[נכתב לפני כמעט שבועיים. מתוך עצלנות מפורסם רק עתה]
עונת הטלוויזיה מתקדמת לסיומה בימים אלו. עונות נסגרות, גורלות נחתמים ומנהלי הטלוויזיה דנים אותם לכף הזכות או החובה: מי ממשיך לעוד עונה. מי הולך לחפש לעצמו פיילוט חדש. זה הזמן המושלם לדון מזווית אישית במה צפיתי השנה.
דרמות
בצורה די בוטה אני מעדיף קומדיות על סדרות דרמה. אבל יש כמה יוצאי דופן. הנה הן לפניכם – מהטוב לרע.
1. פרינג' – סוף עונה פנטסטי הביא את פרינג', הגירסה המודרנית לתיקים באפלה, למקום הראשון. וזאת למרות שהסידרה ייאשה אותי בין הפרק השמיני לחמש עשרה. אבל משם ועד הסוף היא הייתה רכבת הרים אדירה – כולל שני פרקים קלאסיים: סיפורו של פיטר, וסיפורו של וולטר (והמבין יבין את משחק המילים). השורה התחתונה היא שהפרקים של פרינג' שעוסקים ב"סיפור הגדול" הם רובם מעולים בעיני, בעוד ששאר הפרקים הם תיקים באפלה לעניים עם יותר מדי מגפות ביולוגיות.
מלבד זאת הליהוק, חוץ מזה של אוליביה, פשוט נהדר. הדמות של וולטר תיהפך ביום מן הימים לאבן פינה טלוויזיונית על פיה ישפטו מדענים מטורפים עתידיים. אני, למשל.
2. על טבעי – הסידרה שהחזירה את הרוק'נ'רול לחיי, יחד עם הדיינרים, AC/DC, הבירות והאלכוהול. העונה החמישית הביאה עימה את סיום קשת העלילה הגדולה של הסידרה (שתוכננה מלכתחילה לחמש עונות), אם כי ההצלחה גררה איתה עונה נוספת ומעניין לראות מה יקרה שם שנה הבאה. בינתיים, העונה הנוכחית הייתה מצויינת למדי, עם כמה נפילות מתח שנבעו מאובר-דרמטיות ומהעובדה שהיא הייתה קצת ארוכה מדי (15 פרקים היו מספיקים לסגירת המעגל).
אבל עדיין, עם שדים, מפלצות, רוק'נ'רול, בירות, מעילי עור ודין אחד (את סאם אף פעם לא חיבבתי) – על טבעי היא אחד מהדברים הכיפיים על המסך.
3. Happy Town – למקום השלישי הסתננה סידרה מוזרה במקצת. היא בוטלה אחרי שלושה פרקים, כשחמשת הפרקים הנותרים שלה יוקרנו, בתקווה, מתישהו בקרוב. לא ברור לי מה הייתה הבעיה עם הסידרה, כי אותי שלושת הפרקים קנו לגמרי: עיירה קטנה עם דמויות עמוקות, תעלומת רצח, ודמות מסתורית בשם 'הקוסם' שהולכת וחוטפת, הולכת ומעלימה, את אנשי העיירה. וראו כתבה נהדרת על הסידרה פה.
4. צ'אק – דבר מוזר קרה לצ'אק השנה: העלילות הראשיות, של צ'אק, שרה וקייסי מעניינות אותי – אך פחות. מצד שני, כל עלילה של צוות ה – Best Buy הינה מדהימה למדי, ומשאירה אותי עם חיוך מצוחקק ענק אחרי. כן, צוות המשנה נישל את הצוות הראשי! אבל רק מבחינתי – כי הכותבים ממשיכים להתמקד כמובן בצ'אק ושרה, ומה לעשות שהרומן שלהם קצת נמאס עלי. כמו גם החזרה הבלתי נגמרת על מסר ה'משפחה מעל הכל' הזה.
ואי אפשר שלא להזכיר את מורגן. חבר הכי טוב יותר טוב ממנו אין בעולם הזה.
4. מדיום – אררררררג. אין המון דברים טובים לאמר על מדיום. בעונה השישית שלה, סידרת הרוצחים והרוחות הינה אמריקאית ושמרנית מאי פעם. ואני מתכוון לשמרנית במובן האמריקאי המעצבן, בו ילדים בני 16 צריכים אישור מההורים לפתוח חשבון דואל ולהיחשף לעולם המרושע שבחוץ (אוקי, במדיום העולם שבחוץ באמת מרושע – אבל עדיין). גם הדמות של אריאל, הבת הבכורה של המשפחה, קיבלה התמקדות גדולה בעונה הזאת – וזה חבל, כי אף פעם לא חיבבתי אותה במיוחד.
אבל קשה לי להפסיק לראות סדרות עם רוחות רפאים. אז מדיום נשארת ברשימת הצפייה שלי – כשמדי פעם אפילו יש בה פרקים מעולים.
5. אבודים – מצחיק שבמקום הראשון והאחרון יש סדרות של אותו היוצר: ג'י.ג'י. אברהמס. נוצר כמעט צורך להתנצל על כך שאיני צופה באבודים. אבל איפושהו בעונה הרביעית איבדתי את הסבלנות למסתוריות, לגישת ה'יותר שאלות מתשובות' וכמובן לקצב האיטי בו מתנהלת התוכנית. כך שעכשיו כשהיא הסתיימה לא פחדתי מספויילרים, קראתי את שזירת העלילה והתאכזבתי מאד.מזל שלא צפיתי בזה – סוג של גז בניוטראל.
דברים שפספסתי אולי השנה: V – הסידרה החדשה, Fast Forward שצפיתי בשלושה פרקים שלה ולא הצלחתי לצלוח את השאר, אני באמצע העונה השניה של דם אמיתי – ודקסטר הסתיימה כל כך מזמן שקשה לי להתייחס אליה עכשיו באובייקטיביות.
קומדיות
1. Parks and Recreation – קצת אחרי תחילת העונה השניה נכנסה P&R לזון משלה והחלה לייצר אך ורק פרקי מופת. זה מדהים בעיקר לאור העובדה שהעונה הראשונה של הסידרה הייתה ממוצעת מינוס, ובקושי גרמה לי להמשיך הלאה. אבל העונה? הדמויות גילו את עצמן, התפתחו (מי אמר רון סוואנסון?), פיתחו אישיות ורומנים משלהן וגרמו לכל פרק להיות יותר מצחיק ומרגש מקודמו. הסידרה פותחה בידי יוצרי המשרד האמריקאי, ומתנהלת באותו פורמט כמוה בדיוק. מה שגורם למשרד להיראות קצת רע לידה, ולאבד גובה ברשימה.
2. שלושים רוק – כששלושים רוק טובה, היא הקומדיה הכי מבריקה בטלוויזיה. אבל כשהיא רעה – כמעט מביך לצפות בה. רוב השנה היא הייתה טובה, כשטינה פיי ממשיכה להתפתח כשחקנית והופכת לקומיקאית (מהמין הנשי) החביבה עלי בעולם. שלושים רוק היא מהסדרות שאפשר לראות שוב ושוב, כי הקומדיה שם היא לא רק וואן-ליינרים. היא אמנות בפני עצמה.
3. המפץ הגדול – איך סידרה בלי עלילה מורכבת וללא דמויות מעניינות מגיעה למקום השלישי? התשובה היא פשוטה: שלדון קופר. האיש האנליטי. ג'ים פרסונס, שבמציאות אגב הוא מרואיין משעמם להפליא, מתגלה כשחקן בחסד, בעל אלף הבעות פנים וניואנסים קטנים שהופכים את שלדון למה שהוא. מדי פעם אני מסתכל בשלדון בסצינות בהן הוא אינו במרכז, ואפילו שם שפת הגוף קונה אותי. מעניין אם ביום שתיגמר הסידרה יכלא פרסונס בגוף הדמות ולא יוכל לגלם דמויות אחרות – או שמא נגלה שמדובר בשחקן מחונן שיכול לשכנע גם במקומות אחרים.
חוץ מזה, למה אין שם מתמטיקאיים?? יתוקן המחדל וישא"ק!
4. המשרד – קצת התחילה לעייף אותי המשרד בעונה השישית שלה. השיא כבר מאחור, ועכשיו נותרה סוג של עייפות. א-בל: מייקל ודוייט נשארו נהדרים כתמיד, והרומן של אנדי והמזכירה (דמות שהתגלתה כמטורללת למדי במהלך העונה) עדיין משאירים אותי לעיתים מרותק למסך. זו כבר לא יצירת המופת מלפני כמה עונות, אבל זו עדיין טלוויזיה טובה.
5. קומיוניטי – קומיוניטי התחילה בבום(!) כדבר הכי מרענן בטלוויזיה, ואט אט התדרדרה אצלי עד שהגיעה למקום החמישי. נכון – יש הסידרה כללה כמה פרקי מופת (פרק הזומבים לקראת סוף העונה, למשל), ודמות נהדרת אחת (Abed) והיוותה מין גירסה מוסרטת לסידרת סרטי האימה 'צעקה'. לא בקטע של האימה כמובן – אלא בעובדה שהסידרה דנה בטלוויזיה, ובעצמה ללא הפסקה. בהתחלה חיבבתי זאת, אבל איפושהו באמצע העונה זה נהיה קצת מעיק ומיותר.
עם כל זאת, אני מצפה בכליון עיניים לעונה השניה של העונה. העונה בה סדרות הופכות מבתוליות לבוגרות.
6. משפחה מודרנית – סידרה חדשה וחביבה, שקנתה מקום בלו"ז השידורים שלי די מהר. לא מעט בגלל השטיק הישן של 'ילד כוכב' (מני) מקסים שגונב את כל הסצינות למבוגרים. גם חזרתו של אד אוניל (אל בנדי) למסך מבורכת ביותר. לא הדבר הכי מצחיק בעולם, אבל בהחלט דרך מהנה לשרוף 25 דקות.
6. איך פגשתי את אמא שלכם – הסיפרה '6' אינה טעות פה. לא הצלחתי ליצור דירוג פנימי בין 'משפחה מודרנית' ל'איך פגשתי את אמא שלכם'. העונה החמישית של העונה הייתה עייפה למדי, כשאפילו ברני נמאס לעיתים. בחיי, למרקו לקח פחות זמן למצוא את אמא. יאללה, חלאס – גלו לנו מי זאת ותורידו את השאלטר. תנו לניל פטריק האריס להמשיך הלאה. שיאו עוד לפניו.
