יומיות 07.09.2018: בגנות תרבות השפע

סחבק בישראל. מה יש פה טוב בשבוע וחצי הקרובים?

1. ככל שתרבות השפע מתפתחת, הולך ומתברר שבני אדם לא נבנו להתמודד עם שפע.

זה ברור לאוכל. אנחנו נמצאים כיום במצב נדיר בו יותר אנשים בעולם סובלים מהשמנת יתר מאשר רעב. זה גם ברור למתוקים, כמו כל מי שאי פעם ניסה להפסיק לאכול חבילת שוקולד באמצע יודע.

שמעתי שזה נכון גם לכסף; אומרים שכסף הוא כמו שוקולד או אלכוהול: טוב בכמויות קטנות, אבל מעטים האנשים שיודעים להגביל את עצמם ולא לרדוף אחרי כסף עד שזה מזיק להם.

לי יש כמה דוגמאות אישיות של בעיית שפע. אחת זה סדרות טלוויזיה. נהגתי לאהוב טלוויזיה, כשפרקים יצאו פעם בשבוע והיה מלאי יחסית מוגבל. ראיתי אם כל מה ששווה לראות.

המשכתי עם זה בהתחלה כשהתחיל טרנד הבינג' והסטרימינג, והתחילו להנפיק תוכן מעולה בכל פינה. אבל אחרי כמה שבועות ראיתי שזה ממש מזיק לי – שכמעט התמכרתי לטלוויזיה. המצב כיום הוא שאני בקושי רואה סדרות; זה גורם לי ללכת לישון מאוחר, לבזבז ימים שלמים על הספה, ואין לי את היכולת להפסיק באמצע, אפילו כשאני יודע שזה מזיק.

אותו הדבר התרחש בתחומים שונים. בירות בוטיק נגיד, שפתאום בפולין היה לי מלאי בלתי נגמר שלהם – אחרי כמה שבועות אילצתי את עצמי להפסיק ללכת לחנויות. לפני כמעט עשור היה מצב בו עברתי מההיצע המוגבל של תרבות האנדרגראונד התל-אביבית להיצע האינסופי של ברלין עם תוצאה דומה.

דווקא בספרים, אגב, אני לא מגביל את עצמי. אני קורא כמה שיותר, כל מה שיש – ולא נראה שזה מזיק. יכול להיות שבגלל שספרים היא פעולה אקטיבית – מעייף לקרוא הרבה שעות –  ועל כן קשה להתמכר לה. יכול להיות שספרים זאת פעולה מתגמלת עד אינסוף. או שיכול להיות שספרים זאת פעולה איטית, ולכן אפילו שפע ספרים לא מעלה בהרבה את הכמות הכללית שקוראים.

או שאולי זה עניין של שינוי. ספרים תמיד היו לי בשפע. כבר בגיל 8 הספריה העירונית הייתה מלאה ביותר ספרים ממה שאוכל לקרוא כל החיים. אולי הילדים של היום יתייחסו לסדרות טלוויזיה באותה המידה. אולי שפע הוא טוב אם נולדים עליו, אבל אם הוא נופל באמצע החיים, קשה להתרגל אליו.

הטריגר להתפלספות היה בכלל מוזיקה. לא צריך לספר על השפע שיש שם, וקשה להתרכז באלבום מסוים. Grand Theft Auto, משחק המחשב המפורסם, הפך לא בכוונה לכלי לגילוי מוזיקה חדשה. המשחק נותן לשחקנים לבחור בין 18 תחנות רדיו דמיוניות בזמן שהם ברכב. זה קהל שבוי, שמשחק שעות ומאזין לשירים שיוצרי המשחק בחרו לתחנות – שוב ושוב ושוב.

הטריגר השני הוא פוסט בשם איך אפשר להיתפס לרעיונות בתרבות בה אינפורמציה ורעיונות חדשים באים כל כך מהר עד שאין לנו זמן לעכל אותם לפני שרעיון חדש מחליף אותם? לצערי, הכותרת הרבה יותר מוצלחת מהתוכן.

2. שפות תכנות כבני אדם. זה סטריפ ארוך, תלחצו על התמונה בשביל לקרוא את הכל.

3. התגנבות יחידים של יהושע קנז הוא אחד הספרים האהובים עלי בעברית אי פעם. אריק גלסנר חזר וקרא בו והעיר כמה הערות מחכימות.

4. המדריך של io9 לכל 33 סרטי הסופר-גיבורים, מד"ב ופנטזיה שיעלו בסתיו הקרוב.

5. אני לא מאד בקטע של פסטיבלי מוזיקה פסיכדליים בעיירות הונגריות נטושות (או בקטע של פסטיבלי מוזיקה בכלל), אבל אני כן מנסה תמיד להשתנות, והפוסט על פסטיבל Ozora גרם לי לרצות ללכת לשם. אויי זמיר.

6. הקדמה קצרה לפרוייקט האינטרנט הסופר מפורסם (בקרב יזמים) IPFS. פרוייקט שהוא כמו ביטורנט לאתרים, או zeronet עם מערכת שמות נורמאלית. בתכל'ס, אין סיכוי שתבינו מה זה בדיוק IPFS בלי לנסות.

נהניתם? יש מצב שתאהבו גם את הכתבות האלה..

11 תגובות

  1. ההוא הגיב:

    אהההה…. אייקון?

  2. יעל ר. הגיב:

    מול מזג האוויר הנוח בוורשה גם אני תוהה מה יש פה טוב בשבועיים הקרובים שבאת לכאן…

    הבינג' נראה ככיף גדול בהתחלה, אבל הבנתי שזו דרך איומה לצפות בסדרות. הרצף הופך הכל לעיסה אחת, וקשה להפסיק כשהפרק הבא בלחיצת כפתור, גם אם כבר שני פרקים פיהקת (או אפילו הרצת סצנות שלמות בהילוך מהיר).
    אם כבר רוצים לא לדחות יותר מדי סיפוקים עד לעונה הבאה, יש סדרות שמשודרות בטלוויזיה (כן, ממש טלוויזיה, לא מחשב) מדי יום, וזה יותר נוח – רק פרק אחד ליום, 5 פעמים בשבוע, וכשהוא מוצלח יש לך זמן לעבד אותו, לחשוב עליו, לתת לו לשקוע, עד למחרת (או יותר, לפעמים אני מקליטה וצופה כשיש זמן). ראיתי כך למשל את 2 העונות של "הנותרים", ואני מאוד מודה על זה שעם כל הרצון העז ל"עוד פרק עכשיו ומיד!" בשנייה שמופיעים הקרדיטים של הסיום, טוב שהיה צריך לחכות, ולהתרגש מכל פרק בזמן שלו, ולתת לו את הכבוד שלו.

    זה כמו שהייתי השנה בתערוכת השוקולד הגדולה בעולם. בשלב כלשהו אתה טועם שוקולד מובחר ב-7 יורו לקוביה שהיה ממש מלהיב אותך ביום אחר, אבל הכל כבר מרגיש אותו הדבר, ואחרי 6 שעות של בליסה אינסופית יש לך בעיקר בחילה. מינון סביר זה דבר חשוב.

    • D! פה ועכשיו הגיב:

      מינון סביר זה הבסיס להכל!
      לחיים בריאים, פיזית ונפשית.

      • ניימן הגיב:

        קשה לקבל מינון סביר כשההיצע לא סביר.

        • D! פה ועכשיו הגיב:

          זה נכון. זה קשה.
          אבל זה עדיין הבסיס.
          זו הרעה החולה של חברת השפע.

          (זה ולא לעדכן את האתר שישמור את שמות המגיבים)

        • יעל ר. הגיב:

          ניימן, סיכמת יפה את ארוחת החג ממנה חזרתי.

          עדכנו אותי בטלפון לפני שהחליטו ללכת על משהו קליל. כנראה בגלל זה היו רק 5 קינוחים, ואדם אחד שקרס מרוב אוכל כבר אחרי המנות הראשונות.

    • ההוא הגיב:

      מחזק – סדרות שבאמת שוות את זה אני רואה פרק בשבוע גם אם כולן כבר זמינות (נגיד את העונה הראשונה של בלש אמיתי סיימתי לאחרונה בחודשיים). דרך הרבה יותר טובה לצפות בסדרות.

      • יעל ר. הגיב:

        אני גם אוסיף – כי באמת בלש אמיתי הוא דוגמא טובה לכך – שצפייה פעם בשבוע בסדרה בזמן אמת גם לעתים יוצרת באז סביבה, יש דיונים וניתוחים ברשת שמאירים לך כל מיני דברים שפספסת או מציגים גישה מעניינת, וזה לפעמים ממש משדרג את הצפייה.
        זה מה שהיה בעונה הראשונה של בלש אמיתי בזמן אמת, למשל כאן: http://tvyaddo.com/2014/03/true-detective-eps/
        וזה בעיקר מה שקורה עם "משחקי הכס" בכל עונה – אם הם היו משחררים עונה במכה כמו שקורה לפעמים בנטפליקס וכו', הבאז היה נעלם במהירות. ככה, הפורמט של פרק בשבוע, עדיין גורם לזה להיות סוג של "אירוע".

        • ההוא הגיב:

          כן, קראתי את הסיכומים והדיונים שם אחרי כל פרק וזה באמת היה מרתק.
          למרבה הצער קפה+טלוויזיה די מתה מאז ולא מצאתי תחליף ראוי (אם כי עידו ישעיהו עושה בוואלה אחלה ניתוחים לווסטוורלד [וטוענים שגם למשחקי הכס אבל אני לא צופה בה אז לא אכפת לי]) ככה שלמרות שזה "אירוע" זה אירוע שאין לי כל כך איפה לדבר עלי.

          • יעל ר. הגיב:

            שותפה לבאסה שלך. גם לי הדיונים חסרים. השלמתי לא מזמן צפייה בכמה סדרות שהיה להן באז בזמנו, ואומנם יכולתי לקרוא דיונים אבל כבר היה מאוחר מדי מכדי להשתתף, למרבה הצער.

            הבנתי שלבלש אמיתי צפויה עונה שלישית בתחילת 2019, נראה אם יחזרו הדיונים בקפה+טלוויזיה (בעונה השנייה הם אולי גוועו כי העונה עצמה היתה משמימה מכדי לצפות בה…). אכן ניתוחי יאדו לווסטוורלד מוצלחים, אם כי חבל שהסדרה לא (מייגעת ויומרנית מדי בשבילי, גם משחקי הכס לא הטעם שלי).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *