מועמדי פרס הוגו 2016: השערוריה נמשכת

המועמדים לפרס ההוגו 2016 הוכרזו. שוב יש שם שערוריות.

למי שפספס: היו שערוריות ענק בפרס ההוגו בשנתיים האחרונות. למה? כי כנופיית שמרנים מתונים (Sad Puppies) ושמרנים-גזענים-מיזוגניים קיצוניים (Rabid puppies) ניסו להכתיב את רשימת המועמדים לפרס.

כריכת בעית שלושת הגופים
[הכריכה של בעיית שלושת הגופים. הזוכה משנה שעברה (ביקורת)]

המצב השנה רע אך אופטימי.

למה רע? כי 64 מתוך 81 המועמדים הם מתוך הטופס של rabid puppies. זה 79 אחוז! בקטגוריות מסוימות, כמו הסיפורים הקצרים, *כל* המועמדים שייכים ל-rabid puppies. איום ונורא, נורא ואיום.

אם כך, למה אופטימי? ארבע סיבות.

האחת היא שפתאום ה-rabid puppies החלו לשלב מועמדים לגיטימיים בטופס שלהם. ספרים שגם ככה היו מועמדים חזקים לפרס. כולל סופרים כמו ניל גיימן או סטיבן קינג שרשמית מתנגדים לפאפיז. הפסימיים יכולים לחשוב ש-Seveneves של ניל סטיבנסון מועמד להוגו בגלל שה-rabid puppies המליצו עליו. האופטימיים טוענים שהוא היה מועמד בין כה וכה.

השניה היא שה-sad puppies הפסיקו לפרסם טופס המלצות, ועברו לרשימה (ארוכה) של יצירות מומלצות. זה סבבה לגמרי, דמוקרטי מאד – והיות ויש הרבה רשימות כאלה (של לוקוס, נבולה או ג’ורג’ מרטין), ההשפעה הייתה מאד קטנה.

הסיבה השלישית היא שה-puppies מחיים את ההוגו. מספר טפסי ההצבעה גדל בפי שתיים בערך לעומת השיא הקודם (של שנה שעברה). הרבה מהמצביעים החדשים הם חובבים אובייקטיביים שפתאום נזכרו להצביע כי זה טרנדי. נכון, אין לזה השפעה אמיתית על רשימת המועמדים הסופית, אבל סביר להניח שמגוון היצירות שקיבלו קולות גדול בהרבה מהעבר.

הסיבה הרביעית והאחרונה? בקטגוריה הכי חשובה, קטגורית הרומן, הרשימה סבבה לגמרי. שלוש נשים ושני גברים. קשה להצביע על מקופחים בולטים. בואו ננתח לרגע את הקטגוריה, אוקי?

רשימת מועמדי קטגורית הרומן, הוגו 2016:
1. Ancillary Mercy – אן לקי: הספר שסוגר את הטרילוגיה שהחלה עם יושרה שניונית [ביקורת]. טרילוגיית המד”ב כנראה הכי מפורסמת בשנים האחרונות. לא אהבתי את הספר הראשון, לכן לא קראתי את השני ואין מה לדבר על לקרו השלישי. אבל רבים אחרים קראו ואהבו, וזאת בחירה מאד לגיטימית.

2. The Aeronaut’s Windlass – ג’ים בוצ’ר: ספר סטימפאנק של אחד מסופרי הפנטזיה הפופולריים בעולם. הוא יככב במועדון הקריאה שלנו עוד חודש. נכון, זו אחת מהמלצות ה-rabid puppies, אבל בתכל’ס, ספר מאד אהוב קהל ולא היה מפתיע גם לו היה נכנס סתם ככה.

3. The Fifth Season – נ.ק. ג’מיסין: עוד מועמד ראוי. לא אהבתי את מליון-שמיליון הממלכות של ג’מיסין [ביקורת], אבל הבנתי ש-the fifth season הוא משהו שונה לגמרי וקריאה מומלצת מאד. אני מתכוון להגיע אליו בקרוב.

4. Seveneves – ניל סטיבנסון: כן, זה מועמד של ה-rabid puppies. אבל זה גם אחד הספרים המהוללים של השנה, ואחד שאני בהחלט שוקל למועדון הקריאה (אם כי טרם קראתי אותו). בדיוק פרסמתי ביקורת סופר-חיובית על סנו קראש של סטיבנסון.

5. עקורה – נעמי נוביק: אחד המועמדים הבולטים לפרס מרגע שיצא. אני חיבבתי אותו ולא-יותר [ביקורת], אבל למרות טעמי האישי, הוא עדיין מועמד מוביל.

לקריאה נוספת: אהוד מימון כבר קרא וסקר את הנובלות המועמדות להוגו לנבולה. איך הוא עשה את זה כל כך מהר? ג’ורג’ מרטין בפוסט מחכים על המועמדים. מייק גלייר מבדיל בין מועמדים של ה-rabid puppies לבין כל השאר.

פורסם בקטגוריה מד"ב ופנטזיה. אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

15 Responses to מועמדי פרס הוגו 2016: השערוריה נמשכת

  1. מאת הקוף מכה בשנית‏:

    נראה לי דווקא שהדבר הכי מעניין במועמדי ההוגו הוא המועמדות של האחים חנוכה ובועז לביא על The Divine בקטגוריית רומן גרפי. גם גאווה ישראלית פרובינציאלית וגם באמת ספר טוב.

    • מאת ניימן‏:

      ואללה, לא שמתי לב לזה. אכן כבוד. כבר הייתה לפחות מועמדת ישראלית אחת להוגו: אביגיל נוסבאום לפני שנתיים בקטגוריית Best Fan Writer.

  2. מאת Standback‏:

    אהוד מימון סקר את המועמדים לנבולה, לא להוגו 🙂

  3. מאת Standback‏:

    הרושם שלי הוא טיפה פחות אופטימי משלך, או אולי: אופטימי אבל בכיוונים אחרים.

    ההשתתפות בקטגוריית “הספר הטוב ביותר” תמיד היתה גבוהה יותר ומרוכזת יותר מאשר שאר הקטגוריות. זה הופך אותה להרבה פחות נוחה להשתלטות, ואכן השנה אנחנו רואים שאפשר אולי להספיע עליה, אבל לא לזבל אותה יותר מדי.

    אבל כשמסתכלים על פרסי ההוגו בכללותם, אז “הספר הטוב ביותר” הוא החריג, לא הנורמה. בקטגוריות האחרות, הכלבלבים הצליחו לזבל היטב, כולל אירוטיקה אבסורדית, ירידה דלוחה על זוכה הוגו שהכלבלבים שונאים, ו”מאמר” על “תופעת” פדופיליה בז’אנר המד”ב-פנטזיה.

    ה-Rabid Puppies לא המליצו על יצירות מיינסטרים כי הם התמתנו, או כי הם החליטו להיות נחמדים השנה. הם בחרו שילוב של יצירות מיינסטרים ושל זבל כדי (א) לאמוד את מידת ההשפעה שלהם אחרי פיצוץ הרישום בשנה שעברה, ו-(ב) אולי כדי לבחון האם ציבור מצביעי ההוגו מוכן להצביע No Award מעל יצירות פופולריות רק כי הם הופיעו ברשימת הכלבלבים.

    בשנה הבאה, אין שום מניעה שקטגוריית הסיפור הקצר תהיה מלאה ב-“10 סיבות שווקס דיי חתיך וחכם,” וקטוגריית הנובלה תהיה מלאה ב-“1001 סיבות שווקס דיי חתיך וחכם.”

    אז, אני לא מסכים שקטגוריית הרומן היא סיבה לאופטימיות (אולי כי אני לא מסכים שהיא “הקטגורייה החשובה ביותר,” אבל היי, זה אני :P).

    —-

    מה כן סיבות לאופטימיות?

    אכן הפילוג בין הכלבלבים-העצובים לכלבלבים-נגועי-הכלבת הוא טוב ומבורך. גם מבחינת ההוגו עצמם, שיש כאן פיצול בכוחות ה”תוקפים,” אבל גם בשבילם עצמם – זה פיצול נאה בין קבוצה שרוצה להשפיע על פרסי ההוגו אבל לא מבינים איך הפרס עובד, לבין אלו שמנסים אקטיבית לחבל בה.

    והסיבה השנייה היא שבסופו של יום, הכלבלבים הם אפקטיביים רק כל עוד מצביעי ההוגו וארגון WSFS מאפשרים להם להיות. עדיין יש לאנשים הרבה תקווה שהכלבלבים יתמוססו גם בלי שינויים מרחיקי-לכת במנגנון ההצבעה — וזו קבוצה שנרתעת מאוד מהתערבות ישירה או מפסילת קולות; עמדה שמקשה כרגע על ההתמודדות עם הכלבלבים, אבל שבהחלט ראוייה להערכה באופן עקרוני. אבל ככל שהנזק והזדון הולכים וגדלים, כך הנכונות לשנות את המנגנון כדי לאפשר פסילת מועמדות.

    בשנה הבאה כבר ייכנס לתוקף E Pluribus Hugo, שנותן מענה (חלקי בעליל) כדי לצמצם את ההשפעה של גושי-הצבעה מאוגדים. ועכשיו, בתגובה לרשימה החדשה, הולכים ונרקמים צעדים דרסטים יותר – מנגנון לפסילת מועמדים, או לאשרור מועמדים, או ל*הוספת* מועמדים נוספים. כל ההצעות הן בעייתיות בצורה זו או אחרת, אבל מול השתלטות וזיבול הרשימות, אני בטוח שיצליחו לגבש משהו שיצליחו לגייס סביבו תמיכה. הניחוש שלי הוא שב-2017 או 2018 יעבירו החלטה שתאפשר סינון חזק של מועמדים, וזה ייכנס לתוקף ב-2019-2020, ויסגור את הגולל על הכלבלבים סופית. (מה יהיו שאר ההשלכות של שינוי כזה, זו כבר שאלה אחרת.)

    • מאת פשוט יעל‏:

      אגב ארוטיקה אבסורדית, ראית את הסיפור על איך צ’אק טינגל (מחבר הארוטיקה האבסורדית הנ”ל) הטריל בחזרה את הטרולים?

      (אמ;לק – הוא פרסם סדרה של טוויטים משעשעים שדי יורדים עליהם, וגם מינה את זואי קווין, [בין השאר] קורבן הגיימרגייט, לקבל את הפרס במקומו.)

      http://www.wehuntedthemammoth.com/2016/05/06/butt-centric-author-chuck-tingle-out-tingles-vox-day-invites-zoe-quinn-to-the-hugos/

      • מאת פשוט יעל‏:

        ובאותו עניין:
        http://rachelswirsky.com/2016/05/making-lemons-into-jokes-if-you-were-a-butt-my-butt
        (רייצ’ל סווירסקי כתבה את הסיפור If You Were a Dinosaur, My Love, אחד המועמדים בשנה שעברה, שהיה הבסיס להטרלה של הפאפיז עם הסיפור של טינגל – מפני שהם תופשים אותו כסיפור על הומואים, הם חשבו שזה נורא מצחיק להכניס סיפור ארוטיקה הומואית עם דינוזאורים כ”מחאה”. כן, זה סוג ה”הומור” שלהם וה”מחאות” שלהם. אבל סווירסקי מנסה להוציא מהעניין את המיטב.)

      • מאת Standback‏:

        תודה! אכן ראיתי 🙂
        אני עוקב אחרי ההוגו בצורה די אדוקה מאז שהתפרצו הכלבלבים; ורובץ לא מעט ב-File770.

        השטויות של טינגל הן בהחלט נקודת אור משעשעת בביצה הזועמת סביב הפרס השנה 🙂

    • מאת ניימן‏:

      מרשים מאד איך שאתה עוקב אחרי ההוגו.

      יש מצב לבקש ממך לזרוק כמה מילים על E Pluribus Hugo? אני לא באמת יודע מה זה ואתה תחסוך את המאמץ לאדם עייף שהרגע ירד מטיסה

      אני לא מאד בעד סינון מועמדים. איך עושים את זה? זה לא מוריד מהגושפנקא של פרס בחירת קהל? הפתרון שאני רואה – ואין לי מושג איך עושים אותו – הוא להעלות את הפופולריות של שאר הקטגוריות. כמו שאמרת: קטגוריית הספר הטוב ביותר לא מזובלת בגלל שהיא כל כך פופולרית. אם גם הסיפורים, נובלטות, נובלות וכו’ יהיו ככה, מצבנו יהיה טוב.

      בקשר לקטגוריית הרומן הכה-אהובה עלי: שנה שעברה הכלבלבים הכניסו אליה זבל. השנה לא. סיבה לאופטימיות. מ.ש.ל. 😀

      • מאת Standback‏:

        לגבי EPH, נראה עד כמה אני יכול לסכם בצורה ברורה:

        זה מנגנון ספירת ה-nominations, שנועדה לפזר בצורה מוצלחת יותר את היצירות הנבחרות על פני כלל הציבור – אפשר להגיד שהשיטה מעדיפה שיותר משתתפים *שונים* יקבלו לפחות בחירה אחת שלהם, מאשר שהקבוצה הגדולה ביותר של משתתפים יקבלו את *כל* הבחירות שלהם.

        זה עובד ככה:
        1. בכל קטגוריה, כל משתתף נותן קול ל-5 יצירות או פחות (כפי שנעשה עד היום).
        2. מחלקים את ה”משקל” של כל משתתף על פני ההצבעות שלו בקטגוריה. כלומר, אם רשמת 2 יצירות, נתת לכל אחד מהם 1/2 נקודה. אם ניצלת את כל ה-5, נתת לכל אחד מהם 1/5 נקודה. אם רשמת רק יצירה אחת בקטגוריה הזו, הוספת לה נקודה שלמה.
        3. סוכמים את כל הניקוד של כל יצירה, ומוצאים את היצירה האחת שלה יש ניקוד הכי *נמוך*. היצירה הזו — “מודחת,” ויוצאת מרשימת המועמדים. (אני מזניח כאן מורכבות קטנה; בעצם בוחרים *שני* נמוכים ומוציאים רק אחת מהם; עזוב, לא קריטי).
        4. מחשבים מחדש את כל הניקוד. אם אתה במקור רשמת 5 יצירות, ונתת לכל אחת 1/5 נקודה, ובשלב 3 הדיחו אחד מהבחירות שלך, אז עכשיו הבחירות הנותרות שלך מקבלים 1/4 נקודה כל אחד. כלומר, על כל בחירה שלך שהודחה, המשקל של הבחירות הנותרות שלך עולה.
        5. חוזרים על שלבים 3 ו-4 שוב ושוב, כל פעם מדיחים עוד יצירה, עד שנשארנו רק עם 5 היצירות שמרכיבות את ה-shortlist.

        עכשיו, זה אולי לא לחלוטין אינטואיטיבי, אבל מה שזה בפועל אומר זה: היצירה עם היתרון היא זו שהכי פופולרית *דווקא* בין אנשים ש*לא* הצביעו לטובת מנצחים אחרים.
        נגיד, אם יש לך 3 סיפורים שהביעו לטובתם 100 איש כל אחד, אז
        — אם אלו קבוצות *זרות* של 100 איש, כל ה-3 ייכנסו
        — אם זו קבוצה *יחידה* של 100 איש, 3 הסיפורים יכולים “להתחרות” זה בזה, ולגרום לזה שחלקם יודחו. אבל, אם 100 איש זה “הרבה,” אז בהכרח אחד מ-3 הסיפורים (לפחות) יגיע ל”עמדת כוח” כשהאחרים הודחו ולסיפור החזק יש 100 נקודות מלאות — כלומר, קבוצת ה-100 איש יקבלו לפחות סיפור אחד.
        — אם קבוצות המצביעים לסיפורים הם יותר מורכבים – בחלק יש חיתוך עם קבוצות אחרות, ולחלק אין – אז כנראה יודח הסיפור עם החפיפה הכי גדולה למועמדים מובילים אחרים. נגיד, אם 100 אוהבים את א’, 100 *אחרים* אוהבים את ב’, ובכל אחד משתי הקבוצות האלו יש 50 שאובים בנוסף גם את ג’ — אז ג’ אולי יודח, הקבוצה הראשונה תצליח להכניס את א’ והשנייה תצליח להכניס את ב’.

        התוצאה של כל זה הוא שאם יש קבוצה שממש מצביעה באופן אחיד (או כמעט אחיד), אז אפקטיבית כל הבחירות שלהם “מתחילות” ב-1/5 נקודה, *ונשארות שם* עד שחלק מהם מודחים. בינתיים, בהצבעות יותר מגוונות, חלק מהיצירות מודחות מוקדם, והנותרות מתחזקות – עד שהן יכולות להדיח חלק מהבחירות של הקבוצה האחידה.

        השאלה המאוד חשובה כאן היא מה היחס בין גודל הקבוצה האחידה, למספר הקולות שמקבל מועמד “טבעי” פופולרי. אם יש 1,000 מצביעים “טבעיים” אבל גם הסיפור הפופולרי ביותר מקבל רק 100 קולות, אז 501 מצביעים “אחידים” חדשים הם מספיק כדי לקבל את כל ה-shortlist, למרות שהם רק שליש מהמצביעים. יותר גרוע מזה, גם אם יש לך 9,000 מצביעים “טבעיים,” אם עדיין הסיפור הפופולרי ביותר מקבל רק 100 קולות, כי יש פיזור מאוד רחב – אז *עדיין* מספיקים לך 501 מצביעים אחידים. מה שחשוב כאן הוא לא *מספר* המצביעים הטבעיים, אלא רמת הלכידות שהם מסוגלים להגיע אליה.

        ברור? פלוס-מינוס?

      • מאת Standback‏:

        בעניין פסילת קולות: אף אחד לא אוהב את זה. לכן זה לא נעשה.

        אבל אם הכלבלבים ימשיכו במרץ, (ו/או, אם אחרים יסתכלו על הנעשה ויחליטו שגם הם רוצים, מסיבה זו או אחרת, לעשות את אותו התעלול), אז חוששני שנהיה חייבים. אחרת הכלבלבים פוסלים את הקולות של כווווולם.

        אם זה לא יהיה מצב של “אנחנו חייבים כדי שיחזור להיות פרס סביר,” אני לא חושב שיגיעו להחלטה כזו. מאידך, אני די פסימי כרגע, וחושב שדי סביר שאכן בלי סינון, ימשיכו להשתמש בכלי של רשימה אחידה כדי לזבל את הפרס.

        המנגנון שאני רואה מוצע כרגע הוא מנגנון שבו גם שלב הפסילה, נעשה על-דעת הקהל. כלומר, נותנים לקהל לפסול יצירות מרשימת המועמדים, לאחד הרכבתה.

        זה מודל בעייתי, מהרבה מאוד בחינות. אני לא בעדה. אבל שאלת, וזה המנגנון המרכזי שאני רואה כרגע על השולחן. בעיני זה מאוד מסורבל; מאידך, זה נעשה ככה ספציפית כדי להשאיר את הבחירה *אצל הקהל.*

        אישית הייתי שמח לראות מנגנון שדומה למודרציה של אתרים – הפעלת שיקול דעת ע”י מספר קטן של מתנדבים, שיכולים לבדוק את המידע המלא, כולל האם היתה הצבעה מאוחדת וזהה למועמד ספציפי (והאם היתה הצבעה טבעית לאותו מועמד, וכמה מכל אחד). זה לא נראה לי שונה מלסנן תגובות ספאם בבלוג אינטרנט. ואפשרי להסדיר מספיק שקיפות כדי שאני לא מאוד מפחד שיפסלו דברים סתם, גם אם לא כולם יסכימו לגבי כל החלטה אינדיבידואלית.

        גם זה, רחוק מלהיות מוצלח. אבל נו. זה יותר מוצלח מפרס “הזבל הכי טוב שווקס דיי בחר בשבילנו השנה.”

        • מאת ניימן‏:

          הבנתי את המנגנון. הוא מזכיר לי הצפנות ופריצות של מחשבים. כאילו, עושים איזו הצפנה כי מישהו מנסה לעשות משהו לא טוב – ואז אותו המישהו נעשה מתוחכם יותר ופורץ אותה – ואז עושים עוד הצפנה יותר טובה וכו’ וגו’.

          במילים אחרות: זאת שיטה שמתאימה לכלבלבים בצורתם הנוכחית. רק שצורתם הנוכחית נוצרה משיטת ההצבעה הנוכחית והיא יכולה להשתנות אם צורת ההצבעה תשתנה.

          אני לא רואה שום פתרון חוץ מלשכנע יותר אנשים “טובים” להצביע לקטגוריות הקטנות (סיפורים קצרים, עורך וכו’). או לעשות גם slate-ים נוספים. אם המצב הוא שהפאפיז הם מיעוט – כמו שאני מקווה – אז זה אמור להצליח. אם הפאפיז הם רוב (מבין אלו שמעוניינים להצביע) – אז זה עצוב נורא, אבל זה פרס בחירת קהל והוא אמור לשקף את הרוב.

          • מאת Standback‏:

            אני מסכים, פלוס-מינוס. השינויים שאליהם הקהל מוכן כרגע הם שינויים שעדיין נותנים את הכוח לקהל, ושהם *איטיים* מאוד (שנתיים+ מהצעה עד יישום), ולכן סה”כ די קל להתאים את אופן ההתקפה לשינוי המנגנון הנוכחי.

            אבל אני גם מאוד (*מאוד*) פסימי לגבי הגדלת מאגר המצביעים ה”טובים” כפיתרון. בפשטות: הצבעה היא *המון* השקעה, והפיזור הוא *מאוד* רחב. אתה יכול להכפיל את מספר המצביעים, בלי להעלות משמעותית את ה”ניקוד” הסופי של המועמד ה”טוב” המוביל. וככל שאתה פונה לקהלים “חדשים,” הפיזור שלך הולך וגדל.

            ובינתיים, גם הכלבלבים יכולים לעבות את שורותיהם; והם צריכים לגדול הרבה פחות מהר מאיתנו כדי לשמור על היתרון היחסי שלהם.

            ליצור גושי-הצבעה חדשים זו אופציה, אבל זה באמת יהיה חורבן לפרס. עכשיו המצב הוא “מתקיפים את הפרס שלנו”, אבל אם תגובת הנגד תהיה slates נוספים, המשמעות הברורה היא שאף אחד בחיים לא יוכל שוב להצביע בשביל מה ש*הוא* אוהב.

            אקיצר, אני לא חושב שהולך להשתפר בקרוב. ייתכן שיהיה שיפור חלקי שנה הבאה, עם EPH ביחד עם כל הקהל החדש (בהנחה שהוא יחזיק), וכשהכלבלבים יצטרכו לשלם עוד 60$ לראש.

            But I wouldn’t hold my breath.

          • מאת Standback‏:

            אגב, אם מעניין אותך, בדיוק התפרסם הניתוח הראשון של EPH על הצבעות בפועל ב-2015: http://file770.com/?p=28946

            יש שם הרבה מאוד תוכן מעניין. גם על EPH עצמו; גם הבנה טובה יותר של פיזור הקולות ויחסי הכוחות בשלב ה-nominations, וגם הרבה מאוד שיחה על “מה הלאה” ודיון על הצעות עתידיות לשינויים.

  4. פינגבאק: ביקורת במשיכת קולמוס: מת ברובו | מסילות המידע

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting