השנה שהייתה: 2015. סיכום עשרת הפוסטים המשמעותיים

כשאנשים יקראו את זה בעתיד, הם יתהו למה סיכום 2015 עולה בתחילת מאי? הסיבה היא לא איחור אופנתי, אין איחור בעולם שיגרום לי להיות אופנתי, אלא שילוב על עצלנות, דחיינות ועומס.

אבל אם טרחתי והכנתי את הסיכום, אז לא לפרסם אותו? זאת בכל זאת מסורת שחשוב לי להמשיך בבלוג. אני מוצא עצמי חוזר אל הפוסטים האלה שנים מאוחר יותר, כדי לזכור איך הסתכלתי על דברים פעם.

ניגש לעניין. סיכום שנה אישי: עשרת הפוסטים המשמעותיים ביותר לבעל הבלוג (ראו גירסאות 2010, 2011, 2012, 2013 ו – 2014).

ספינות במעגן
[התמונות בפוסט ממוחזרות מפוסטים ישנים. זאת מפה]

זאת הייתה אמורה להיות שנה טובה. שנה בה רופאתי מקרע ברצועה בברך, שנה במהלכה הגשתי דוקטורט ושנה שברגע שנגמרה גם הגנתי עליו.

אבל זאת לא הייתה שנה מוצלחת. כל כך התרכזתי בדוקטורט, עד ששכחתי לתכנן את היום שאחרי, ועד היום אני לא בטוח במאה אחוז לאיפה הוא הולך. משבר אחרי-דוקטורט דומה למשבר של אנשי-קבע אחרי צבא. לאיפה הולכים? מה עושים? יש הרבה אופציות, אבל מה רוצים בכלל? פתרונות, בתקווה, יגיעו בעתיד הקרוב.

הפוסטים הנבחרים:

1. חמשת הסיטקומים הישראלים הטובים בכל הזמנים (ינואר 2015)
סלון

ביליתי את ינואר על משככי כאבים בבית (מחלים מניתוח מפציעה בברך). ומה עושים עם משככי כאבים? רואים סיטקומים! מאז הפוסט הזה ראיתי שני סיטקומים ישראליים חדשים מוצלחים: השוטר הטוב המהוקצע אבל לא מבריק, ורון הלא-ממש-מוכר. דווקא על רון אני רוצה להתעכב: זאת סדרה על רווק תל אביבי שקצת תקוע בחיים. היא בוסרית אך מקסימה. מצחיקה, מלאת רגש, ותופסת נהדר את רוח הזמן של להיות רווק תל אביבי בשנות השלושים לחייו. צפייה מומלצת.

2. הגרגרן 2 (מרץ 2015)
מסעדה

..
ואז חזרתי לברלין. יחד איתי הגיע לשבוע אחד מחברי הטובים: הגרגרן. בילינו שבוע מדדים בין מסעדות העיר. האוכל, בשילוב הגבלות תנועה אחרי ניתוח שיחזור הרצועה, יצרו לי כרס קטנה. לקח לי חודשיים להוריד אותה.

3. הטרקטור השחור מת (אפריל 2015)
אופניים על שפת נהר

הבוקר של יום שני בתחילת אפריל היה עגום. הרופא אמר שמותר לי לחזור לרכב על האופניים, אבל הפסקתי באמצע כי כאבה לי הברך. ערב לפני זה גנבו לי את המעיל. החלטתי להיכנס לבית קפה במרכז העיר לשעת עבודה קשה. כשיצאתי ממנו, גיליתי שגנבו לי גם את האופניים. יצא מזה פוסט מהלב על אופניים שליוו אותי בהרפתקאות במשך חמש שנים.

4. זה מוכן? (התחלה, סיום) המרתון להגשת דוקטורט (מאי 2015)
ספר

באחד הלילות בתחילת מאי, לא הצלחתי להירדם. רצו לי מחשבות מטרידות בראש: מה יהיה עם הדוקטורט? האם אי פעם אסיים אותו? האם אהיה דוקטורנט גם בגיל שישים?

כמה שבועות אחרי זה התחילה סדרת ‘זה מוכן?’. סדרת פוסטים שהורכבה מתירוץ יומי (‘לא הוגש, אבל..’) פלוס לינק אקראי ונמשכה עד הגשת הדוקטורט. באמצא יוני הוא הוגש. הלכתי להשתכר בפאב.

5. יומיות: פוסט יומיות ראשון, פוסט ראשון בפורמט האמיתי (יוני 2015 ואילך)
דמויות מפלסטיק

הלינקים היומיים בפוסטי ‘זה מוכן’ היו הצלחה אדירה. כמו כל איש עסקים מוצלח, ישר מינפתי אותה לקטגוריה משלה: היומיות. אפשר לומר שמאז ועד היום הם היו עיקר התוכן בבלוג.

היתרון של פוסטי היומיות זה שאני יכול לדבר בהם על מה שבא לי (ובא לי לדבר על הרבה דברים), מתי שבא לי (ובא לי לדבר רוב הזמן) – ויש אנשים שקוראים ומגיבים (מתי שבא להם). החסרון? החומרים סוג של הולכים לאיבוד. אפילו אני לא זוכר איפה דיברתי ועל מה. ככה זה כשאין פוסט אחד לכל אייטם. פתרונות למישהו?

6. בין האקרספייס למייקרספייס (קיץ 2016)
האקרספייס ריק

היה לי קראש בקיץ על האקרספייסים. הוא לא בא משום מקום: הרבה שנים חלמתי להצטרף להאקרספייס, ואחרי הדוקטורט סוף סוף הצטרפתי לאחד הגדולים בעולם: C-base. הייתי שם בקיץ כמעט כל יום, וכשהייתי בישראל קפצתי לבקר את ההאקרספייסים בתל אביב.

זה היה קראש קצר. כדי להיות חבר אמיתי ב-c-base – כמו בכל ארגון או מועדון בגרמניה – צריך להקדיש את החיים לכך. לבוא כל יום. להסתחבק. לתרום פרוייקטים וזמן למועדון. האנשים של סיבייס נמצאים שם כל יום כל היום. אני לא אדם שיקדיש חייו למועדון זה או אחר.

כיום אני משתמש בסיבייס בתור משרד זול. מה שיצא מכל הקראש הזה הוא פוסט שמבדיל בין סוגי מועדוני ההאקרים השונים.

7. וורד ל-Epub, אפליקציה לשעון חכם, גנזך הרשת 2.0, משחקי מחשב ו-Madab (קיץ-סתיו 2016)
תמונה ממשחק מלחמה בין שני כוכבים

מה עושים כשמסיימים דוקטורט? הכל וכלום. התחלתי שלל פרוייקטים קטנים חסרי פואנטה, בתקווה למצוא את עתידי באחד מהם. בכל תחום אפשר לשקוע בפרטים: אפילו ביצירת ספרים אלקטרוניים בעברית.

הרבה מהפרוייקטים לא פירסמתי. למשל? משחק רשת ששולטים בו בעזרת השעון החכם: כשמסובבים את היד עם השעון ימינה-שמאלה, הדמות הולכת ימינה-שמאלה. או אתר מדריך ניימן לברלין או רשת אינטרנט מבוזרת בה מידע עובר בין מחשבים וסמארטפונים בלי התשתית של המדינה.

למה עשיתי את כל זה? סתם ככה. באמת, סתם.

8. סיפורי פשע בברלין חלקים ג’ ו-ד’ (דצמבר 2016)
אייקון של אדם מכייס אדם אחר

אנשים חושבים שברלין היא גן עדן. יש גם הרבה אנשים שגרים פה שחושבים את זה. אבל איכשהו, ברלין שלי מלאה פשע. בברלין ראיתי כמה פעמים תגרות פאבים. בת”א? מעולם לא. בברלין שלי לא נעים להסתובב ברחוב בלילה כשכולם שיכורים. בת”א? זה די סבבה.

9. האיש החברותי ביותר בעולם (אוקטובר 2016)
אופניים על שפת נהר

אתם יודעים שביום אחרי הדוקטורט תיכננתי לעלות על האופניים ולרכב, סתם ככה, במשך חודש? אתם יודעים שביום אחרי הדוקטורט רציתי לעלות על טיסה לפפה ניו גנואה ולהיזרק שם?

אבל זה לא קרה: ביום שאחרי הדוקטורט הייתי עסוק בביוקרטיה של ויזות. בשבוע שאחרי זה הייתה ביוקרטיה של אוניברסיטה. בחודש שאחריו נעשיתי לחוץ, כי ‘מה עושים עכשיו הלאה בחיים?’. עד שג’ון הכריח אותי לבוא לטיול אופניים באנגליה.

זה היה רעיון מצוין. סדרת הפוסטים שיצאה ממנו היא היצירה הספרותית השאפתנית ביותר שכתבתי עד כה.

10. שינויים בנגנז בגנזך: סוף והתחלה חדשה (דצמבר 2015)
צילום מסך מגנזך הרשת

למה הפסקתי עם נגנז בגנזך? כי צריך לרענן את מה שעושים בחיים. עד כדי כך פשוט. לשמחתי קפצה שונית על העגלה ולקחה את הטור אליה. היא עושה ממנו משהו שונה ממני: גם בנושאים וגם בצורת הכתיבה. אני מאד מרוצה מזה – וזה המקום להודות לה.

—————————

ב-2015 פירסמתי 297 פוסטים. זה כמובן שיא חדש שאני בספק (גדול) אם יישבר השנה. הבלוג היה חלק חשוב מחיי בעיקר בחודשים לאחר סיום הדוקטורט. השתמשתי בו כתירוץ לקרוא ולסכם על הרבה תחומים חדשים. זה הפסיק לבינתיים ב-2016, ועל כן צימצום הפוסטים פה. בלי סיבה טובה.

סטטיסטיקה: מבחינת מבקרים זו הייתה השנה הפופולרית ביותר בתולדות הבלוג. עוד לפני דצמבר עברנו את מספר הקוראים של 2015. הסיבות? ותק – קוראים נאספים פה לאורך השנים. וכמובן: כמות אדירה של פוסטים שפורסמו.

הפוסט הפופולרי ביותר היה שווקי חג המולד 2015 בברלין וגרמניה. גם פוסט מסורתי וגם מידע חשוב למבקרים. אחריו היו, בסדר יורד: חומוס פול ההגנה, שכונת התקווה, המרת קובץ וורד ל – Epub (איזו הפתעה!), האיש במצודה הרמה, פיילוט (גם הפתעה!) ו-חומוס פול חמזה, כפר קאסם. פוסטי היומיות הראו פופולריות בקרב המבקרים הקבועים, אבל מעטים מגיעים אליהם ממנועי חיפוש.

ניפגש בסיכום 2016?

2 תגובות

  1. עמית הגיב:

    תודה על הפוסט, מאוד שימושי בהפניות לדברים שימושיים מהשנה החולפת.
    ביקרתי שוב בפוסט הסיטקומים הישראלי (מה שהוביל אותי לזר מ-2013) ונזכרתי שבשנה האחרונה ראינו את רון והאחיות המוצלחות שלי. רענון מוצלח לקומדיה המקומית, מקווה שזה מסמן טרנד.

    בפוסט על הקומדיות הזרות שמתי לב שהתלוננת שלא היו הרבה אופציות טובות בשנים האחרונות (נכון ל-2013). אני חושב שזה די השתנה ב-2015 עם:
    master of none, catastrophe, happyish
    למרות שכולן יותר קרובות לדרמדי מקומדית מצבים טהורה.

    • ניימן הגיב:

      ולא אמרת מילה אחת על ברוקלין99!!

      ראיתי את הפרק הראשון של master of none ולא מתתי עליו, למרות שאני די אוהב את עזיז אנסרי מ-parks and recreations. אבל אולי כדאי לתת לזה עוד צ’אנס. את הסדרות האחרות שציינת לא ראיתי – פגם שיתוקן במהרה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting