קולומביה(4): תערוכה – ההיסטוריה של קולומביה כאמנות פופ

10 במרץ, 2010

פוסט קצר למדי הפעם.


[סופר בוליבר! גיבור העל העשוי ללא חת ששיחרר את קולומביה! אח - כמה הייתי רוצה את האקשן פיגר הזה לעצמי]

מאז שהגעתי לקולומביה אני שואל את המקומיים על קומיקס ואנימציה מקומיים. בינתיים לא העליתי בחכתי יותר מדי: שיחה קצרצרה עם במאי אנימציה קולומביאני שלא סייע יותר מדי (ידיד של ידידה), אימייל של הבחור שמנהל את פסטיבל הקולנוע המקומי ואני עוד צריך לכתוב לו – וגם, בחורה אחת עם אוסף צעצועים מרהיב.

אבל ההפתעה הכי גדולה שלי הייתה דווקא בספריה הלאומית. מכר לקח אותי לשם סתם כי סיפרתי לו על אהבתי הגדולה לספריות. אבל כשהגענו גילינו שבימים אלו מתארחת שם תערוכה על ההיסטוריה של קולומביה – כשכולה מציגה פרשנות עם יצירות פופ מודרניות לסיפור של הארץ. להפתעתי הותר לי לצלם כאוות נפשי. מה שנתן לי את האפשרות להעלות פוסט מעוטר תמונות זה.


[הקרב על מגדלנה - סיפור קומיקס שהיה בתחילת המאה ה - 19. אני יודע שאי אפשר לקרוא זאת. היה קשה להשיג תמונה "קריאה"]



[חברי אנריקו מצא עשרות פרשנויות קולומביאניות ביצירה הזאת תוך דקה. לי יותר קשה להבחין בהן כמובן]

קולומביה(3): ללמוד ספרדית ולטייל – הצעה עסקית

9 במרץ, 2010

אני פה רק בשביל יחסי הציבור.


[מילון ספרדית. קרייטיב קומונס וכאלה]

את רוב הזמן בקולומביה אני מבלה עם ידידתי לורנה. הזכרתי אותה בעבר פעמיים. פעם אחת עת נפגשנו, לפני כמה שנים בת"א. פעם נוספת הייתה בזמן ששהתה בגרמניה שנה שעברה. היא מארחת מושלמת, שגם מטיילת איתי כמה שמתחשק לי ועוזרת כמה שאפשר. היא גם אחת הסיבות שהספרדית שלי הגיעה תוך שבועיים משום-כלום למצב בו אני מצליח לשבת שעה ולדבר עם האחיינים שלה. אנחנו בעיקר משחקים כדורסל וקוראים ביחד ספרי ילדים בספרדית. כן – הגעתי לחלק הפחות הרפתקני והיותר בטלני בטיול.

אז לורנה, מתכנתת ואחראית מסדי נתונים במקצועה (וגם טיילת מנוסה מאד) רוצה לעשות הסבה מקצועית. יחד עם שותף עסקי היא פותחת קורס ספרדית טיולי בן חודש. מה זה אומר? שהתוכנית תעבור בין כמה ערים בקולומביה, ותשלב בין תיירות, פעילויות – וכן – גם ארבע שעות לימוד ספרדית ביום חמישה ימים בשבוע. היום החמישי יהיה תמיד יום טיול. בקרטחנה, למשל, יהיה זה שיחזור של הטיול המאד מקומי שערכנו לחוף הלבן הקריבי המדהים. בשאר הערים אני לא יודע, כי התעצלתי ולא נסעתי אליהן יחד איתה. את השיעורים תעביר לורנה עצמה: היא כבר לימדה ספרדית בעבר ועובדת לפי תוכנית מוכרת. חוץ מזה, אני יכול להעיד בחוסר-אובייקטיביות מושלם שהיא מורה מעולה.

הפעם הראשונה תהיה אוטוטו – בתחילת אפריל. היות וזה כל כך חדש, שום דבר עוד לא מוכן לחלוטין עדיין. האתר יעלה לאוויר רק עוד שבוע וקצת, ויחסי הציבור טרם יצאו לפועל. אז יש בינתיים כמה תלמידים שהתאספו ויגיעו למחזור הראשון – אבל עדיין מחפשים נוספים. וחשבתי שיהיה נחמד לדווח על כך בבלוג. הסיכוי שמי מהקוראים מתכנן כמובן להגיע לדרום אמריקה בקרוב וללמוד ספרדית נמוך למדי כמובן – אבל מה יש לנו להפסיד? חוץ מזה, הקורס ימשיך על בסיס חודשי – כך שגם קוראים עתידיים יכולים לפנות ללורנה ולברר פרטים (עלויות, לו"ז וכו').

אעדכן את הפוסט (או שאעלה אחד נוסף בעצם – למה לא?) כשהאתר יעלה באוויר. אך בינתיים, אם זה רלוונטי למישהו, אז הנה המייל של לורנה. תגידו שניימן שלח אתכם.

קולומביה(2): המהפכה האורבנית מגיעה!

8 במרץ, 2010

בואו נדבר קצת על בוגוטה.


[מוכר מיצים משועמם. יש אלפים כמוהו פה]

בוגוטה היא מה שמכונה "עיר גלובאלית", או מגה-מטרופוליס. עיר שהיא מדינה. עם אוכלוסיה שנעה בין 8 ל – 10 מליון תושבים*, שזה, כידוע, יותר ממדינות מפורסמות מסוימות במזרח התיכון** היא כר נרחב לגילויים, רעיונות ופעילוית לניימן הטיפוסי. הנה פרט שהרבה לא יודעים: ב – 2008 ארגון בשם  GaWC ערך את המחקר הרציני הראשון(?) על ערים גלובליות. הוא חילק אותן לקטגוריות בהתבסס על כלכלה, פוליטיקה, תרבות ותשתיות. בצורה מדהימה, בוגוטה התברגה לאותו המיקום כמו ברלין(!), ברצלונה, סן פרנסיסקו ו…. תל אביב. התייחסתי לכך בספקנות לפני שהגעתי לכאן, אבל עכשיו אני חושב שהמיקום מעליב את המקומיים במקצת. בוגוטה לוקחת את תל אביב בכל כך הרבה פרמטרים שזה מעליב. אני אפילו לא בטוח שברלין יותר מעיינת ממנה.

לצד המחמאות חייבים להזכיר, שוב, נושא שכבר התייחסתי אליו בפוסט הקודם: הבטיחות. לא חסרים מקומיים שיבטיחו לכם שבוגוטה בטוחה לחלוטין – אבל זה רק בגלל שההגדרה שלהם לבטיחות שונה משלנו. היא יותר בקטע של "אם תתנהג לפי כל הכללים הלא כתובים – נגיד, לא תסתובב במרכז העיר בשתיים בלילה, או לא תרד דרומה מדי בעיר – אז תהיה בסדר". הבוקר למשל, ירדתי לנחל באיזור כדי להציל כדור שנפל אליו. הייתי עם שלושה מקומיים, אבל אני היחיד שהתנדב לרדת בשביל שיורד לנחל כדי להחזירו. לא הבנתי למה. אבל אחרי שבשביל הקצר שיורד לנחל הפתיע אותי הומלס נרקומן (ברחתי), ואחרי שגיליתי במה הכדור נתקע (לא ראוי לאיזכור בכתב), התבהרה לי הסיבה. עוד דוגמא? לפני כמה ימים פגשתי בחור, בשעת לילה מאוחרת, שיום לפני זה נשדד. באותה השעה וכמעט באותו המקום. הוא התייחס לזה בשיא האדישות: באו כמה חבר'ה, עם סכין – לקחו את מה שיש לו – ואף פעם אין לו יותר מדי כי הוא מודע לסכנות – והלכו. הוא בכלל לא הבין את תדהמתי. "הם לא עושים לך שום דבר אם אתה נותן להם את מה שהם רוצים" אמר. באמת, מה הבעיה?

עזבו את זה לבינתיים. כי הפעם באנו לדבר על הדבר הבא: האורבניות בבוגוטה. שזה כמעט הדבר הראשון ששמים לב אליו בעיר (אחרי הגובה. אבל על זה בפעם אחרת). בכל פינה בבוגוטה – מהשכונות העניות ביותר עד לעשירות המופלגות – יש חיי רחוב. רוכלים בכל פינה: מי עם עגלה מאולתרת ומי עם שטיח. ברוב המקומות תמצאו אנשים עומדים בחוץ, סתם כך, ומסתכלים. ילדים רצים. מוזיקה מקומית מכל פינה. תחבורה. רעש. העיר פאקינג חיה ונושמת. הקטע עם הרוכלים בכלל מהמם. הגיוון שהם מציעים מוציא אותי מדעתי. אי אפשר לדעת מאיפה להתחיל לטעום או מה להתחיל לרכוש.

עד כמה שהצלחתי לברר יש לכך שתי סיבות עיקריות. הראשונה עצובה מאד: עוני. אנשים בלי כסף והשכלה חייבים לאלתר מקורות רווח. ומה יותר קל מאשר לקחת את המתכון המשפחתי לחטיף אחה"צ ולמכור אותו ברחוב? הסיבה השניה, שהיא איפושהו בין עצובה לניטראלית, הוא התייחסות הקולומביאנית לחוק: הם מתעלמים ממנו לחלוטין. ולכן, למרות שלא באמת ברור אם רוכלות צריכה רשיון או לא – כולם עוסקים בה. וזו אמנות שהולכת ונעלמת בצורה החובבנית שלה בעולם המערבי. בברלין, למען האמת, היא קיימת לעיתים. אם כי שם הדבר דומה יותר לפעילויות צופים או נוער עובד חביבות, מאשר רוכלות אורבנית בהשתתפות המונית.

אז: כדי לנגח את הנטיה המודרנית להתמקצעות – וכדי להחזיר את האנשים לרחוב – אני מציע להכריז על יום אחד בשבוע – או חודש (יום שישי למשל) – כיום בו רוכלות ברחובות, בין אם זה מכירת אוכל, חפצי יד שניה או אומנות – תותר בת"א. או בכל ישראל. בכל מקום, בכל פינה, בין 10:00 ל – 20:00 בבוקר באותו היום. הדבר היחיד שדומה לזה כיום לדעתי הוא שוק האוכל בדיזינגוף סנטר – אבל הוא בטח לא מקום אליו כל חובבן עם עוגה או ילדה עם דוכן לימונדה יכולים להיכנס. זה יכול להיות כיף אדיר, ומנהג, שאם ישתרש לאורך זמן, יעזור למלא תיכוניסטים להרוויח דמי כיס נוספים ולצאת לבלות בכבוד. חוץ מזה, זה יתן הרגשת אורבניות מבורכת.

הכרזתי. עכשיו אני הולך לכתוב את הפוסט הבא :]

————–
* המספר לא ברור היות והספירה הרשמית האחרונה הייתה לפני כמה שנים.
* ירדן כמובן. למי חשבתם שהתכוונתי?

קולומביה(1): סוג של פתח דבר

6 במרץ, 2010

קצת פחות משעה אחרי ההמראה ממדריד לבוגוטה המטוס החל להתייצב. הדיילות עברו בין הנוסעים ובדקו שהעניינים כשורה, וחלק מהאנשים, כולל עבדכם הנאמן, פתחו מסיבה לא ברורה את חגורות הבטיחות. ואז הייתה רעידה. ועוד אחת. המטוס ירד ועלה בפתאומיות – ואז החל לרדת. ולרדת. ולרדת. למספר לא ברור של שניות שנראה כמו נצח היינו בנפילה חופשית. אנשים צרחו, הדיילת התעופפה באוויר נוגעת עם ראשה בתקרת המטוס, ואני תפסתי בחוזקה את משענת הכיסא כדי להישאר במקום. בדיעבד גיליתי שנשכתי את ראש המושב שלפני מתוך אינסטיקט לא ברור.

ואז – זה נרגע. המטוס התייצב. הבטתי ימינה ושמאלה. כמה אנשים החזירו לי צחקוקים עצבניים. שאר הטיסה, כמעט עשר שעות, הייתה ארוכה ארוכה. אבל בסופה הגענו לבוגוטה בשלום. לעקבות האירוע יקח עוד קצת זמן לצאת מהסיסטם שלי: כבר בשתי הטיסות הנוספות שהיו לי השבוע גיליתי סימני עצבנות קלים למראה כל רעידת מטוס קלה.


[רחוב טיפוסי בלה-קנדלריה: המרכז העתיק של בוגוטה. איזור קולוניאלי שנראה כמו עיירה ספרדית ישנה ומקסימה]

אני מזכיר את האירוע לא רק בגלל היותו חריג – אבל בגלל שפחד היא אחת התחושות שאני יותר מרגיש בקולומביה. שיהיה ברור: המדינה בטוחה לגמרי למי שנוהג לפי כל הכללים התיירותיים! לא הולך לדרום בוגוטה, לא מסתובב במרכז אחרי חצות (המון המון המון חבר'ה נשדדו שם בשעות הלילה המאוחרות) – מגיע לטבע עם טיולים מאורגים שיוצאים מההוסטל וחוזרים אליו אחרי כמה ימים – ובכלל, לא מתערבב יותר מדי עם מקומיים.

אבל אני, תהרגו אותי למה, עושה זאת קצת שונה: אני לן בדרום העיר, המסוכן לכאורה, אצל ידידה קולומביאנית, ומנסה להגיע לאטרקציות כמו המקומיים. בינתיים הם היו נחמדים אלי בטירוף: כולם ששים לעזור ורוצים לנהל שיחה עם הספרדית המאד לא קיימת שלי. אבל עדיין יש לי הרגשת מתח תמידית מסוימת – כי לפעמים אני לוקח טרמפ שלא נהיר לי לאיפה הוא מגיע – ופעם עליתי על אופנוע שעבר בין כפרים קטנים שנראו לי כמו לא מברכי גרינגוז. הרגשת המתח הזו לא רגילה עבורי – ובינתיים אני מנסה לנהוג כמו במשפט המפורסם של חניבל לקטור: אתה מסריח מפחד, אבל אתה לא פחדן.

————

הסיכום על קולומביה יורכב, כך נראה לי כרגע, מכל מיני פוסטים קטנים. לעיתים חסרי מיקוד ומידע – לעיתים ליריים – ולעיתים, כמובן, מלאים בכתובות והמלצות שנתקלתי בדרכי. אני עוד לא יודע מה תהיה התדירות. בטח לא עד שאחזור לברלין. כמו תמיד, מי שלא מעוניין יכול להתנזר מהבלוג בשבוע-שבועיים הקרובים. אחרי זה נחזור לכתוב על שטויות כמו ברלין. תל אביב. ושלל נושאים גיקיים שונים.

גיקדום 17.02.2010

17 בפברואר, 2010

אני מנסה ליצור איזשהי מסורת עם פוסטי גיקדום. בינתיים נראה שהם נכתבים בזמן שאין סמסטר (כמו בשבועיים האחרונים למשל), וכשאיני מטייל. מה זה אומר? שהחל משבוע הבא הפוסטים יוצאים לחופשה בת חודש וקצת. חכו לנו במרץ חברים! (שיהיה ברור: הבלוג, בתקווה, לא יוצא לחופש. רק פוסטי גיקדום).


[אני לא מדווח על Kingdom Heart - סדרת משחקי מחשב שמשלבת פיינל פנטזי לבין העולם של דיסני - בגלל שיש לי משהו מיוחד לאמר עליה. אני מדווח כי זו תמונה מושלמת לפתיחת הפוסט]

1. בידען מביאים כתבה על סרנדיפיות: גילוי ממוזל. חוקר שניסה לגלות את א' אבל נתקל ב – ב'. או במילים תנכיות: הלך לחפש אתונות ומצא מלוכה. כמה מהגילויים הגדולים בהיסטוריה הם סרנדיפיים לגמרי – והרבה מהחוקרים הפחות מפורסמים בעולם שמים יהבם בגילויי ממוזל כזה, שייפול בחיקם יום אחד ויביא להם את התהילה.

2. "האנטומיה של ההאנגאובר" היה הכותרת של אחת ההרצאות בערב המדע של הקוקטיילים שנערך בסן פרנסיסקו חודש שעבר. נציג בוינגבוינג היה שם, וחזר עם דיווח מרשים שיכול למלא שעות של שיחות פאב סתמיות. מומלץ לכל ברמן אמיתי וחובב.

3. גיליתי השבוע את הבלוג English Russia והחלטתי שהוא כל מה שאני רוצה שהבלוג באנגלית שלי יהיה – מינוס האלכוהול כמובן (איך בלוג על רוסיה לא מסקר אלכוהול? איך??). מעבר ליכולת שלו להביא סיפורים מרתקים ואזוטריים (רובוט ענקי ששומר על העיר אודסה) – גם התמונות שם הם מעשה ידיו של צלם בחסד עליון. לא פחות. הנה קחו סיפור שגרתי משם: זה מתחיל בסיקור על פיצוץ תחנת כוח באוגוסט (כולל תמונות מהתחנה) – וממשיך בימינו אנו – כלומר, סוף ינואר, עם תמונות מרהיבות עין מהתחנה הזנוחה והקפואה. זה החורף שהרג את נפוליאון והיטלר.


[שקלתי לשים פה תמונה של התחנה הקפואה. אבל הרובוט מאודסה פשוט אטרקטיבי מדי מכדי לוותר עליו]

4. ג'ון סטנלי, יוצר קומיקס אמריקאי מתקופה תמימה יותר (שנות החמישים), לא זכה מעולם לעיבוד רשמי של יצירתו לאנימציה. אלא שעתה נחשף(סנסציה!!!) בבלוג Stanley Stories שעוסק ביצירתו, סרטון קצר לא רשמי וחסר קרדיט, המביא את אחד מסיפורי לולו – גיבורתו המפורסמת ביותר של סטנלי – בגירסא המצוירת. איך זה? אה. לא מזכה קישור בגיקדום. אבל מה שכן מזכה קישור הוא הדיון הארוך ביצירה שמוצג בבלוג – והשוס: הגירסא המקורית של הסיפור. זה תמים, אבל כתוב מעולה, מתוזמן היטב – ופשוט מראה איך אמן קומיקס מוצלח מתעלה בקלות מעל אמני האנימציה שמנסים לממש אותו. ד"ש מאסטריקס, אגב.

5. פסטיבל טרנסמדיאלה (Transmediale) לאמנות דיגיטלית, תרבות עתידנית ושלל כותרות מוזרות שהתקיים בברלין בשבועיים האחרונים בערך הותיר אותי מבולבל לגמרי. פשוט היה שם כל כך הרבה שלא ידעת מאיפה להתחיל. לך תבחר בין סדנאות לתכנות מוזיקה למשחקי מחשב, לשלל הופעות מוזרות עם גאדג'טים הזויים. הנה אחת מיצירות הפסטיבל שחיבבתי ואפילו היה מעורב בה האמן הישראלי מושון זר-אביב: כתיבה קולוקטיבית אינטנסיבית של ספר במשך שישה ימים. הכותרת שלהם הייתה 'עתידים בשיתוף פעולה' (תודה למורן על התרגום ל – “Collaborative Futures”), וכותבי הספר, שבעה במספר, נפגשו לראשונה בעת הפסטיבל, החליטו מה יהיה בו, איך יהיה, כתבו באינטנסיביות והעלו את התוצאה בחינם לרשת.

פעולה נוספת של הכנס, אחת לא מתוכננת בכלל, התרחשה כשרכב ה – Street View של גוגל חנה, בטעות, מול בית תרבויות העולם בו התרחשו כל יום חלק מפעילויות הפסטיבל. זו כמובן טעות חמורה להחנות את הרכב ליד ריכוז עצום כזה של גיקים טכנולוגיים – ומהר מאד קבוצה בשם F.A.T – קיצור ל – Free Art & Technology, שתלו GPS ברכב כדי שיוכלו לעקוב אחריו ולהשתעשע בלשטות בו. טיפשי? מאד. משעשע? אפילו יותר. עוד על הפסטיבל? הנה מידע על טקס הענקת הפרסים בו. שנה הבאה אשתדל לקחת חלק פעיל יותר באירוע. אולי.

6. את הפוביה שלי מצמחים טורפים פיתחתי בגיל צעיר בעקבות פרק מיתולוגי של הדבורה מאיה (אפרופו הדבורה מאיה: מסתבר שזו סדרת ילדים גרמנית מפורסמת. עכשיו יש לי את אחד הספרים מחכה לקריאה בבית בשפת המקור. בטח יקח לי איזה חודש להגיע אליו). אניווי – הסמית'סוניאן פירסם מצגת עם עשרה צמחים ממשפחה זאת (מקור: בוינגבוינג כמובן), כשלכל שקף מתלווה פיסקת מידע צנועה, אך מספקת, על הרוצח התורן. למשל – הידעתם שיש יותר מ – 600 זנים של צמחים טורפים בעולם? ושהמפורסם שבהם הוא מלכודת ונוס שמופיע בתמונה למטה?

7. אז TED 2010 יצא לדרך השבוע. למי שלא יודע: TED הוא כנס הרעיונות ששווה להפיץ. שזה אומר שיש שם מלא מלא הרצאות, על באמת המון נושאים, כשהקשר היחיד אחת לשניה הוא שהמרצים מחוננים ביכולת דיבור מופלאה ובכשרון לרתק קהל, מכל מגזר ומקצוע, למשך פרק זמן מסוים. ומה שאפילו יותר טוב: רוב ההרצאות מועלות לאינטרנט בסופו של דבר (נראה לי) כך שכולנו, או לפחות כל מי שיש לו מספיק זמן, יוכל לחזות בהן. אבל לרובנו אין כמובן מספיק זמן. ולכן סיכומי TED יומיים כמו זה שמופיע פה עוזרים לנו לסנן ולברור את מה שבאמת כדאי לשמוע. בנוסף לכך ראוי לציין שג'ימי אוליבר, השף והעירום, זכה בפרס TED 2010 על סך מלנתלפים דולר (100 אלף) בזכות חלומו לשנות את העולם ולברוא מקום בו כל ילד יקבל חינוך הולם על אוכל. מה עוד? CNN מציגים בינתיים עשרה רעיונות גדולים שצצו בטד.

8. הבחירה שלי בטרנס טאו כמתמטיקאי הנוכחי הנערץ עלי הינה באנאלית ומשעממת להחריד. כמעט כמו להודות שהלהקה האהובה עליך היא הביטלס\נירוונה. זה נכון, אך חסר מעוף. אבל מה לעשות שהיכולת שלו לפשט מתמטיקה, למצוא קשרים ולהראות כמה יפה הדבר הזה יכול להיות פשוט מדהימה? מעבר לכך הוא גם מייצר טקסטים כאילו אין מחר. באמת, הבחור כותב בשנה יותר ממה שאני קורא. יש לו בלוג בשם 'מה חדש' שרץ כבר שלוש שנים, כשכל שנה הוא מייצר ספר מהחומר בבלוג. אז השבוע יצא הספר השלישי, שמדבר על אנליזה מודרנית ברמת הסטודנט, בעיות ברומו של עולם (P=NP) ברמות קצת יותר גבוהות – וגם מכיל לא מעט מאמרים טכניים ולא קריאים (עבורי) להחריד. יש בזה 689 עמודים, ולמרות שאני לא באמת מצפה ממישהו לקרוא את זה סתם כך, סטודנטים למתמטיקה מזדמנים יכולים להוריד את היצירה למחשב (חינם! חופשי! חוקי!) ולשמור לימים קרים. מאד קרים. ומשעממים.

9. בוינגבוינג הם האתר שהכי תורם לינקים לפוסטי גיקדום לאורך השנים (או השבועות. היו נורא מעט פוסטים עד כה). עכשיו הם הקימו חנות אלקטרונית, הבזאר של בוינגבוינג, שמכיל את המוצרים הכי מוזרים, הזויים ומגנייייייייייבים שיש. איפה עוד תמצאו אקדח לייזר מגניב כמו זה? ובמחיר מציאה של 275 דולר!

10. המון חדשות סטארוורז: באוסטרליה מוסרטת בימים אלו סידרת טלוויזיה רשמית (כמו ה – Clone Wars) למלחמת הכוכבים. הפרטים שלה סודיים לחלוטין, אבל אט אט דולפים לרשת, כמו שקרה למשל, השבוע, נתונים חדשים. למשל: שהסידרה אינה מצוירת הפעם אלא משתמשת באנשים אמיתיים! או שהיא מתרחשת בפער שבין הסרט השלישי (השישי בסדר כרונולוגי) לרביעי בסידרה. התקופה האפלה של היקום ההוא, עת האימפריה שלטה בהכל ביד רמה. התפתחות נוספת שאירעה השבוע היא שהכותרת קארן טרוויס הודיעה על הפסקת כתיבת הספר המסקרן שלה על בובה פט. למה? כנראה בגלל שהוא מתנגש עם העלילה של הסידרה החדשה – מה שאומר שבובה יקבל בה תפקיד ראשי. אני אישית, אגב, מחכה ליצירה שסוף סוף תרחיב את עולם סטאר וורז קצת לעתיד: מה קורה אחרי שלוק וליאה ניצחו? לאיפה הגלקסיה הלכה לשם? מוחות סקרניים חוקרים!

אה כן, יש עוד: דארק הורס עובדת על להוציא סידרת קומיקס חדשה למלחמת הכוכבים. משהו על אבירת ג'דיי שמבינה שתפקידה ביקום אינו פשוט כמו שהיא חשבה. מרגש. מאד. כמעט כמו חמסין באילת מרגש.

11. M.C Escher הוא אמן הפרדוקס המפורסם שיצר כל מיני יצירות מושפעות מתמטיקה מוזרות ביותר. הוא פריט חובה בכל תערוכת מתמטיקה של כל מוזיאון מדע שנתקלתי בו והשבוע אפילו שמעתי הרצאה מתמטית שלמה על סמטרייה ביצירותיו (שראויה לפוסט נפרד. ולכן תקבל אולי כזה בעתיד). שני מעריצי אשר, שהם גם במקרה חובבי לגו כבדים, משחזרים לאט לאט את היצירות של הבחור. בינתיים הם הגיעו לרביעית שמוצגת פה למטה (1, 2, 3) וכוחם עדיין במותנם. כמובן שנושא זה מתקשר לזכויות יוצרים – אבל לא לאלו של Escher למרבה הפלא, אלא דווקא ללגו! החברה הפאראנואידית עושה צורות לאחרונה למי שמשתמש בקוביותיה עבור מטרות שלא כתובות על האריזה. שזה באמת מוגזם בצורות היסטריות (וגם כנראה לא מוצדק לחלוטין).

12. בשביל זה טוב שיש אינטרנט. בשביל פיילוטים לסדרות אנימציה לניקולודיאון שמעולם לא אושרו ולא נראו על מסך הטלוויזיה. כריס רקרדי העלה לפייסבוק פיילוט בן 12 דקות לסידרה בשם The Modifiyers שהוא יצר עבור ניקלודיאון ב – 2007 ומעולם לא יצאה לפועל. כך שכל מאן דבעי יוכל לראות ולשפוט. קודוס. ושוב: קודוס. (מקור)

13. באחד השבועות הראשונים שלי בברלין שמעתי הרצאה על אלכסנדר גרותנדיק: מתמטיקאי מחונן ואקצנטרי למדי, שב – 1991 החליט בצעד יוצא דופן לשרוף אלפי ניירות מכתביו, ולפרוש מהעולם להתבודדות שנמשכת עד היום. בזמן שעבר מאז העולם לא הטריד אותו יותר מדי – בעיקר כי אף אחד לא ידע איך לתקשר איתו – אם כי שמו שב ועלה, בעיקר בהקשר של היותו הכותב הראשי של הספר 'סמינר באלגברה גאומטרית'. יצירת בסיס של התחום. הבעיה עם הספר הייתה שלמרות חשיבותו – עותקים חדשים שלו לא הודפסו, והעותקים הישנים סבלו מגופן לא-קריא, כמו גם מכמה טעויות קטנות. הקהילה האקדמית החליטה לתקן את המחדל, ופתחה בפרוייקט מקיף של הדפסת הספר מחדש בפורמט חדיש – כולל תיקון הטעויות. אישורם של כל משתתפי הספר המקורי הושגה – חוץ מזו של גרותנדיק – שכאמור, כלל אי אפשר היה להשיגו. אבל אם מוחמד לא בא אל ההר, ההר בא אל מוחמד. וכך קיבלה הקהילה המתמטית שבוע שעבר סימן חיים מגרותנדיק. סימן חיים בצורת מכתב תקיף, בו הסביר גרותנדיק בכל תוקף שהוא אוסר על הדפסת חומריו מחדש – בכל פורמט וצורה כלשהי – ואף מבקש מספריות להוריד עותקים קיימים מהמדף!

טיפוס מרתק לגמרי. הייתי מת לנהל איתו שיחה על בירה.

14. Atlas Obscura הוא אתר המוקדש לכל מה שמוזר בעולם. לכל האוצרות שעוד מוחבאים שם, ולחידות העתיקות הלא מוסברות ביבשות עתיקות. אינדיאנה ג'ונס היה מת על זה. ב – 20 למרץ הם חוגגים את יום ה – Obscura בלא-פחות מ – 45 ערים בעולם! ונחשו מי נעדרת מהרשימה? טוב – ת"א זה ברור, היא לא כוח משחק גלובלי עדיין – אבל גם ברלין! איך אפשר לערוך אירוע התנדבותי גלובלי כה גדול בלי לכלול את ברלין?

15. טאמבלרים, המיני-בלוג הפשוטים הללו, הפכו השבוע לקטע החדש שלי. זה מתקשר גם לפוסט הזה כמובן. הנה שניים נוספים. לאחד קוראים Science is Beauty. הגעתי אליו דרך תגובה של חנן כהן, והוא מציג כמובן את כל מה שיפה במדע. ויש המון. השני לגו אקספרסס (תודה לפרנק על הטיפ!). ומה יש שם? המון לגו, יצירות מלגו, ויצירות על לגו. עוצר נשימה.


[מועדון חשפנות לגו. מאיפה הם מוצאים את הדברים האלו??]

בשולי הגיקיות
16. מה אתם יודעים – יש למפץ הגדול גירסא ביילרוסית! יש לי חלום ישן לבקר בביילרוס. ברגע שאעזור מספיק אומץ גם אעשה זאת.
17. רוצים לראות את מייק טייסון רוקד? ברוקדים עם כוכבים האיטלקי? פה.
18. החבר'ה הנמרצים של ויקי-הדלפה (wikileak – גירסת ויקיפדיה למסמכים מודלפים ועוד סנסציות עיתונאיות) מנסים להפוך את איסלנד לגן-עדן לעיתונאים. מטרתם? ליצור עולם טוב יותר כמובן. מטרת האיסלנדים? תיירותית וכלכלית למרבה הפלא: הם מקווים שהצעד יתמרץ חברות ואנשים פרטיים להעביר את עסקיהם לאיסלנד. איפה שאף אחד לא יפקח להם על המידע.
19. תודה לקרטון-ברוז וסליחה על גניבת החומרים. אבל הקריקטורה שלמטה פשוט מצחיקה אותי:

20. סוף סוף הם עובדים על הדברים הנכונים! מכשיר שיאפשר לכולנו להלך על קירות ולהיות ספיידרמנים חובבניים.

בורסת הצעצועים של ברלין

16 בפברואר, 2010

[זהירות. זהו אחד מהפוסטים בו אין לי יותר מדי מה לאמר, אבל האירוע היה חמוד מדי מכדי לא לאמר כלום!]

מצחיק שערב הנסיעה לקולומביה אני מחליט לקחת סופ"ש חופשה ופשוט… לעשות מה שבא לי. אז בשישי הלכנו שוב למסיבת ריקודי הבטן העירקית (הפאב השני פה). יופי של מקום – באמת. מאד… אותנטי. עם קהל חברותי ומקסים, שחלקו עובד במפעלים וחלקו משחק בתאטרון. התכוונתי לשתות בירה אחת – ואכן שילמתי רק על בירה אחת! זו אשמתי שהזמינו אותי לעוד כמה? ולשוטים? החיים קשים. בעיקר הבקרים – עם ההאנגאובר.

אבל לא על זה רציתי לדבר – אלא דווקא על מה שקרה ביום ראשון בצהריים. עת שמנו פעמינו לבורסת הצעצועים של ברלין. המילה בורסה, זאת חשוב לדעת, משמשת בגרמנית לא רק ביישומי כלכלה משעממים – אלא בכל מקום בו מוכרים מוצרים מסוג מסוים. יענו: שוק. יש בורסת קומיקס (המועד הבא: ה – 18 לאפריל), יש בורסת פרחים – ויש, כאמור, בורסת הצעצועים. היא נערכה במלון בחלק המערבי של העיר, ונראתה קצת כמו כנס. אבל רק קצת – כי כמה אפשר להראות כמו כנס כשהיכל התצוגה שלך מלא במכוניות מירוץ מניאטוריות?

נכנסנו. כניסה עלתה יורו, כי זה היה כבר קצת לקראת הסוף (מחיר רגיל: 4 יורו. הרבה יותר מדי אם אתם שואלים אותי). בכניסה מקבל אותך אוסף אדיר של מכוניות מירוץ. בן ה – 8 בי קפץ מאושר. ההיכל לא היה גדול מדי – אבל הכיל אוסף דחוס ומגניב למדי של צעצועים. רובם ישנים ואירופאיים – מהסוג שמוצאים בשווקי הפשפשים פה – אבל לא בכמויות הללו. היילייטס? מודלי הרכבת, הלגו (לקחתי את קטלוג לגו 2010. אני מתחיל לשקול ברצינות לקנות משהו מהסידרה לגילאי ה – 16 שלהם. למה לא מייצרים מודלי לגו לבני עשרים פלוס??) – וכמובן: בית בובות ענק וגדוש. שותפי התחברו למשחקי הקופסא הגרמנים מהמאה הקודמת: וינטג' אמיתי. אני אהבתי יותר את תצוגות הבובות של הקומיקס האירופאי. מתישהו יהיה לי אוסף כזה משלי להציג בבית. בעתיד.

הסתובבנו שם שעה קצרה, קצת בהינו, קצת פנטזנו, קצת שאלנו מחירים ואז החלטנו שעדיף לבזבז את הכסף על דברים אחרים. לקחתי המון כתובות של חנויות צעצועים, מודלים ואוספים שונים בברלין. מתישהו יצא מזה פוסט. ועד אז? נסתפק בקצת תמונות של לגו לרפואה.


[הקרנבל של ברלין לא מפורסם כמו רעיו בונציה, או בריו - או אפילו כמו זה בקלן בו ביקרתי לפני שנה. אבל הוא כן מוציא גרמנים מחופשים לרחובות - ויוצר מין עדלאידע קטן וצנוע. התהלוכה לוקחת כמה שעות - שזה די הרבה זמן אתם חייבים להודות. במהלכה עוברים מוצגי ענק ממונעים על פני הקהל, כשכל אחד נבנה בידי מועדון, חברה או מציג אחר. לקחתי משם המון שמות של מועדונים גרמניים קלאסיים בברלין שאלך לבקר בקרוב. הם משמיעים מוזיקת קיטש גרמנית - שאני מוצא די מקסימה - וזורקים ממתקים על הקהל. כמו בבר מצווה, רק יותר מגוון, ובכמויות אדירות. מאחת הכרכרות אפילו זרקו חבילות גדולות ושלמות של בונבוניירה - אבל זה היה כבר קצת מוגזם]

קולומביה: הכנות, טיפים, עצות וסתם כמה פסקאות

15 בפברואר, 2010

ביום שישי, מוקדם לפנות בוקר (7:15 זמן המראה. אצל אנשים עם אורח חיים בריא זה סוף הלילה) אמריא לבוגוטה. בירת קולומביה. אני נוסע לשם לשלושה וחצי שבועות, בהם אצטרך, כרגיל לאחרונה, לשלב איכשהו בין לימודים לעבודה. האמת היא שאני לא יודע יותר מדי על המדינה (הכנתי המון חומר קריאה למטוס) – אבל יהיה נחמד לקבל אולי איזה טיפ קטן או שניים מאנשים שהיו שם ויכולים להצביע. יש לי כמה חברים מכרים מקומיים שיוכלו לארח אותי, כך שכנראה ולא אצא משועמם. מה שכן – אני מאד מקווה שיש שם בתי קפה עם אינטרנט אלחוטי! אחרת יהיה קשה מוות לעבוד. עד כדי כמעט בלתי אפשרי. רואים איזה מכור כבד נהיתי?

ובינתיים: הנה כמה תמונות מהעיר האבודה (La Ciudad) שעשתה ידידתי לורנה (שגם תארח אותי רוב הזמן). נראה מהמם, אם כי אין הרבה סיכוי שאגיע לשם: המסלול אורך שישה ימים, שזה רבע מהזמן העומד לרשותי.

לורנה, אגב, זוממת לסחוב אותי ל – Tuparro – במידע ומזג האוויר יהיה טוב ולא יהיו שם שריפות (זו העונה היבשה בקולומביה). הטענה היא שאין שם כלום, בעיקר שום ציווילזציה – מה שנשמר ע"י הגדרת האיזור כ'איזור גרעיני' שמצריך כל מיני אישורים מיוחדים לבקר בו. נראה אם נשיג כאלו.


[עוד תמונה מהעיר האבודה]