זאת השנה השניה שבנימין גלינסקי כותב פוסט אורח מיוחד לכבוד יום העצמאות. שנה שעברה הוא כתב על אלטנוילנד המפורסם של הרצל, אבל השנה הוא מצא סיפור הרבה יותר איזוטרי שחזה את המדינה, מאת שלום עליכם.

בבסיסו דן Infinite Detail בשאלה מרתקת: מה קורה עם האינטרנט מפסיקה לפעול מחר? חבל קצת שהדיון לא עמוק יותר.

הספר The Land: Founding הוא הראשון בסדרת litRPG מצליחה, והוא גם אולי הספר הכי גילטי פלז’ר שקראתי בחיי.

הספר We Ride the Storm התחיל בהוצאה עצמית, הפך לחביב הקהל עד שיצא ב-2020 בהוצאת אורביט הענקית. האם הוא הפך גם לחביב הניימן?

An Absolutely Remarkable Thing הוא גילטי פלז’ר מלא חורים על משפיעני רשת ורובוטים מהחלל החיצון. יש בו פגמים, אבל יש בו גם המון חום, טוב לב ועניין כדי לפצות על כך וליצור ספר כיפי.

ספר מד”ב צבאי על חובות וכלכלה? נשמע שיש לזה פוטנציאל אדיר. מה חבל שהספר זנח את הכלכלה בשלב מוקדם מדי, ונשאר עם מד”ב צבאי מוצלח אך סטנדרטי.

כולם יספרו לכם שמערכת הקסם של The Black Prism היא אחת המעניינות שנכתבו אי פעם. אבל פה בביקורת גם נספר שמדובר פשוט באחלה ספר.

תשע שנים אחרי שחקן מספר אחת, מגיע ספר ההמשך, ולמרות שהוא לא טוב במיוחד, יש עדיין די הרבה לאמר עליו.

כווווווווווולם אהבו את עשרת אלפי הדלתות של ג’נוארי עוד לפני שבעל האתר קרא אותו. אבל האם בעל האתר אהב אותו גם?

יש 944 עמודים בספר החמישי של סדרת קורמורן סטרייק. זה יותר מדי? מפתאום! זה לא מספיק, מבחינתי שימשיך עוד אלף. כי הספר הזה הוא הכי טוב בסדרה עד כה.

באיחור אופנתי של עשרה חודשים בלבד, עולה סיכום ספרים של שנת 2019 של האתר. האם זה בגלל אייקון שמתרחש בימים אלו? או בגלל ראש השנה? לא משנה, העיקר שיש סיכום שנה.

יותר מ-1500 עמודים יש בטרילוגיה הראשונה של Dread Empire’s Fall. למרות זאת קראתי אותה בקצת יותר משבוע והיא הפכה לאחת מסדרות אופרת החלל האהובות עלי אי פעם.

על פניו נדמה ש-The Priory of the Orange Tree צריך להיות מועמד לכל פרס אפשרי, אבל במציאות זה לא קרה. מה יש מיוחד בספר, ולמה הפרסים התעלמו ממנו?

רוזווטר הוא סיפור אפרופאנק ניגרי עם פלישת חייזרים, מדיומים, סוכניות ממשלתיות ועוד חצי תריסר עלילות. זה נשמע יותר מדי? אתם צודקים, זה אכן יותר מדי. חבל, כי פוטנציאל גדול יש שם.

האתר Tor.com של הוצאה עם אותו השם (Tor) הוא אחד מאתרי המדב”פ הטובים ברשת. דנים שם באריכות בספרים, מגמות וסופרים. אם מדובר בספר קלאסי,הם אפילו מפרסמים כתבה שדנה בכל פרק ופרק(!) בנפרד, כאילו אלו...

Providence של מקס ברי מתחיל בתור ספר נהדר, מן משל על המציאות המודרנית, אבל האם הוא גם מסתיים אותו הדבר? ארז רונן סוקר למועדון הקריאה.

לכבוד יום העצמאות כתב בנימין גלינסקי ביקורת על הספר “אלטנוילנד”. ספר שפעם היה מד”ב אבל כפי שיום העצמאות מוכיח, הפך למציאות ברוב הימים.

לפני שבע שנים הפכה אן לקי את עולם המד”ב עם יורשה שניונית. עכשיו היא התחילה טרילוגיה חדשה, פנטזיה דווקא. האם שינוי הז’אנר ישנה את איכות היצירה שלה?