ברך

על התמונה הבאה שילמתי מחיר יקר.

ברך

היא צולמה יום לאחר חג המולד. המקום הוא שביל ביער שעובר על  אחת הגדות של אגם מיגל (Müggelsee). האגם הגדול ביותר מברלין. הוא ממוקם בערך עשרים קילומטר מהבית שלי.

באותו היום ירד גשם כל הבוקר, והשביל היה בוצי. כשעליתי על האופניים, לאחר צילום התמונה, הם התנדנדו קצת בגלל הבוץ. שמתי רגל על הקרקע לייצב אותן, הרגל החליקה בבוץ – וקנעק! משהו ממש רע קרה לברך.

זרקתי עצמי בבהלה מהאופניים על הקרקע. הרגל הייתה מקופלת ולא יכולתי ליישר אותה. הצלחתי לסחוב עצמי על רגל אחת לספסל ישיבה מחוץ לשביל, ונשכבתי עליו מחזיק את הרגל.

נכנסתי לשוק, ודקה לא עשיתי כלום. בסוף הוצאתי את הסלולרי והתקשרתי לשני חברים. הם אמרו שהם באים בהקדם האפשרי. הסברתי להם בגדול איפה אני. את המיקום המדויק לא ידעתי, ואין לי אינטרנט או ג’י.פי.אס בסלולרי.

אחרי זה שכבתי על הספסל. הברך ממש כאבה והתחלתי לרעוד מהקור. בכיתי קצת; מכאב, מתסכול, מעצב ומהבנה שהחיים עומדים להיות אחרים עכשיו. ניסיתי להתקשר חמש פעמים למישהי שנורא רציתי את חברתה הנפשית, אבל הסלולרי שלה היה סגור. בסוף נרגעתי.

שעתיים שכבתי שם. לחברים היה קשה למצוא את המקום, וגם ככה אין אפשרות להגיע עם אוטו קרוב אליו. תושבים מקומיים עברו שם כל כמה דקות. אף אחד מהם לא אמר דבר, או שאל אם אני צריך עזרה. תגידו מה שאתם רוצים על ישראליים, אבל בישראל זה לא היה קורה. אלו היו מהשעתיים הארוכות בחיי. אני לא מאחל לאף אחד לעבור את זה.

רעדתי לחלוטין כשהחברים הגיעו. דבר ראשון הישקו אותי בתה. אחרי זה הניחו אותי על האופניים ודחפו אותם ביחד לאוטו. שם אחד מהם עזב אותנו ולקח את האופניים לביתו, בעוד שהשני לקח אותי למיון.

חווית המיון הגרמנית הרבה יותר שקטה מזו הישראלית. חוץ מזה, היא מתסכלת בדיוק באותה המידה.

הפקידה אומרת בגסות שתחכה, האחות מתייחסת אליך בחוסר סבלנות, הרופא – בחור מאד צעיר – לא באמת מבין בפציעות ברכיים. הוא הגיע למסקנה שאני לא בסכנת חיים ושלח אותי הביתה לראות אורתופד עוד כמה ימים. בדרך הוא גם ניסה לחבוש לי את הרגל, וכמעט התעלפתי – מילולית – מכאבים; התחבושת לחצה בדיוק על המקום הפצוע.

לדירה שלי, קומה שלישית בלי מעלית, קפצתי על רגל אחת בעזרת החבר. הייתי סגור שם שבוע בלי אפשרות ללכת. הזמנתי אוכל בטייק אווי, ולא ממש רציתי שחברים יבקרו. תמיד הייתי גרוע מאד בלהיות פצוע.

אחרי שבוע הסתיימה תקופת החגים והרופא חזר מחופשה. הוא שלח אותי לעשות MRI. בארץ לקח לי כמה שבועות לקבוע MRI, פה, כמעט מהיום למחר. את ה – MRI עשיתי כשאני עדיין לא יכול להזיז או לדרוך הרגל.

צריך לציין שזו לא הפציעה הראשונה שלי בברך הזאת. הוציאו שם חלק מהמיניסקוס לפני 13 שנה. באותו הזמן גם אמרו לי שהרצועה הצולבת שלי קרועה, אבל שאם זה לא מפריע בחיים אז חבל לשחזר אותה, כי הניתוח קשה ותהליך השיקום קשה אף יותר.

את כל זה סיפרתי לאורתופד, שממש ממש לא הקשיב לי. כמו הרבה אורתופדים אחרים, הוא ניהל דיאלוג אינטימי עם צילום ה – MRI.

הוא הודיע שקרעתי את הרצועה (כאמור, קרועה מזה 13 שנה), שיש לי נוזלים במיניסקוס (מה שזה לא אומר), ושהנוזלים גורמים לכך שיש לי כמו “חול” בברך שגורם לחיכוך ומשם באים הכאבים הכרוניים (שאין לי. גם מזה הוא התעלם. אני חושב שהוא שכח שנפצעתי עכשיו וחשב שבאתי בגלל כאבים מתמשכים בברך). הוא המליץ דחוף על להוציא את המיניסקוס ולשחזר את הרצועה. הודיתי לו, וגמלתי בליבי לקבל חוות דעת אחת או שתיים נוספות.

בינתיים עברו שלושה וחצי שבועות מהפציעה. חיכיתי עד שאוכל לחזור לתפקד כרגיל לפני שאכתוב את הפוסט הזה. אני כבר צולע לא רע, ואפילו יורד במדרגות והולך לבית קפה כדי לעבוד בבוקר. הברך עוד לא יציבה, ובתנועות מסוימות יש כאבים, אבל הכיוון נראה חיובי. בעבר לקח לי כמה שבועות עד חודשים להחלים מפציעה כזאת. מה שאומר שהדרך עוד ארוכה.

עצות יתקבלו בברכה, אם כי אני לא מתחייב כמובן להקשיב להן. לקחים? לא יודע אם יש כאלה. פצועים, נפצענו ונקווה שלא נפצע יותר אף פעם בעתיד.

18 תגובות

  1. יעל ר. הגיב:

    אוי. מצער מאוד לשמוע. מקווה שיסתדר וישתפר מהר ככל האפשר. תרגיש טוב!

  2. רוני הגיב:

    אוי ניימן יקר תרגיש טוב!
    החלמה מהירה ושתי עצות:
    – לנוח כמו שצריך. זה עוזר מאד להחלמה מכל סוג.
    – לנסות לקבל דעה שניה, ואולי אף שלישית, רצוי ממישהו שממש מדבר איתך. אני מבינה שזה קצת ניג’וס כרגע, אבל ברכיים זה דבר מאד מאד חשוב. אם צריך לעשות משהו לטובתן כדאי לעשות אותו בהקדם.

    • ניימן הגיב:

      אלך כמובן לדעה שנייה ושלישית. כנראה שהשלישית תהייה בישראל, שם יותר נוח לי עם השפה – וגם הגישה קצת שונה (גרמניה היא ארץ בעלת פילוסופיית ניתוחים מאד חזקה)

  3. טליה הגיב:

    עייצ’ס גיבער יש למכביר… צר לי על הסבל הראשוני והמתמשך, שעתיים על ספסל כשאתה מת מכאבים,בקור כלבים ובהמתנה שנדמית כאין סוף זמן…זוועה. מאחלת לך שלא תחווה סוג של חוויות מאין אלה. האמת,קצת מרחמת על אמך שבודאי דאגה נוראות. קשה,קשה לגדל ילדים…

    תרגיש טוב מהר,והתמונה,לא נאה לכתוב שווה…יפהפייה.
    חיבוק,
    טליה

  4. יערה הגיב:

    היי ניימן,

    עברתי תאונת ספורט בספטמבר, ניתוח רציני וניתוחון שני, והרבה מאוד פיזיותרפיה.
    נפצעתי באיטליה, הגעתי למיון שם עם כתף מפורקת, שמו עלי איזה תחבושת, נתנו לי שלושה אדויל ושלחו אותי הביתה לגרמניה בתואנה “שצריך לנתח אותך אורתופד בבית”. הלכתי לאחת מהקליניקות הכי טובות בגרמניה לאורתופדיה, קיבלתי יחס מעולה, ניתוח ברמה מאוד גבוהה, ובקושי יש לי צלקות. (אבל אצלי לא היו פציעות קודמות). כמובן, הכל במימון הקופת חולים. ההוצאות היחידות שלי היו פלסטרים, והשתתפות עצמית בפיזיותרפיה.

    בנוסף אני עושה פיזיותרפיה אינטניסיבית במכון פיזיותרפיה באוניברסיטה שעובד בעיקר עם ספורטאים (יש להם יותר כסף כי הם עובדים עם הקבוצות כדורגל, מתקנים ברמה גבוהה, וחצי מהמטופלים שם כדורגלנים אז יש להם המון ניסיון עם פציעות ברכיים).

    א. אם אתה רוצה חוות דעת שלישית, לך למכון פיזיותרפיה ברמה טובה בגרמניה. אני אישית הלכתי לATOS HEIDELBERG, אבל סביר להניח שיש מכון ברמה מאוד גבוהה בברלין.
    במיון הם בודקים שאתה לא תדמם למוות ומעבירים אותך למערכות רפואה אחרות יותר זולות. זה לא
    נחשב לחוות דעת.

    ב. פיזיותרפיה – יש לך פה גישה לפיזיותרפיה ברמה מטורפת במחיר מצחיק.
    תמצא מכון טוב שעובד עם ספורטאים ואולי יש לו מימון ממשלתי, וישקמו לך את הברך. בין אם ינתחו לך את הברך או לא, הניתוח הוא רק חלק קטן מתהליך השיקום. בלי הפיזיותרפיה הכתף שלי היתה עובדת היום, אבל הייתי עם טווח תנועה / כוח 30% מהמצב הנוכחי.

    ג. למה אין לך קביים?

    אתה מוזמן לשלוח לי מייל אם אתה רוצה עם מידע.

  5. ninelives99 הגיב:

    סתם סקרנית… למה לא הלכת לחוות דעת נוספת ישר אחרי הביקור אצל האורטופד הראשון?
    (סיבה של חוסר חשק או בעיה מהותית יותר בקביעת תורים?)
    אם אני הייתי במצב הזה כנראה שלא הייתי נרגעת עד שהייתי מקבלת דעה חלופית מתקבלת על הדעת…

    ענת

    • ניימן הגיב:

      האורתופד רחוק מהבית שלי, ואני עוד לא חש מספיק טוב עם הברך כדי לטייל ברכבת התחתית ברחבי העיר. אז אחכה עוד שבוע כדי לעשות את זה.

      הפציעה הזאת היא גירסא קלה של פציעה שהייתה לי לפני 13 שנה (לא במקרה פציעה חוזרת מן הסתם), זה עוזר לי להיות מאד לא לחוץ. בפעם הראשונה הייתי אכן הרבה יותר פראנואיד ולחוץ. כיום אני יודע שניתוח, אם מחליטים לעשות אחד, יכול לחכות בכיף כמה חודשים – ואפילו יותר – בלי נזק כלשהו.

      • ninelives99 הגיב:

        אוקי… אני מניחה שזה לגיטימי P:
        ועוד שאלה- עשו לך CT או רנטגן במיון כדי לראות שלא שברת /פרקת כלום?
        (לא שזו פציעה של שבר או פריקה אבל אני מניחה שבמיון בישראל לא היו חסים עלייך עם מינוני הקרינה ואני תוהה איך זה בברלין…)

        • ניימן הגיב:

          עשו רנטגן, אני מניח שחייבים לעשות כדי לראות שאין שבר בברך, לא?

          • ninelives99 הגיב:

            ברור!
            התהייה היתה עד כמה באמת הם מתייחסים בביטול אל חולה פשוט מן המניין.
            תקרא לזה “טראומות טיפול רפואי צבאי” אבל בימינו אפילו רנטגן זה לא עניין של מה בכך.
            בכל אופן, הכל ברור עכשיו (:
            תרגיש טוב, כמובן!!!

          • ניימן הגיב:

            אני לא אוהב את האנשים של מערכת הרפואה הגרמנית, אבל מבחינת כסף, הם עשירים מאד.

            מה גם שאני משלם הון תועפות על ביטוח בריאות, אז כדאי שלפחות אקבל את מה שאני צריך כשאני פצוע:)

            תודה על האיחולים.

  6. פאזי הגיב:

    אוי. איחולי החלמה מכל הלב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting