המדף הז'אנרי: אוסמה – לביא תדהר

חברי כת מרעילים את האוכל בעשר מסעדות בעיירה כדי לנצח בבחירות. אמת או פיקציה?
טרוריסט מאיים לפוצץ בית חולים אם לא יעבירו לידיו אזרח מסוים. אמת או פיקציה?

השורה הראשונה מתארת את התקפת הטרור של הראג'נישים בעיירה באורגון, בעוד שהשנייה היא קטע מבאטמן. אבל תודו שקשה לנחש את זה.

במציאות העכשווית, עם דאע"ש וג'ון מהביטלס, סיפורי הטרור הבדיוניים הגרועים ביותר הופכים למציאות. אבל מה היה קורה, למשל, אם העולם היה שפוי? אם אוסמה בן לאדן היה בעצם דמות בדיונית? גיבור סדרת ספרים על טרוריסטים שנושאת את שמו?

זה העולם בו מתרחש רומן הפנטזיה של לביא תדהר. ספר פנטזיה אלטרנטיבית ספרותי מאד, מעורר מחשבה, אבל גם ממצה עצמו ונגרר באיטיות רבה מדי.

אשה יפיפיה נכנסת למשרד של בלש פרטי – והלב שלי קופץ. כמה שאני אוהב ספרי בלשות פילם נואר!

האשה מבקשת מהבלש, ג'ו שמו (איזה שם של בלש קשוח! הלב קופץ שוב) לחפש את מייק לונגשוט. מי זה מייק לונגשוט? הוא המחבר האלמוני של סדרת ספרי אוסמה, בכיכובו של טרוריסט-העל אוסמה בן לאדן. בעולם של לביא תדהר הדמות הבדיונית של אוסמה היא להיט. יש אפילו אוסמהקון. אוסמהקון!! גאוני.

ג'ו הוא אחד מהבלשים האלה שאין להם טיפת חיים חוץ מהקריירה הבלשית הכושלת שלהם. כאילו, לא הגיע הזמן להבין שהכישורים שלו במקום אחר ולפתוח דוכן פלאפל או משהו כה? הוא ישר זונח את הכל וטס סביב העולם כדי לחפש את מייק לונגשוט.

אבל אוסמה הוא לא ספר בלשי. הוא גם לא ספר על מסע חיפושים. הוא ספר ספרותי. מלא תיאורים, מחשבות והרהורים. המטרה של לביא תדהר היא להציג עולם אחר. עולם תמים יותר. שנות האלפיים שיכולנו לקבל אם טרוריסטי-העל היו נשארים בדמיון.

אפשר לשקוע בכיף בכתיבה של תדהר. אבל אפשר גם להתעייף ממנה. הוא לא ניגש כמעט אף פעם לעיקר, ולא מנסה לסחוף. העיסוק שלו בפנטזיה כמעט שולי – אם כי קיים, ומתעצם לקראת הסוף בסצינה אחת אדירה בלתי נשכחת.

לא סבלתי מאוסמה, אבל גם לא עפתי עליו. הוא גרם לי לחשוב, אם כי את עיקר המחשבות אפשר לסכם במילים שלפני התמונה. מהעמודים שקראתי ברגעי רוגע נפשי כאלה נהניתי, אבל כשהייתי פחות רגוע חשבתי 'נו, למה לא קורה פה כלום?!'.

כמה הערות לסיום:
א. אוסמה זכה בפרס הפנטזיה העולמי ב – 2012. בדרך הוא הביס את הרומן הפנומנלי among others. זה הישג כל כך מדהים לישראלי שאני אפילו לא יודע איך להתחיל לתאר אותו.
ב.
ההמלצה הכי חמה שאפשר לתת בביקורת הזאת היא לקרוא את הביקורת של אהוד מימון על הספר.
ג. עכשיו, אחרי שהחמאתי לאהוד, אפשר לגנוב ממנו שני פרטי טריוויה:  לביא תדהר כתב שלושה סיפורי אוסמה נוספים שכולם זמיני חינם ברשת: מסעותי עם אל-קאעידה (עברית), טעות במספר (אנגלית) והאוסמה האחרון (אנגלית).
ד. ובחייאת, אחרי שתקראו את הספר, תריצו איזה חיפוש על 'מייק לונגשוט' בעברית בגוגל. מחכה לכם הפתעה שקוראים זרים לא יבינו.

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting