מועדון הקריאה מפגש 46 (16.01.2022): Mexican Gothic – סילביה מורנו-גרסיה

[המפגש ה-46 של מועדון הקריאה. הביקורת חפה מספויילרים, התגובות לא]

אני אדם  מופשט, לא סתם למדתי מתמטיקה. לכן, סוג האמנות החביב עלי הוא אמנות קונספטואלית.

שמתם משתנה בתערוכה במוזיאון. הקפתם אי בפס ורוד? אני אוהב הכל! לא כי זה יפה או כי האמירה חודרת, אלא בגלל שזה קונספט חדש. זאת פעם ראשונה בהיסטוריה שמשהו כזה נעשה. זאת לא וריאציה על הנושא, אלא המצאה של נושא. צמרמורת.

על כן לא פלא שעפתי על מקסיקן גות'יק, רומן שמבוסס לא על קונספט אחד חדש, אלא על שניים.

הראשון ברור לגמרי ומופיע בשם: רומן גותי מקסיקני. עד עכשיו הוגבלה הספרות הגותית או לארץ הולדתה, אנגליה, או לארה"ב – בתקופה שהייתה שם השפעה בריטית חזקה. אבל מורנו-גרסיה יצרה בסיס לרומנים גותיים בינלאומיים ופתחה שער ליצירות נוספות.

לא יפתיע אם מישהו יקבל השראה ויכתוב סיפור 'גותיקה בקיבוץ'. משהו על משפחה בריטית שעברה להתיישבות ציונית בתחילת המאה, אבל מסתורין רבים מקיף אותם, והם מסרבים לשלוח את הילדים (הקריפיים) שלהם לחדר הילדים. בחיי, אם אתם לא תכתבו את זה, אני אכתוב.

אבל הקונספט השני, דווקא הקונספט השני, יותר מורכב וחכם מהראשון, אך עם זאת גם יותר מטריד קצת. הקונספט השני הוא…. – אופס! נגמר לי המקום בהקדמה, אז תשמעו עליו אחרי התמונה.

בשורה התחתונה? מקסיקן גות'יק הוא ספר חכם, מקורי, כתוב היטב, סוחף, עם גיבורה נ-ה-ד-ר-ת וביצוע נפלא.

הוא לא יצירת מופת, אבל הוא כן ספר פנטזיה\אימה ממש ממש טוב. מומלץ לחובבי הז'אנר הגותי, וגם לסתם מי שמחפשים משהו איכותי לקרוא.

כריכת הספר

נעמי היא בחורה מקסיקנית מודרנית ממשפחה עשירה במקסיקו סיטי ב-1950 בערך.

שכשהספר אומר "מודרנית" הוא מתכוון ל-1950 "מודרנית", למרות שמעשית נעמי היא בחורה מודרנית מודל 2022. בעלת דעה, עצמאית, שנונה ולא ממש בקטע של להתחתן עם הדביל הראשון שהיא מוצאת כדי לשמור על כבוד המשפחה, אבל לעשות איתו קצת כיף, למה לא?

ערב אחד, בעודה חוזרת ממסיבה, קיבלה נעמי מכתב מבת דודתה קטלינה. קטלינה, בדר"כ אשה רגועה, כתבה בצורה קצת מטורפת סוג של סיפור אימה. היא טענה שבעלה – לורד אנגלי – ומשפחתו – לורדים אנגליים – מרעילים אותה!

נעמי החליטה לנסוע לכפר המקסיקני בו הטירה של המשפחה האנגלית נמצאת ולבדוק אם בת דודתה צריכה עזרה.

זאת הקדמה סופר קלאסית לסיפור אימה גותי, או סרט אימה בכלל. מראים חיים נורמאליים לחלוטין, אפילו נורמאליים מדי, אבל עם איזה סימן מבשר רעות ששם את הקוראים במתח.

פרק שני: הטירה הבריטית במקסיקו!

אז קטלינה התחתנה עם שמוק בריטי ממשפחת אצולה שעברה למקסיקו. הם לא עברו למקסיקו בגלל שהם חולים על בוריטו, אלא בגלל שיש בבעלותם במקסיקו מכרות. המשפחה כל כך בריטים שלא רק שהם הביאו איתם את הטירה המקורית שלהם מאנגליה, אלא אפילו את האדמה הבריטית. כי איכס, אדמה מקסיקנית או משהו.

המשפחה הבריטית הם חבורה של מתנשאים, גזענים ובריונים, שכאילו בגלל שהם עוטפים את הכל בדיבור בריטי גבוה ויפה הופך את זה לתרבותי. "צבע העור שלך יותר כהה משל בת דודתך" מאבחן אבי המשפחה את המראה של נעמי, ואז מתדרדר הדיון למדע של הגזענות.

פה נכנס הקונספט השני המתוחכם יותר של הספר.

למה מתוחכם? בגלל שזה משחק על מוטיב גותי בשם "האורינטלי הרע". בספרים גותיים רבים, כך מספרת הטענה, קיבלו א.נשים מהעמים האקזוטיים את תפקיד הרעים. זאת היה תקופת האימפריאליזם, המזרח היה מסתורי, מלא בקסם, ומלא ברוע חייתי בעיניהם של הבריטים.

אבל הנה, במקסיקן גות'יק עושה מורנו-גרסיה הפוכה. משפחת האצולה האנגלית המכובדת היא בעצם חבורה של בריונים גסת רוח מפלצתית, בעוד שהמקסיקנים הם החבר'ה טובי הלב.

זה צעד ספרותי חכם מאד! הוא מודע להיסטוריה, הוא מודע לרוח ההווה, הוא מודע למוטיבים והשינוי מוכנס בצורה כל כך טובה שבכלל לא שמים לב אליו. כאילו לול, לורדים בריטים נפוחים, איכס, נכון?

אבל כמו שגזענות אוריינטלית בספרים מהמאה ה-19 הייתה פסולה, כך גם קשה לי להצדיק שימוש בבריטים בתור הרעים פה. אנחנו חיים בתקופה בה זה מקובל , אפילו רצוי, לעשות דמוניזציה לאנשים הלבנים שמסמלים את הכוח בעבר. אבל למרות שזה מקובל, זה לא מרגיש לי נורא בנוח.

בחזרה לקטלינה, בת דודתה של נעמי, שמתנהגת מוזר. מוווווווזר. המשפחה טוענת שהיא חולה, רופא המשפחה (הבריטי, הם הביאו איתם מאנגליה, נו מה?) טוען שהיא חולה. הם בקושי מרשים לנעמי להיפגש איתה, וגם כשהיא נפגשת, קטלינה מדברת מוזר, על רוחות רפאים בקירות.

מה שמדהים זה שנעמי מתחילה גם לראות דברים מוזרים בקירות. יש לה חלומות מאד מוזרים, והתקשורת שלה עם בני המשפחה הבריטים קריפית לגמרי ולא תורמת לכלום.

מה שעומד לזכות מקסיקן גות'יק, מלבד הקונספטים, זאת העובדה שהוא כתוב נהדר. נעמי היא דמות ראשית פנטסטית, עם קול כל כך מיוחד אבל עם זאת כל כך אמיתי.

גם האווירה נהדרת. המסתורין שנבנה לאט לאט. כל המשפחה הבריטית הקריפית. בצורה העדינה בה הסיוטים של נעמי נבנים עוברת טוב טוב לקורא. זה לא ספר לקרוא באמצע הלילה ואז ללכת לישון. כאילו, אתם יכולים לנסות, אבל אתם לא תצליחו להירדם.

כמו בהרבה ספרי מסתורין הרמה יורדת ברגע שהמסתורין נפרדם והאקשן נכנס לתמונה. לכן ספר חכם פורם את המסתורין בערך עשרים עמודים לקראת הסוף, ואז השאר משמש לאחרית דבר. פה עושים את זה איפושהו בשני-שליש ספר פה. זה לא נוראי, הצלחתי להינות מהשליש האחרון, אבל קצת פחות.

אם מקסיקן גות'יק היה מושך את המסתורין עד הרגע האחרון ואז מגלה את האמת כמה עמודים לפני הסוף הוא היה יכול להיות יצירת מופת קטנה וצנועה.

רק שהוא עבר מהילוך שני לחמישי קצת מוקדם מדי, קצת מהר מדי, ועל כן איבד כמה נקודות. למרות זאת, מה שנשאר זה ספר מאד מקורי ומאד שווה קריאה.

[Mexican Gothic – סילביה מורנו-גרסיה, 301 עמודים, 2020. גודרידס]

14 תגובות

  1. מורן הגיב:

    תשמע. אני חושבת שברור בספר שהאנגלים הספציפיים האלה הם אנגלים ממש ממש מטורפים.

    מה שלא הבנתי הוא לוח הזמנים. מתי הם הגיעו למקסיקו?

    • ניימן הגיב:

      איפושהו במאה ה-19 אני חושב, למרות שלא הציק לי יותר מדי הפרט הזה.

      תשמעי, את צודקת, אבל גם בספרים הגותיים המקוריים היה ברור שדראקולה לא מייצג את כלל הבלקן. עם זאת, הרע תמיד נבחר מהבלקן.

      בגדול, העיקר הכוונה. יכול להיות שאני טועה בפרשנות שלי שזה הפוך-על-הפוך על המוטיב הידוע לשימצה מהספרות הגותית, ושאלו באמת בריטים פסיכים שלא מייצגים כלום.

  2. מורן הגיב:

    אה. וגם שכחתי לכתוב שאני ממש אהבתי. ההילוך החמישי היה פחות טוב מהשני, אבל טוב.

  3. Latsso the bear הגיב:

    לא חשתי בעיה שהמיסתורין נפרם יחסית מוקדם. לפעמים יש תכלית להראות מה ההשלכות אחרי החשיפות ויש הנאה כאשר המסכות יורדות והקלפים מונחים על השולחן. ובכל מקרה זה לא ספר טוויסט, מההתחלה יודעים שמשהו ממש לא בסדר והרמזים שמפוזרים במהלכו די עבים

    • ניימן הגיב:

      מקבל שאפשר היה לראות את זה בא מראש. אולי פחות מהמסתורין נהניתי מחילופי הדברים בין נעמי לבין הבריטים בזמן שהם עוד היו שמוקים אנושיים, לפני שהפכו למפלצות.

      איזה השלכות היו לחשיפה הזאת? זכור לי יותר אקשן אחריה.

      • Latsso the bear הגיב:

        הדינימקה בין הדמויות לא השתנתה אחרי החשיפות אבל יש משהו מרענן שכבר אין צורך להעמיד פנים אפילו. למעשה לי הספר הזכיר סרט אימה מהשנים האחרונות. ספוילר לסרט אימה מ2017 שכל העלם כמעט ראה למטה

        GET OUT שגם שם המשפחה הלבנה המארחת הם האנטוגניטסים בסרט. גם שם יש עוינות מרומזת (אבל לא באמת מרומזת) כלפי הדמות הראשית עד שבסוף גיהינום פורץ ומתגלה התוכנית של המשפחה. למעשה בתברח רגע הטוויסט נעשה יותר טוב כי שם הדמות של החברה הלבנה הייתה אמורה לשמש כעזר כנגד שאר המשפחה והטוויסט היה שהיא לגמרי איתם בתוכנית. כאן לדוג' פלורנס משמש פונקציה דומה אבל אין טוויסט מאחורי הדמות, הוא כלוא במשפחה הזו כמו נעמי וקטלינה. גם החלק של הלנצל גופים של אחרים בתור כלי שאפשר להאריך את החיים דרכם דומה בשתי היצירות אם כי לדעתי השימוש בפטרייה היה יותר מעניין ומקורי במקסיקן גותיק. הרבה אימגים סוריאלסטיים שאני מת לראות את דל טורו מעבד למסך.

        • ניימן הגיב:

          זה ניתוח טוב ואני מסכים! הכי הרבה מסכים לגבי ההערה על דל טורו. הספר הזה פשוט צורח את שמו.

          כל הניתוח שלי הוא בדיעבד ונובע מהחוויה האישית שפחות נהניתי מהספר אחרי הגילוי. אני רואה פה שאני קצת במיעוט, אבל הנסיון להתייחס לאנשים מפלצתיים בתור אנושיים (לפני שהיא ידעה שהם לא בדיוק), ולראות איך היא מנסה להסתדר איתם, יותר דיבר אלי. אולי כי זה מזכיר לי נסיונות שלי להסתדר עם אנשים קשים.

          • Latsso the bear הגיב:

            קשה לי להאמין שהוא יביים עיבוד לסרט כי הוא כבר היה במחוזות הרומאנים הגותיים עם קרימסון פיק, שכרגיל לדל טורו היה מטמטם חושים ואינטרפציה ויזואלית מרתקת לסוגה. החלק החלש היה העלילה והיחסים בין הדמויות, כך שבדיעבד חבל שלא חיכה שמקסיקן גותיק ייצא כי האפיוני דמויות בספר נהדרים. במיוחד שמחתי שנעמי הפוכה מארכיטיפ הנערה המבולבלת והתמימה של הרומאנים האותיים. למעשה היא הרגישה דמות ששלפו מעכשיו ושתלו במאה אחרת, אבל זו אחת. סיבות שהיא דמות שכל כך כיף וקל להזדהות איתה.
            דרך אגב, מסתבר שהולו מפתחים מיני סדרה לספר. לטעמי זה ספר שיכול לעבוד נהדר בפורמט של 3-4 פרקים (אבל כמובן שהם מתכננים 8)

          • מורן הגיב:

            אני מסכימה שהם היו דמויות טובות יותר לפני הגילוי (כדמויות, לא כאנשים).

  4. אסף הגיב:

    ממש לא מקובל היום להוציא ספר בו ה"עם האקזוטי" הוא הרע והלבן הטוב. לכן אני לא קונה את זה שזה הפוך על הפוך. סה"כ מדובר בספר מודרני מכיוון שהוא נכתב לפי סטנדרטים עדכניים ולכן צפוי.

  5. Latsso the bear הגיב:

    אני חושב שהיה גם מחווה לסיפור הגותי הקצר "הטפט הצהוב" על אישה שמאבדת את שפיותה (כביכול) כאשר היא מוטרדת מהצורות על הטפט בחדר שמעוררותה בה בחילה ועל דפוס תנועתם המאיים. גם במקסיקן גותיק יש חלק שנעמי מוטרדת מאד מקירות הבית אבל כאן אין אפילו פעם אחת חלק שהסופרת מערערת על שפיותה, ברור לכולם שמשהו ממש לא בסדר קורה כאן. בנוסף ברור שמעבר לרוע האנושי של המשפחה יש כאן אלמנט על טבעי.זה עוד מין שימוש יפה בסיפור גותי מפעם בשביל לשבור אותו. לדעתי חשוב להכיר את המסגרת הגותית והכללים בשביל לקרוא את הספר הזה, כי הרבה מההנאה נובעת מהכרת הכללים והשבירה שלהם.

  6. פשוט יעל הגיב:

    מגיעה באיחור (תראה, לא שכחתי את הבלוג! גם אם אני לא מבקרת המון) כי הספר יושב לי בקינדל כבר כמה זמן ולאחרונה התחלתי לקרוא אותו. ו… לא יודעת, אני לא מאוד נהנית ממנו. וחבל לי, כי דווקא מהספר הקודם של גרסיה-מורנו שקראתי, Gods of Jade and Shadow, בהחלט נהניתי.
    אני חושבת שחלק מהבעיה אולי טמון בי; אני לא אוהבת אימה ואני *מאוד* לא אוהבת מותחנים פסיכולוגיים, שני הז'אנרים העיקריים ש"גותיקה מקסיקנית" משחק איתם ("אלי הירקן והצל" לעומת זאת הוא סוג של פנטזיה אורבנית, שזה ז'אנר שאני הרבה יותר אוהבת). אני כרגע קרוב ל-2/3 הספר אז שמחה לשמוע שבקרוב התעלומה תעלה לפני השטח, כי כ"כ נמאס לי מהמשחקים האלה של "האם קטלינה משוגעת? האם נואמי משוגעת? האם רות' משוגעת? האם יש רוחות רפאים בבית או סתם דברים ממש ממש מוזרים? האם נואמי אכן חולמת חלומות מוזרים או שמשהו אשכרה קורה לה? מה הסודות של המשפחה? והאם המוטיבים החוזרים וחוזרים וחוזרים של ציורי פטריות ומאכלי פטריות ועובש וריקבון ועוד קצת פטריות הם משהו שרומז לנו שה-payoff קשור איכשהו לפטריות???" ואני אישית מאוד אשמח להגיע לשלב שבו העלילה מפסיקה לנסות לשחק איתנו משחקים ועוברת לאקשן. כל הקריפיות המצטברת הזו מבאסת לי את הנשמה.
    ושוב, ברור לי שזה משהו שהוא שלי, כלומר, נו, התחלתי לקרוא ספר גותי כשאני לא אוהבת ספרות גותית, למה בעצם ציפיתי…

    בקיצור לך תקרא את "אלי הירקן והצל", עליו יהיה לי יותר נחמד לדבר. ויש מיתולוגיה אצטקית!

  7. מירי'קה הגיב:

    יהיו עוד מועדוני קריאה בעתיד?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting