראה לי מגוחך. המימוש העכשווי של בינה מלאכותית זה נסיון לראות איזה פעולות אפשר לבצע בעזרת אלגוריתמים. ותראו, תורת האלגוריתמים היא דבר שחוקרים כבר 70-80 שנה. יש גבולות ידועים של מה אלגוריתמים לא יכולים לעשות, ואפילו לא בטוח אם אפשר להגיע לגבולות האלה.

הכינוי "כנסיית ה-AI" ניתן כי המאמינים בתיאוריה מדמיינים את הבינה המלאכותית שתקום לתחייה בתור ייצור כל יכול, על משקל אלוהים. זה מתעלם ממה שאנחנו יודעים על אלגוריתמים.

רוב רייד ספק צוחק ספק מעריץ את כנסיית הבינה המלאכותית. כדי להימלט מהדיון, הוא בחר בספר בפתרון שברור שהוא מד"ב מוחלט, ולא משהו אפשרי במציאות. יצא משעשע, אבל לא מאד מעורר דיון לטעמי.

העלילה הגיונית ונחמדה, אבל גם די פשוטה. ברור שהיא נתפרה כדי להדביק ביחד את כל מה שיש לרייד לאמר על עמק הסיליקון. האם היא מצדיקה 576 עמודים? נופ. אפשר בתכל'ס להכניס אותה בשיר ילדים ועוד יהיה מקום לבית נוסף.

צחקתי, החכמתי, שועשעתי ומאד מאד נהניתי מ-300 העמודים הראשונים של After On. התעייפתי קצת ב-276 העמודים הבאים, פשוט כי הם היו more of the same, וכל החוכמה הזאת כבר קצת עייפה.

אבל בגדול, זה ספר יוצא דופן, של סופר עם כשרון כתיבה. המלצה לאנשי ההייטק שבקהל.

[After On – רוב רייד [אמזון]. 576 עמודים, 2017]

6 תגובות

  1. ארני הגיב:

    לא צלחתי את ההקדמה (של הספר, לא שלך)

  2. melquiades הגיב:

    לא הצלחתי לצלוח את הפתיחה של הספר הזה.

    אבל לאחרונה גיליתי שבהמשך לספר רוב ריד התחיל להקליט פודקאסט באותו שם.
    https://after-on.com/
    בהתחלה זה היה אמור להיות פודקאסט קצר של שמונה פרקים בו הוא מדבר עם מדענים על נושאים שעלו בספר, ובסוף הראיון מקשר את הנושאים שעלו בראיון לתרחשויות בספר.
    אבל כנראה שהוא נהנה מספיק מהפודקאסט עצמו אז הוא פשוט המשיך הלאה לעוד פרקים בלי קשר לספר, ויש כבר יותר מארבעים כאלה.

    בנתיים שמעתי שני פרקים (פרקים 2, ו-4) והם היו מעולים.
    באחד הוא דיבר עם חוקר מוח, על איך הם מפתחים משחקי מחשב כדי לטפל במגוון של בעיות ניורלוגיות. ובשני הוא דיבר עם ביולוג מולקולרי על ביולוגיה סינטתית והדפסת DNA.

  1. 21 בדצמבר 2019

    […] אמורה להיות ענקית, מאתגרת, משעשעת ומפחידה. 7. melquiades כתב תגובה מאוחרת במפגש מועדון הקריאה שדן ב-After On. היא מספיק […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting