המדף הז'אנרי: War Cry – בריאן מקללן
ברוכים הבאים לבלוג המעריצים הרשמי בעברית של בריאן מקללן. סופר הפנטזיה (כנראה) הכי טוב שלא קראתם (אני מניח) עדיין.
תקציר הפרקים הקודמים: בריאן "האליל" מקללן הוציא חמישה ספרי פנטזיה עד כה. הראשון, הבטחה של דם, פתח את טרילוגית "מגי האבקה", כיכב במועדון הקריאה שלנו, וטענתי שהוא ספר מקסים. שני הספרים האחרים של הטרילוגיה (ביקורת ב', ג') כבר היו אדירים אדירים אדירים.
אחרי זה הגיע טרילוגיית Gods of Blood and Powder, שהייתה עוד מאותו הדבר. רוצה לאמר, אותו העולם, גיבורים שונים (או גיבורים שהיו שוליים בטרילוגיה הראשונה). ולא, זה עוד לא נמאס! שני הספרים הראשונים שלה היו מעולים (ביקורת א', ב')
אני לועס ציפורניים עד שיצא הספר שמסיים את הטרילוגיה השנייה. אבל זה יקרה רק עוד יותר מחצי שנה! אאאההה! כדי להפיג את הלחץ ניגשתי לקרוא את הנובלה שמקללן בדיוק פירסם: War cry. נובלה שאמורה להתחיל טרילוגיה חדשה בייקום חדש.
איך זה? מאד meh. מקללן כבר לא מושלם. War cry הוא נובלה בינונית ביותר.
התקופה? משהו שמזכיר את מלחמת העולם הראשונה (או השניה, קשה לדעת). עם מטוסים רעועים ופלוגות מסתתרות בחפירות.
העולם? דמיוני. הוא די מזכיר את העולם שלנו, אבל עם שינוי אחד גדול: יש בו קוסמים משני צורה, שיכולים להפוך למפלצות דמויות הענק הירוק – רק קצת פחות חזקות וקצת יותר פגיעות.
הגיבור שלנו הוא קוסם משנה צורה צעיר כזה. הפלוגה שלו תקועה בישומון, ובמקום לשבת בסבלנות ולחכות שיחליפו אותם, מחליטה ליזום פעולה אמיצה מעבר לקווי האויב.
עד פה די סטנדרטי.
אבל זה לא אומר כלום. גם העלילות של הטרילוגיות של מקללן די סטנדרטיות בתכל'ס. מה שמיוחד שם זה היכולת שלו ליצוק דמויות אדירות לתוך סיטואציות מגניבות.
פה זה לא עובד. סיבה אחת היא שנובלה זה פורמט קצר מדי בשביל גם להציג עולם, וגם ליצוק לתוכו עלילה מגניבה. סיבה שניה, היא שבמבט ראשון, משני צורה במלחמת העולם הראשונה זה דבר הרבה פחות מקורי מקוסמים ששולטים באבק שריפה (כמו בשתי הטרילוגיות של מקללן).
הגורם אולי הכי בעייתי בספר הוא מעבר מגוף שלישי לגוף ראשון. מקללן כותב נהדר גוף שלישי, באותה הרמה של ג'ורג' ר.ר מרטין. אבל בגוף ראשון הוא חובבן.
קשה מאד לכתוב דמויות בגוף ראשון. כולנו נשמעים אותו הדבר כשאנחנו מדברים לעצמנו בראש. יש כמובן לא מעט שהצליחו: לוליטה, אמבר או טרילוגיית NewFlesh הנהדרת של מירה גרנט [ביקורת כרך א', ב', ג'] עושים את זה מדהים. רק שמקללן נכשל פה בינתיים. הגיבור שלו נשמע כמו כל אדם צעיר משעמם אחר שפגשתי אי פעם בחיי.
אני סומך מספיק על מקללן בשביל ללכת ולקרוא את הספרים שיצאו בעולם הזה. עם קצת מזל, הם ירחיבו, יסבכו ויהפכו את הנובלה המשמימה ליצירה שכיף לקרוא.
[War Cry – בריאן מקללן, 112 עמודים, 2018]
איך הספרים של מקללן לעומת טרילוגיית החוק הראשון?
קראתי את שני הראשונים של אברקרומבי השנה (שנים אחרי שכתבת עליהם) והם מצויינים.
אגב עוד דוגמא טובה לפנטזיה כתובה היטב בגוף ראשון.
שונה לגמרי. החוק הראשון מאד אפל, ומקללן אפור בקטע טוב. לאברקרומבי יש סגנון מיוחד, עם דגש על הדיאלוגים, בעוד שמקללן כותב בסגנון די חלק, עם דגש על דמויות וסצינות נהדרות.
בזכות הבלוג הזה קראתי את שתי הסדרות ונהנתי מאד משתיהן. לדעתי החוק הראשון יותר טוב, יותר אפל ויותר משעשע. מקללן הוא כמו סרט אקשן מצוין.