השנה שהייתה: 2010. סיכום עשרת הפוסטים המשמעותיים בבלוג

[הפוסט מרגיש לי קצת לא נוח כי הוא טיפה ‘נרקיסיסטי’. כתבתי אותו בתור הזדמנות עבורי לעבור על אירועי השנה החולפת בבלוג. יהיה פה עכשיו שקט בבלוג כמה ימים, ותהיה הזדמנות לקרוא אותו למעוניינים]

ממשיכים לסכם את 2010 באיטיות אך יסודיות (סיכום ספרים, סיכום מוזיקה גרמנית). כולם יודעים שאני אוהב לסכם את השנה החולפת באיטיות רבה. לא מציינים פה בדר”כ את יום ההולדת של הבלוג. אבל השנה, ב – 25 למרץ, מלאו חמש לילד הגאה שלי. חמש הוא מספר טיפולוגי שהוא גם חצי עשור ולכן אפשר לאמר שהוא כמעט עגול. ציון המאורע נדרש, והוחלט לעשות זאת בפוסט הנוכחי.


[כל התמונות בפוסט זה, ללא יוצא מהכלל, ממוחזרות מפוסטים אחרים]

רשימת הפוסטים שמוצגת למטה היא בפירוש לא עשרת הפוסטים האיכותיים שנכתבו ב – 2010. הם נכנסו לפה בגלל שני קריטריונים אחרים: או שהם יקרים לליבי מסיבות אלו ואחרות. או שהם מציינים אירוע חשוב כלשהו שעבר הבלוג ב – 2010. אין דירוג של הפוסטים מהטוב לרע; זה קצת כמו לבקש לאמר מי הילד האהוב עלי. במקום זאת יוצגו הפוסטים בסדר כרונולוגי, וב’מהדורת הבלוגר’. כלומר, לצד כל פוסט יוצגו הסברים, מאחורי הקלעים וכאלה.

עשרת הפוסטים המשמעותיים ב – 2010
1. אליפות בניית אנשי השלג (ינואר 2010)

זה אולי לא הפוסט היפה או האיכותי בתולדות הבלוג, אבל ללא ספק אוסף תמונות פסלי אנשי השלג שיש שם מקנה לו את תואר ‘אחד הייחודיים שבהם’.

2. סיפור יום מחילת הארנב (26 בינואר 2010)

סיפור הבריאה מנקודת מבט קצת שונה וטיפה מטורפת. דווקא לא חיבבתי אותו בעת הפרסום, אבל כיום, במבט של שנה מאוחר יותר, החלטתי שהוא בכלל לא רע. הערת המחבר: הרעיון לסיום הסיפור ניתן לי בידי פרופסור אורח בשעת ארוחת צהריים כחודש לפני תאריך הפירסום. ניימן 3.0: המקום בו המדע מתחבר אל אמנות הכתיבה.

3. בוגוטה (מרץ 2010)

פוסט מייצג לסדרת הפוסטים המפלצתית שנכתבה על קולומביה ובוגוטה. היא לא זכתה לפופולריות רבה מדי, ושקלתי אפילו ללנקק אליה בפורום למטייל כדי למשוך אנשים שזה רלוונטי עבורם. אולי בעתיד. הסיבה שהפוסט כה חביב עלי היא ההצעה בסוף שאיש לא התייחס אליה: יום הרוכלות בתל אביב. רעיון שמציע לייסד יום בשבוע, או חודש, או שנה – בה יהיה מותר לכל אחד להקים דוכן מאולתר ולמכור מרכולתו – בין זה אוכל, פיצ’פקס או ספרים משומשים – בכל מקום בעיר. אני עדיין חושב שזה רעיון מצויין, למרות שהוא יעלה את מספר מקרי הדקירה דרמטית באותו היום.

4. ברוכים הבאים ל – Havel Land (אפריל 2010)

טיול הסופ”ש הסתמי הזה באופניים סביב האגמים, שדות וטירות שנחבאים מחוץ לברלין כלל בתוכו כל כך הרבה רגעי קסם שאני מרגיש צורך עז לשחזר אותו בסופ”ש הקרוב. רק אופניים חסרות לי בינתיים. מסעדות כפריות באמצע שום מקום, לינה בכפר עם 13 משפחות על שפת אגם, איי דייגים, מבשלה באמצע היער ועוד כהנה וכהנה.

5. מטאלין ועד טארטו: שבוע באסטוניה (יולי 2010)

עד היום מתלוננת קאיה שאת הזמן באסטוניה הקדשתי להכנת הצעת פרוייקט ענק שברגע שהתקבל החלטתי לפרוש ממנו. במקום זאת היינו יכולים לבלות עוד זמן בטיולים, ולראות את עמנואל בכיכר הראשית של טארטו! בסדרת הפוסטים על אסטוניה טמונה בעיה דומה לזו של קולומביה: היא לא מגיעה לידיעת המבקרים העתידיים. גם אותה אולי אשתול בעתיד באיזה פורום מתאים.

6. מברלין למילאנו באופניים: פסגות האלפים, והכפרים האיטלקיים (ספטמבר 2010)

יש לי ידידה סינית שרצה פעם את המרתון. היא אמרה לעצמה: אם אוכל לעשות זאת, אוכל לעשות דוקטורט במתמטיקה. אני חושב שלטיול מברלין למילאנו הייתה עבורי משמעות דומה. עשרה ימים אחריו הסתובבתי עם חזה נפוח מגאווה, ובשבועות שרדפו אותי קיבלתי החלטות אמיצות. שני הפוסטים האחרונים על הטיול, שמקושרים למעלה, משקפים ארבעה ימים שהיו עבורי רכבת הרים משוגעת של אירועים. בקיץ הקרוב אני מפנטז על טיול אופניים ברוסיה – אבל בשביל זה צריך למצוא שותפים.

7. בתים מבפנים בירושלים (אוקטובר 2010)

חודש של ישיבה בבתי קפה עם מאמרים מתמטיים בישראל הוליד, כרגיל, לא מעט ביקורות אוכל, קפה ופאבים – וגם פוסט אחד על יום בתים מבפנים בירושלים. הוא חביב עלי משתי סיבות: א. יש שם הצעות תיירותיות לא שגרתיות (כנסיית הארמים). ב. הבדיחה הסתמית ב – 10:05 קורעת אותי מצחוק פעם אחר פעם.

8. גברת החבובות: ביקור בהמבורג (נובמבר 2010)

שני מבקרים חשובים היו אצלי בנובמבר. הראשונה היא זושה. ביקור מאד עצוב שחשבתי לכתוב עליו פוסט עצוב אבל בסוף ויתרתי כי… לאיודעלמה. השני הוא אחד החברים הקרובים אלי ביותר מישראל, שנסע איתי להמבורג. כתבתי לא פחות מ – 4 פוסטים(!) על עשרים וארבע שעות בהמבורג – ואף אחד לא קרא אותם כי זה היה פשוט יותר מדי מלל על נושא די משעמם. לקח נגד גרפומניה. הפוסט על גברת החבובות היה דווקא יחסית פופולרי: יש בו פיסקה אחת ותמונה מחממת לב. איך אפשר לא לאהוב אותו?

9. ממלכת החורף: וילנה (דצמבר 2010)

טיול סוריאליסטי ביותר עם שלג, שלג, עוד שלג, המון שוקולד ושלל רגשות מעורבים. שלושת הימים בוילנה היו משוגעים ורגועים כאחד – וזאת למרות ששתיתי שם רק בירה אחת! אנטה, אגב, הספיקה מאז לשנות חייה ועכשיו היא חיה עם משפחת מלוכה בטירה בדנמרק ומתחככת באלפיון העליון. לא צוחק.

10. סיכום 2010 ספרותי (31 לדצמבר 2010)

מצחיק לקשר לפוסט סיכום בתוך פוסט סיכום. אבל 2010 תיזכר בתולדות הבלוג גם כשנה בה עלתה פינת המדף הז’אנרי שרודפת אותנו בעקביות כבר כמעט שנה. אז גם אי אפשר לא להזכיר פינה כה משמעותית בפוסט סיכום 2010, וגם זה אחד מהפוסטים האהובים עלי מהשנה שמדיף ניחוח תרבות עדינה. שאלת אגב: מישהו פה קורא ספרי מד”ב\פנטזיה חדשים באנגלית ורוצה לארגן החלפת ספרים מדי פעם? גם יקר לקנות את כל הספרים ה”חמים” כל הזמן, וגם מתחיל להיגמר המקום על המדף.

לסיום: פינת הצמח. פרטים סטטיסטיים בלי הפקת לקחים
היום הפופולרי ביותר מבחינת מבקרים בשנה החולפת היה ה – 12 לפברואר, וזה בגלל שאז גיאחה קישר לפוסט גיקדום והגיעו בעקבותיו המוני קוראים. היאח גיאחה, ובהצלחה עם תוכנית הטלוויזיה החדשה שלו! ימים פופולריים נוספים: ה – 9 באוגוסט בעקבות ביקורת על חומוס רמב”ם, וה – 22 באוגוסט בעקבות פוסט על מתמטיקה ומדלית פילד?! מה נסגר פה? אני לא מחבב את הפוסט הלן וחושב שהוא רדוד מדי. אם זה מעניין מישהו, אז השנה כבר היו יותר מעשרה ימים שעברו בכניסות כל אחד מימים אלו, וזאת בעקבות עליה מטורפת בפופולריות הבלוג בחודשים האחרונים. תודה לקוראים.

הפוסטים הפופולריים ביותר מבין הפוסטים שנכתבו השנה (בלי להחשיב כאלה שפופולריים כבר שנים):

מקום חמישי: מיזנטרופ (אוקטובר 2010): ביקרתי שם שוב לאחרונה ושיטת העבודה שלהם השתנתה. עכשיו משלמים לפי זמן: שש שקל לחצי שעה ושישים מקסימום לכל היום. בתמורה מקבלים קפה, מאפה, פירות ומים חופשי כמה שרוצים, כשגם שאר המוצרים די זולים. לא המקום הכי זול בעיר, אבל בית הקפה הכי טוב לעבודה ביי פר.

מקום רביעי: גמברינוס באשדוד (אוקטובר 2010): מי ידע שלפוסטים על אשדוד יש קהל כה רב? צריך לעשות ביקור נוסף בעיר בעתיד.

מקום שלישי: פורטר אנד סאנס (אוגוסט 2010): פוסט שימשיך לרדוף אותנו עוד זמן רב דרך כניסות גוגל.

במקום השני והמכובד: תמונות ישראליות (אפריל 2010). פוסט מרהיב פרי מצלמתה של קאיה הנהדרת, מלווה בהערות וסיפורים מעט עבדכם הנאמן.

ובמקום הראשון…: גיקדום 7.2.2010! תחגגו. יש שם ים קישורים.

3 תגובות

  1. דייב דנ הגיב:

    מה זה פה אין תגובות !
    יום הרוכל לא יעבוד בישראל כל עוד קיימת דרישה לאישור משרד הבריאות למכירה של מוצרי מזון. אולי בלחץ הקהל נקבל הקלה על האיסור ליום אחד?
    יופי של שנה ויופי של פוסטים. הפוסטים המפורטים שלך על קולומביה, אסטוניה (אתה אפילו גרמת לי להגיע לפוטסדאם) וגם על יפו מעלים לי חשק לעלות על הכתב את הנסיעות המעטות שלי לחול, בסוף זה נגמר רק בתיקיית צילומים במחשב.
    בהחלט אתה זכאי לעוד כניסות (כמה זה מעט בסטנדרטים שלך?)
    חג שמל

    (אולי אם יהיה פוסט בפייסבוק לכל רשומה חדשה יהיו יותר כניסות?)

  2. ניימן הגיב:

    אתה איש טוב :]

    חשבתי על עניין הפייסבוק, אבל בכנות? צריך אופי מסוים כדי לקדם את עצמך בכל מיני פלטפורמות (פייסבוק, טוויטר וכדומה) – ואני חושש שפשוט אין לי את האופי הזה.

    העיקרון עם יום הרוכל הוא כמובן הקלה באישור הזה. בואנה, אם בגרמניה יש מלא אירועים בהם אנשים מוכרים עוגות ביתיות בלי פיקוח של משרד הבריאות – אז ייתכן שבישראל אי אפשר? ספציפית לגבי שוק הפשפשים בברלין אני יודע – מידידה שיש לה שם דוכן – שמשרד הבריאות לא מפקח לה על כלום (ואכן, אין לה לא אישור ולא נעליים).

  1. 17 בפברואר 2013

    […] זמן קצר לאחר פוסט האלף-פוסטים. אבל מסורת זו מסורת. כמו ב – 2010, כמו ב – 2011: עשרת הפוסטים המשמעותיים ביותר בבלוג […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting