המדף הז’אנרי: סנוקראש – ניל סטיבנסון

בנובמבר השתתפתי בג’אם סשן של תכנות משחקי המחשב. אחת הקבוצות הורכבה מארבעה גברים: חבר’ה עבי בשר, עם חולצות רוק כבד, שיער ארוך, ואווירה כללית של “חכמים מגניבים”.

במשחק שהם עשו היו שישה מימדים. כיוון כוח המשיכה השתנה כל הזמן, והמסך התהפך למעלה-למטה-שמאל-ימינה. זה היה משחק לארבעה שחקנים עם שלטי תנועה, והיה צריך לעוות את הגוף לתנוחות קאמה-סוטרה בזמן שהשלט ביד.

מה לומר? זו יצירה מרשימה, טכנית מאד, מסובכת להבנה ומערבבת אלף ואחד תחומים. זו גם יצירה שממש, אבל ממש, לא כיף לשחק בה. יצירה שמטרתה להראות כמה היוצרים חכמים.

בסנו קראש ניל סטיבנסון מערבב (קחו נשימה ארוכה): היסטוריה, בלשנות, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה, דת, מדעי המחשב, קריפטוגרפיה ומדעי המדינה. סטיבנסון יומרני ושוויצר בדיוק כמו החבר’ה מלמעלה, רק עם הבדל קטן: סנוקראש עובד. הוא ספר נהדר. זה פשוט מדהים.

סנוקראש הוא אחד מספרי הסייברפאנק המפורסמים ביותר בכל הזמנים. לרגעים הוא מרגיש יצירת מופת. לרגעים אחרים כמו פארודיה מטופשת.

לא פלא ש- Time בחרו בו כאחד ממאה הספרים החשובים ביותר שנכתבו באנגלית מאז 1923. מאד אהבתי.

כריכת סנוקראש
[הספר באמזון]

באחד העמודים הראשונים של סנוקראש, מוציא גיבור הספר כרטיס ביקור ומושיט אותו לנערה שפגש. כתוב שם:

הירו פרוטגוניסט
אחרון ההאקרים החופשיים
הסייף הטוב ביותר בעולם
עיתונאי להשכרה, חברת הביון המרכזית
מתמחה בטכנולוגיות מידע
(מוזיקה, סרטים ומיקרוקוד)

התגובה שלי הייתה: אה!!!!! איזה מגניב!!!!

הירו פרוטגוניסט הוא האקר מזדקן. זה אומר שהוא בן 30. תכנות וספורט הם שני התחומים היחידים בהם בן 30 יכול להרגיש שעבר עליו הכלח.

הירו חי את החלום של גיל 20 שלו: הוא גר עם שותף מוזיקאי בדירה פצפונת ורועשת. חי מפה ליד. הוא האקר אגדי בודד בעולם בו כל ההאקרים עובדים בשביל קואופרטיבים גדולים.

בגיל 30, החיים המאד רומנטיים של העוני מתאימים כמו עצם בגרון. הירו מדוכא. הוא חייב להיות רציני בקשר למשהו. חייב להיות רציני. רק שזה כל כך קשה להחליט לגבי מה להיות רציני.

באותו הזמן מאבד הירו את העבודה שלו (שליח פיצה בשביל המאפיה), פוגש נערה צעירה ומגניבה שנוסעת בכביש המהיר עם סקייטבורד\רחפת, ומבלה את עיקר זמנו במולטיוורס.

מה זה מולטיוורס? זאת הגירסא העתידית של האינטרנט. מה שמגיע כשהמציאות המדומה נכנסת לרשת. כדי להיכנס למולטיוורס צריך ללבוש חליפה, לשים קסדה ולבחור לעצמך אווטאר. סנוקראש הוא הספר שהפך את המילה ‘אווטאר’ למפורסמת.

הירו סלב במולטיוורס. לכן הוא נורא מתעצבן כשבחור מסתורי (ומסוכן) בשם רייבן מחדיר וירוס מסוכן למולטיוורס: סנוקראש. סנוקראש הוא וירוס כל כך קטלני, שהוא גורם נזק פיזי למי שנחשף אליו. הירו, מובטל ומעוצבן, יוצא להילחם במכה.

אז מה טוב בסנוקראש? ראשית, הירו דמות מגניבה. ואם לא הבנתם את זה מהשם שלו, אז קבלו ח”ש. גם רייבן, הרשע של הסיפור, הוא חתיכת באד מאת’רפאקר אדיר.

הרקע לסיפור מרתק: עולם של אנרכיזם-קפיטליסטי. מקום בו הממשלה הפריטה הכל. השכונות שייכות לקואופרטיבים גדולים. יש אווירה של סייברפאנק מלוכלך אבל כיפי. משהו באמת פאנקי כזה, עם גיבורים kickass.

הכתיבה של סטיבנסון פשוט נהדרת. הוא נוגע לי בנשמה כשהוא אומר שהמילה ‘ספריה’ כבר לא מתארת מקום שיש בו ספרים. אלא מקום עם דיסקים, מגזינים, מחשבים ואלף ואחד דברים. הוא מבכה על כך שאף אחד לא נחשף ל-99 אחוז מיצירות האמנות הטובות בעולם (כמו הבלוג הזה). הוא כותב נהדר גיבור שלא יודע אם הוא גאון או בר מזל, משכיל או בור, עשיר או עני.

יש בסנוקראש שפע רעיונות. אתם יודעים ש-google earth גנבו את הרעיון לתוכנה מהספר? יש בו עכברי שמירה, כלי נשק עתידיים, ותיאוריות סוציאליות מוזרות.

יש גם רגעים שסנוקראש מרגיש מגוחך. הרעיונות המטורפים הופכים למשהו מתוך cartoon networks. המציאות של הספר נהיית מופרכת. יהיו רגעים שתגלגלו את העיניים למעלה.

אבל הרגעים האלה ספורים. והם לא מקלקלים את ההרגשה שזה ספר יוצא דופן.

סנוקראש הוא לא ספר קוהרנטי, זורם ומהוקצע כמו סדרת The Expanse, שחקן מספר אחת או לבד על מאדים. סנוקראש הוא ספר מד”ב מלא בז’רגון טכני של מחשבים.

אם אתם לא מפחדים מכאלה ספרים, ואם בא לכם לקרוא סייברפאנק אמיתי מלוכלך וטוב, תנסו את סנוקראש. לא נראה לי שתתחרטו.

[סנוקראש – ניל סטיבנסון (אמזון). 482 עמודים. 1994]

לקריאה נוספת: ביקורת על נוירומנסר. ספר הסייברפאנק היחיד שמתעלה בפירסום שלו על סנוקראש.

17 תגובות

  1. Roni Vered הגיב:

    ואו
    לגמרי שכנעת אותי.
    *הולכת לקרוא את הספר*

    • ניימן הגיב:

      ממליץ.

      שכחתי לומר שיש אנשים שחושבים שהוא התיישן קצת כיום. אני לא מסכים עם זה. אני חושב שהטכנולוגיה שם כל כך מופרכת, והייתה מופרכת באותה המידה כבר ב-1994.

      • רחלי הגיב:

        תגובה בדיליי:

        לגמרי שייכת לאסכולת ההתיישנות – לא רק מבחינה טכנולוגית, אלא גם מבחינת כתיבה ועיבוד. ספרי מד”ב היום נדרשים להיות הרבה יותר מעובדים (לפחות מבחינתי!).

        סיימתי לקרוא אותו ברכבת ביפן (להרגשתי, מקום מתאים להפליא לאווירת הספר), והתמרמרתי ממנו עד שגיליתי עד כמה הוא ישן. אילו הייתי קוראת אותו במועד (וול, בהתעלם מהעובדה שאין שום סיכוי שכילדה הייתי יכולה לעבד/לקרוא ברמת האנגלית הזו) – יש סיכוי סביר שהייתי מתחרפנת ממנו לגמרי. כיום, החדשנות שלו לדעתי קצת כבר נעשתה.

  2. רוני הגיב:

    ספר נפלא + בונוס ליום האישה: גיבורה מצוינת ש(בין כל שאר הדברים)אוהבת סקס ולא מרגישה צורך להתנצל על זה.

    • ניימן הגיב:

      התמזל מזלי שבתור תל-אביבי\ברלינאי, אשה שאוהבת סקס ולא צריכה להתנצל על זה, זה סטנדרט מובן מאליו.

    • פשוט יעל הגיב:

      אני דווקא חושבת שסצנת הסקס שלה הייתה מביכה ולא אמינה במיוחד, אבל זה מהקטעים בספר שאני יכולה להחליק כי כ”כ נהניתי ממנו.

  3. נטע הגיב:

    זה היה די משכנע. נותר רק לשאול, אתה יודע אם התרגום העברית טוב?
    תודה 🙂

    • ניימן הגיב:

      וואי, אין לי מושג.

    • פשוט יעל הגיב:

      אני דווקא חושבת שסצנת הסקס שלה הייתה מביכה ולא אמינה במיוחד, אבל זה מהקטעים בספר שאני יכולה להחליק כי כ”כ נהניתי ממנו.

      • פשוט יעל הגיב:

        אופס, הגבתי בטעות גם פעמיים וגם (בפעם השנייה) במקום הלא נכון. כשרונית!

        לגבי התרגום לעברית, אני יכולה רק לומר שלפי הקטע לדוגמא שפורסם באתר ההוצאה הוא לא כ”כ מוצלח בעיניי. מאוד ‘תרגומי’ וצורם וחורק. לא ספר קל לתרגום, כמובן.

        • ניימן הגיב:

          לא מכיר ספר סייברפאנק שתורגם לעברית בצורה מוצלחת. נראה לי שבגלל זה נרתעתי מהז’אנר במשך כל כך הרבה שנים. הדבר הכי קרוב לזה שעולה לי בראש זה אקסלרנדו של צ’רלס סטרוס. התרגום של אהוד מימון פשוט מדהים.

  4. דר' אחר הגיב:

    Well well well
    קודם כל: “אבד עליו הכלח”
    אח”כ – אם איני טועה סנואוקראש היה מיועד להיות קומיקס בכלל – ולכן די שטוח. ממש לא מדהים (בעיניי לפחות).
    …אבל, אני משוחד…אם לא קראת – אז לדעתי האישית הספר הטוב ביותר של מר סטיבנסון הוא “תור היהלום”. מופתי. הרבה יותר בשל ואפל מסנואוקראש (וזה בלי להזכיר את הסדרות שהוא כתב).

    ובכלל, אני מאוד נהנה לקרוא את הבלוג, אז סחתיין על תפעול ועדכון הבלוג – ותודה על ייסוד הגנזך 🙂 ועל הדוקטורט גם כן…

    and while I’m at it…
    אני צריך המלצה לספר מד”ב טוב באנגלית (אנגלית – כי אני לא חי בארץ, ולא סדרה ולא פנטזיה…), כי יש לי תלוש של $30
    יש משהו….?

    תודה רבה 🙂
    א

    • ארי הגיב:

      ספר מצויין.
      נהנתי ממנו, וגם כאודיובוק הוא מועבר טוב עם הרבה אוירה.
      יש בספר גם תיאוריות מעניינות על היהדות.

    • ארי הגיב:

      לא יודע איך התגובה פורסמה גם פה.
      איזה ספרים אהבת/ לא אהבת ולמה?

    • ניימן הגיב:

      חוץ מסנוקראש קראתי רק את קריפטונומיקון של סטיבנסון. זה היה ממש (ממש) מזמן. חשבתי אז שזה ספר חמוד אבל ארוך מדי, והוא הרתיע אותי מספרים אחרים של סטיבנסון לתקופה ארוכה.

      אבל יאללה, אנסה את תור היהלום. נכנס לרשימה.

      בקשר לספרים: תן כיוון. כאילו, יש פה רשימה ארוכה בבלוג כולל סיכומי שנה (זה של שנה שעברה גם יגיע באיחור היסטרי בקרוב)

      • דוקטור אחר הגיב:

        אני מודע לרשימה בבלוג (אחת הסיבות לקריאתו 🙂 ).
        מד”ב טכני אני משער…או סתם משהו מפתיע שיכול להפוך לספר פולחן שאותו אדפיס ואתלה על כל קירות הבית… 🙂
        יש לך איזה league table ? העשרה הכי טובים? כי בביקורות ישנם ספרים שההתלהבות שלך מהם לא מדהימה…
        (ואגב כרגע עברתי את האמצע בסדרה של 8 ספרים Chung Kuo וזה די מייגע, לכן הרצון לספר אחד…)
        סורי על החפירה 🙂
        א.

        • ניימן הגיב:

          צריך לעשות רשימת “עשרת הספרים הכי טובים’ וכו’. אבל לא, אין כרגע.

          אהמ, מהמד”ב הטכני החדשים אהבתי בעיקר את הגנב הקוואנטי (https://www.neiman.co.il/2012/04/3789). למרות שהוא מאד לא שגרתי ודי קשה לקריאה. אני גם אוהב את הרעיונות של צ’רלס סטרוס (נגיד, באקסלרנדו) – גרם לי לחשוב – אבל יש לו בעית דמויות קשה.

          אם נלך קצת יותר אחורה, אז טרילוגית מאדים של קים סטנלי רובינסון מופתית בעיני. ואם נלך ממש אחורה – אז לארי ניבן (עולם הטבעת, הקיסם בעינו של אלוהים). למרות שאת ניבן קראתי ממש מזמן, ואני לא יכול להבטיח שה-suck fairy לא עברה עליו.

          בקטע של מחשבים: האח הקטן של קורי דוקטורוב טכני בצורה מפתיע וספר מעולה בעיני (אבל ספר לנוער, קח את זה בחשבון), וקשה להמעיט באהבתי ל-ready player one או סדרת the expanse (אם כי שניים יותר בקטגוריות מד”ב רך סוחף מאשר מד”ב קשה).

          קראת משהו מאלה? יש פה משהו שטרם קראת?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting