הפוסט החמישי בסדרת חמש סדרות בריטיות שראיתי לאחרונה

יש מסורת יפה באתר החל מ-2024. פעם בכמה זמן עולה פוסט עם חמש סדרות בריטיות שראיתי לאחרונה. אלו מיני-ביקורות, אולי אפילו פחות מזה. פיסקה או שתיים על כל סדרה ותו לא.

החוקים:
א. הסקירה לפחות על עונה מלאה אחת של סדרה.
ב. אם צפיתי בעונה חדשה של סדרה שכבר נכתב עליה בעבר – מותר לכתוב עליה שוב.
ג. סדרה שצפיתי רק בחלק ממנה, ואין שום כוונה לסיים, תבוא כהערה בסוף.
ד. ספיישלים, נגיד כריסמס ספיישל של סדרות ישנה (דבר שקורה הרבה בבריטניה) יחשבו כמו עונה.

הפוסטים הקודמים בסדרה: 1, 2, 3, 4.

בסדר עולה מהסדרה שהכי פחות אהבתי להכי טובה. אבל תקשיבו, כל הסדרות ברשימה טובות. זה מקרה של "אוהב קצת" מול "אוהב מאד".

👈 מקום חמישי: גאווין וסטייסי – ספיישל חג המולד (2024)
גאווין וסטייסי היא אחת הסדרות הבריטיות האהובות עלי בכל הזמנים. אמרתי את זה לפחות פעמיים בהיסטוריה של האתר. הסדרה המקורית שודרה בשנים 2007 עד 2010, וצפיתי בה, בהערכה גסה, חמש פעמים. היא סדרה חכמה, מצחיקה, מחממת לב ונורא – אבל נורא – בריטית.

ב-2019 שודר ספיישל חג המולד של הסדרה שהיה, הממ, לא טוב. הדמויות הרגישו זקנות ועייפות. הוא גם הסתיים לא טוב, בקליף האנגר מיותר. ראיתי אותו וחשבתי: טוב שסיימו את הסדרה ב-2010.

אבל לפני שנה וקצת, בדצמבר 2024, הגיע ספיישל חג המולד נוסף. הוא קיבל את השם המחייב "The Finale", מה שאומר שהוא באמת, לחלוטין, היצירה האחרונה שאי פעם תייצר בסדרה.

ואיך הוא? מצוין! זה פרק בו הדמויות מתגברות בצורה טבעית ונכונה. הם מבינות שהן כבר לא יכולות להשתטות כמו פעם כי, הממ, הם לא האנשים שהם היו פעם. הפרק גם סוגר את קשת העלילה הכי ארוכה בסדרה. אקורד הסיום הוא חיובי וטוב לב; כמו שמגיע לסדרה עם לב ענק כמו גאווין וסטייסי.

👈 מקום רביעי: מארפל (עונה 1, 2004)
כמה אהבתי את חמשת הסדרות בפוסט הזה? עד כדי כך שמארפל, סדרה מצוינת מ-2004 על מיס מארפל של אגאתה כריסטי, קיבלה "רק" את המקום הרביעי.

קראתי את ספרי מיס מארפל בגיל מאד צעיר ולא היה לי אז את הידע או הבגרות להעריך אותם אז. לא הכרתי את המושג "Cozy Mystery" (תעלומה בלשית "נעימה", במקום מותחת או מפחידה). לא הבנתי מה הקסם של מיס מארפל: היא נראתה כמו קשישה בריטית רגילה.

אז ככה: מיס מארפל של אגאתה כריסטי אכן נראית כמו קשישה בריטית רגילה – רק שהיא חכמה וחדה יותר. היא גרה בכפר קטן, שנדמה שמזג האוויר בו תמיד אביבי, ומשתמשת במוחה החד כדי לפתור את מספר תעלומות הרצח הלא הגיוניות שמגיעות לפתח ביתה. מה הייחוד שלה? שאין לה ייחוד! שהיא באמת הקשישה הבריטית הכפרית הרגילה המקסימה – וזה מפתיע את כולם כל פעם מחדש כמה שיש לה מוח של שרלוק הולמס.

העונה הראשונה של הסדרה מבוססת על ספרי מיס מארפל של אגאתה כריסטי (בעונות מתקדמות יותר הם נאלצו לקחת רעיונות מספרים אחרים של כריסטי). ג'רלדין מקאוון, שמגלמת את מיס מארפל, מושלמת. תמימה אך גם שובבה וחדה; זקנה ונערית בו זמנית. העלילות נעימות, האווירה הבריטית הכפרית הישנה נוזלת מכל פינה.

יש מליון סדרות Cozy Mystery" בריטיות. האם זו הטובה שבהן? לא. אבל היא בהחלט אחת המשובחות.

👈 מקום שלישי: Early Doors (עונות 1-2, שהן בעצם כל הסדרה, 2003-2004)
קרייג קאש הופך מסדרה לסדרה להיות אחד מכותבי הסדרות החביבים עלי. הסדרה הכי מפורסמת שלו היא The Royle Family. כתבתי עליה בעבר בחום רב.

Early Doors שודרה ב-2003-20024, כמה שנים אחרי ש-The Royle Family הסתיימה. אני מניח שקאש כבר היה יוצר טלווזיוני מפורסם אז. הסדרה עוקבת אחרי פאב מקומי קטן מהסוג הישן, ואחרי הלקוחות הקבועים שמגיעים אליו כל יום עם הפתיחה. כמו "משפחת רויאל", גם כאן ההתמקדות היא בדברים הכי יומיומיים שיש, וגם כאן מצליח קאש לתפוס את הקסם של החיים הפשוטים, הכמעט סתמיים, של המעמדות הנמוכים באנגליה.

זאת הפעם השלישית שאני מנסה לצפות בסדרה והפעם הראשונה שהצלחתי לסיים אותה. בפעמיים הראשונות המבטאים הבריטים הסדרה היו לי כבדים מדי; לא הצלחתי להבין את הדיאלוגים. מאז כנראה שהאוזן שלי התרגלה למבטאים כבדים. הפעם צלחתי את שתי העונות של הסדרה עד הסוף. מומלץ לחובבי תרבות אנגלית כבדים כמוני.

👈 מקום שני: Dept Q (עונה 1, 2025)
אחת מסדרות המתח המשובחות ביותר שראיתי בשנים האחרונות. נכון לעכשיו, אחרי עונה אחת, אני אפילו מעדיף אותה על פני סוסים איטיים המהוללת. יש לה גם כנראה את סצינת הפתיחה הטובה ביותר אי פעם של סדרת מתח. צפיתי בסצינה שלוש פעמים וכל פעם הייתי "וואו" כזה מחדש.

אז יותר מדי אי אפשר לאמר בלי לספיילר. כן אספר שהסדרה מבוססת על סדרת ספרים של הסופר הדני יוסי אדלר-אולסן, רק שהעלילה מועברת מקופנהגן לאדיבורו בסקוטלנד. הגיבור הוא בלש בריטי חד בצורה יוצאת מגדר הרגיל, אבל גם גס רוח ובעייתי בצורה קיצונית לא פחות. יחד איתו בצוות יש עוזרת מלאת תושיה וחן, ופליט סורי עם עבר מורכב.

אבל אוף, זה באמת לא מעביר את הרוח של הסדרה. אז תקשיבו לי: תצפו בחמש דקות הראשונות וזה יספיק לכם כדי לדעת אם כן או לא להמשיך. אני מאמין שהתשובה תהיה "כן!" רבתי.

👈 מקום ראשון: Small Prophets (עונה 1, 2026)
הסדרה החדשה של מקינזי קרוק (ששיחק במשרד הבריטית, ויצר את The Detectorists האדירה) היא אחת המדוברות ב-2026. וכן, זה אולי לא אומר הרבה כי אנחנו רק בתחילת מרץ – אבל תאמינו לי, זה ישאר המצב גם בסוף השנה. זאת סדרה מעולה.

אני הגעתי ל"נביאים קטנים" בלי לדעת עליה כלום חוץ מזהות היוצר. בעצם, אולי כן ידעתי שהיא עוסקת באדם תמהוני בגיל העמידה שאיבד את אישתו ועובד בחנות בסגנון "בנה ביתך". חשבתי שמדובר בעוד קומדיה פרברים בריטית עדינה על מרקם היחסים בין תושבי המקום. טעיתי, מדובר במשהו אחר לגמרי. בכנות? אני מציע גם לכם להגיע ככה; הסדרה הזאת לא דומה לכלום שראיתי ואלמנט ההפתעה היה חלק מההנאה.

אם יש לסדרה ז'אנר אז הוא "מאגיה ריאליסטית נעימה" – שזה מושג שהמצאתי הרגע ונראה לי שזאת הסדרה הראשונה שמתאימה לו. כמו The Detectorists גם כאן מדובר ביצירה מחממת לב על אנשים טובים. בניגוד ל-The Detectorists, יש כאן סיפור מסועף ומקורי. המלצה חמה.

הערות:

1. בלק אדר, עונה 4, 1989. להלן ההיסטוריה שלי עם בלק אדר ב-20 ומשהו השנים האחרונות: ראיתי חצי מהעונה הראשונה (ואז התעייפתי). צפיתי בשני פרקים מהעונה השניה (ואוקי, זהו). העונה הרביעית אמורה להיות הכי טובה, אז ראיתי את כולה. מזל שאין קשר בין העונות.

למי שלא יודע: מדובר בעלילותיה של דמות בשם בלק אדר שמשחק רואן אטקינסון (מיסטר בין). היא נחשבת לאחד הסיטקומים הבריטים הטובים בכל הזמנים אם לא הטוב בהם. כל עונה מתרחשת בתקופה אחרת בהיסטריה הבריטית – כך שאין באמת קשר ביניהן. העונה הרביעית היא במלחמת העולם הראשונה, והיא אכן מאד טובה ומצחיקה. האם היא אחת הסדרות הטובות ביותר שראיתי אי פעם? לדעתי לא ואני לא לגמרי מבין את המעמד ההיסטורי שלה.

הביקורת מופיעה בתור הערה כי ראיתי את העונה הרביעית כבר לפני הרבה זמן ופשוט שכחתי לכתוב עליה. אופסי.

2. Can You Keep a Secret?, עונה 1, 2026. סיטקום חדש דנדש על אדם שמזייף את מותו כדי שמשפחתו (אישתו, בנו המבוגר) יהנו מכספי הביטוח. ה-10 דקות הראשונות של זה משעשעות למדי, אבל שאר השניים וחצי פרקים ששרדתי היו מופת של הומור דלוח. פוטנציאל יש, אבל משהו בכתיבה התפספס.