יומיות 26.01.2024: מדוע הוסרו ספרים מרשימת המועמדים להוגו 2023?

בהתאם לכלל על פיו מאז אוקטובר אסור לי להיות יותר משבוע בלי בעיה פיזית,  כואבת לי הכתף החל מיום שני. למה? מה קרה? מי יודע. כואבת, דואבת וסיבות פוטנציאליות יש מליון.

פוסט זה נכתב עם הרגשת "אאוץ'" עמומה בכתף.

1. בהתאם לכלל על פיו פרס ההוגו לא יכול להתקיים בלי שערוריות, קיבלנו השבוע את אחת השערוריות הגדולות בתולדות הפרס. אולי אפילו יותר גדולה משערוריות ה-Sad Puppies של 2014-2016, אז התנהלו שורת "קרבות" פוליטיים על רשימת המועמדים, ובסיומה פרס ההוגו קיבל צביון פוליטי במשך כמה שנים.

ב-2021 בחרו את צ'נגדו, סין להיות העיר שתארח את וורלדקון 2023, כנס המדב"פ העולמי. האם היה ברור אז שזה יגרור אין סוף שערוריות בקהילה שמחפשת בנרות על מה להתעצבן? ברור. האם זה הפריע לי? נהפוך הוא, דווקא שמחתי על הבחירה.

סליחה על החוסר נימוס, אבל פגשתי את קהל מבקרי הוורלדקון ב-2017 בהלסינקי ו-2019 בדאבלין. רובם אנשים מקסימים, מרתקים ועמוקים, אבל יש ביניהם גם הרבה שלא רק לא מבינים את מורכבות העולם והאנוש, אלא גם חושב שהם מבינים את המורכבות יותר מכולם. בשיחה אחת ב-2019 התגאתה מישהי בפני כמה הכנס "מגוון וסובלני", ואז הופתעה כשאמרתי שהוא מגוון בכל גווני התרבות האמריקאית, ושאם אני לדקה אחת אני אהיה ישיר כמו שמקובל בתרבות הישראלית, הם יעיפו אותי משם על טיל מרוב סובלנות.

אז שערוריה: לפני שבוע התפרסם הדו"ח המסכם של פרס ההוגו שהתקיים בצ'נגדו והתגלה שכמה ספרים הוסרו מרשימת המועמדים ללא סיבה.

הבולט ביותר הוא Babel של ר.פ קואנג, ספר שזכה בפרסי הלוקוס והנבולה לשנת 2023, היה אחד הספרים המדוברים להוגו, אבל בסופו של דבר לא נכלל אפילו ברשימת המועמדים הסופית. עכשיו מתברר שהוא כן קיבל מספיק הצבעות כדי להיכלל ברשימה, אבל ועדת הפרס הכריזה עליו כ"לא כשיר", והוא ירד, בלי שום הסבר.

יחד איתו נפסל פול פאלמר בקטגוריית ה-fanwriter, פרק של סנדמן (מה?), ו-Xiran Jay Zhao לפרס ה-Astounding, שזה הפרס ליצירות ביכורים.

אף אחד לא באמת יודע למה נפסלו היצירות הללו. כששאלו את יו"ר הכנס וועדת הפרס, קיבלו תשובה משפטית יבשה בסגנון, "לאחר בדיקת החוקים התברר שהיצירות הללו לא קבילות". מעבר לחוקי הפרס עצמו מחויבת וועדת הפרס גם לציית לחוקי המקום בו מתקיימת ההצבעה והכנס, סין במקרה הזה, וניתן להניח שמפה נבעה הפסילה.

אפשר לנחש שר.פ קואנג ו-Xiran Jay Zhao נפסלו בגלל שהם ממוצא סיני, כותבים על עניינים סיניים, ובסין לא אוהבים כאלה דברים. לגבי דיוויד פאלמר, הניחוש שלי, שהוא לגמרי שלי ואולי שגוי לגמרי, זה שהוא התבטא קשות נגד מיקום הכנס בגלל עניינים פוליטיים ב-2021, וזה הפך אותו פרסונה נון גרטה. לגבי הפרק של סנדמן? אין לי מושג.

אז מה הלאה? עוד לא ברור. בינתיים אנשים קוראים להפריד בין פרס ההוגו לכנס וולרדקון, כך שהוא לא יהיה תלוי באילוצי המקום. אני מבין את זה אך לא תומך בזה.

הנה דעת לא פופולרית: פרס ההוגו תמיד יהיה כפוף למערכת חוקים כלשהי, כנראה מערכת החוקים האמריקאית אם הוא יתנתק מכנס וורלדקון. גם מערכת החוקים האמריקאית דורשת לצנזר דברים מסוימים, אם מסיבות פוליטיות או מסיבות של תרבות המקום. אני מכיר את זה מהעבודה הקצרה שלי על אתרים מבוזרים, אז האמריקאיים צינזרו אתרים פיננסיים שאנחנו לא הרגשנו צורך לצנזר – או ההפך – כי מערכת האילוצים שלנו שונה.

תראו, בתור בן אנוש אין לי ספק שמערכת המוסר המערבית יותר מתקדמת מזאת של סין, רוסיה או צפון קוריאה הנוכחיות. ארצות טוטליטריות שצדק לא בראש מעייניהן. אבל בתור מי שיש לו חברים מסין ורוסיה, אני גם יודע שזה לא אשמת האנשים שחיים שם. חלק ממה שאני מגדיר בתור "סובלנות" זה לאפשר קיום אירועים בארצות האלה, תחת מערכת החוקים הלא צודקת שלהם, כדי לא לקפח את האנשים הטובים שכן יש שם.

הלב שלי יוצא כמובן אל כל אלו שנפסלו בגלל סיבות פוליטיות. לא מגיע להם לסבול. אפשר אולי לשנות את התקנון כך שלהבא מי שנפסל בגלל מערכת חוקים מקומית, יוכל לקבל מועמדות בשנה אחרי זה?

אסיים עם אותה הדעה הלא פופולרית. כשאתה פועל תחת הכותרת היומרנית "כנס עולמי", אתה צריך לקחת בחשבון שהעולם מקום מורכב. שיש בו אנשים טובים שחיים תחת שלטון רע (כמו במקרה הזה) או שמערכת מוסר היא דבר יחסי, תלוי זמן ומקום (כמו במקרים אחרים). ברור שיש קווים אדומים וגבולות ואי אפשר לתת לדיקטטורה להכתיב לכולם, אך עם זאת יש גם גמישות והבנה שסובלנות אומר להכיל אירועים כאלה אם האלטרנטיבה היא סכנה למארגני הכנס מהשלטון.

2. זה רק ינואר אבל כבר התגלו הרובוטים המקסימים ביותר ב-2024, מאת האמנים Carol.

רובוטים אמנותיים

3. קהילת ה-VR עפה לגמרי על ההמצאה הזאת, ובצדק.

4. מגזין המדב"פ המפורסם Tor.com שינה את השם ל-Reactor.

5. Legal Eagle מסבירים את המצב החוקי של מיקי מאוס, עכשיו אחרי ש-steamboat willy נכנס בארה"ב לרשות הציבור. מישהו יודע במקרה מה המצב של חוקי זכויות היוצרים הישראליים?

4 תגובות

  1. מציאות מעורבות הגיב:

    היי,

    1. מקווה שתרגיש טוב בהקדם 🙂

    2. לגבי עניין הכנס והפרס, אהבתי את ההסתכלות המפוכחת והבוגרת על הנושא, וההימנעות מצדקנות שאנשים נוטים אליה הרבה פעמים כשמדובר בנושאים כאלה.

    3. לגבי הפתרון שדיסני מציעים להליכה ב- VR, אז כפי שכתב מישהו בתגובות בטוויטר, נראה שכרגע זה מאפשר הליכה של זקן בן 90, אבל הפתרון הקיים לחלוטין נראה כמו משהו בכיוון הנכון. הצורך לנוע במרחב הוירטואלי בלי לנוע באותה צורה במרחב הפיזי, הוא אחד האתגרים המשמעותיים בתחום. אני אפילו מופתע שאפל לא הקדימו אותם עם פתרון כזה שמושק יחד עם המשקפיים החדשים שלהם. אומנם הם לא משקפי VR קלאסיים (אלא משקפי MR), אבל גם הם היו נהנים מפתרון כזה.

    4. בהמשך לנקודה מס׳ 3, מעניין כמה שנים אנחנו רחוקים מפתרון שיאפשר חיבור מוחי ישיר שיאפשר תנועה וירטואלית בלבד. ז״א, במקום שהפקודות של המוח שלי יגרמו לגוף האמיתי שלי לזוז בהתאם לרצון שלי, התנועה תתבצע רק במרחב הוירטואלי. כמובן שזה אומר שיהיה צורך לבטל זמנית ובצורה בטוחה את התגובות הרגילות של הגוף, והשאלה אם מישהו בכלל יהיה מוכן להשבתה כזאת, אפילו אם זמנית.
    אני גם מניח שאנחנו רחוקים מכך בגלל שיש מנגנוני וממשקי מוח-תנועה שבכלל עדיין לא מפוענחים, let alone לשלוט בהם.

  2. Tzach Livyatan הגיב:

    השטיח עם הגלגלים של דיסני נראה כמו דרך טוב ליפול על התחת.

  3. יואב הגיב:

    קשה לי להסכים עם הדיעה שלך לגבי צנזורה.
    בוא ניקח את זה לקיצון.

    עוד שנה עושים את הכנס בסעודיה.
    אז פוסלים ספרים שיש בהם ייצוג חיובי להומוסקסואליות, וספרים של יהודים.

    נשמע לך הגיוני?
    למשל במונדיאל, חלק מהדרישה החא להרשות לכולם להתחרות בשביל לארח את הכנס.

    • ניימן הגיב:

      ראשית ההשוואה למונדיאל. המונדיאל הוא אירוע שמאורגן, מעשית לפחות, ע"י המדינה המארחת. לכן כשאתה מאשר אותו אתה נותן סוג של גושפנקה לערכי המדינה וגם יכול לבוא אליה בדרישות.

      וורלדקון הוא אירוע שמאורגן ע"י עמותה פרטית שלא קשורה למדינה ולא מייצגת את הערכים שלה, אבל מחויבת לציית להם. כשאתה מאשר קיום כנס בערב הסעודית אתה לא יכול לבוא לדרישות למדינה, כי היא לא קשורה לארגון. אתה גם לא נותן גושפנקה לחוקי המדינה, אלא לחוקי הקהילה הסעודית.

      אז נגיד שתהיה קהילה סעודית שידוע, לא רשמית לפחות, שתומכת ב-LBGTQ, יהודים וליברליות, אבל בגלל חוקי המדינה שלהם לא יכולים לעשות את זה בפומבי באירועים שלהם – האם נכון להחרים אירועים שם? מה השגת בזה? הענשת את הליברלים באנשי סעודיה וקיבלת אפס השפעה חיובית על העולם, כי לאף אחד לא איכפת מוורלדקון חוץ מציבור קטן ודי שקט.

      אז כן, אני בעד לקיים אירועים בסעודיה עם כל ההגבלות המגעילות שלהם, כל עוד המארגנים הם אנשים חיוביים בעיני שסובלים מהגבלות המשטר יותר ממני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting