ביקורת פאב: צוזאמן

אתה מסתכל לשרפרף משמאל. הוא ריק, וכך גם זה מימין. מולך עומדת בירה, ומאחוריך אף אחד. מסקנה: יצאת לפאב להתבודד. זה לא נובע ממחסור בפרטנרים לשתיה – נהפוך הוא! יציאה לבד אפשרית רק אם ויתרת במודע על אופציה לחברה.

פאב טוב להתבודדות צריך להיות שכונתי, חצי-ריק וכמובן – עדיף שעם אווירה טובה. West 4 בפלורנטין נהג להיות מושלם – אך הוא נסגר. גם בית הבירה נסגר, והנורמן כבר מזמן פופולרי מדי בשביל התבודדות טובה. למזלי, '13', שנמצא בלבונטין מספר 13 (רחוב עם בחירת השמות המשעממת ביותר בארץ) מחפה על כל השאר. עשרים פעם עברתי בו או לידו בשנתיים האחרונות – ועשרים פעם נהניתי מאווירה מתאימה ונוכחות דלילה. ולכן השבוע, כשצעדתי בשערו קצת לפני חצות, לא היה מופתע ממני בעולם לגלות אותו מלא עד אפס מקום.

יצאתי לרחוב. אני כבר לא מסתובב בלילנבלום כמו פעם, אבל הלכתי לבדוק את מקומות ההתבודדות שהכרתי באיזור. הארצ'ר נסגר בקיץ, ובסברנסקי שעלה במקומו עוד לא הייתי וגם לא רציתי עכשיו להיות. חשבתי על העוזי באך – אך גם הוא מסתבר, נסגר. העפתי מבט מעבר לרחוב, ללינבלום 25. מהמקום בו עמד עד לפני כמה חודשים הרוטס – פאב התבודדויות מושלם, בקע אור. מאחורי הדלת עם שם המקום: צוזאמן, הסתתר זוג, ברמן ועוד לקוח שנראה כמו חבר שלו. בינגו! מושלם.

(אין לי תמונה של המקום. קבלו תמונה של הבירה ששתיתי שם)

הצוזאמן נראה כמו הרוטס עם מתיחת פנים קלה לכבוד למאה ה – 21. סידור המקום כמעט זהה, רק שאת הספות הרעועות מפעם מחליפות ספות עור יפות. במקום השולחנות הנמוכים והותיקים, יש שולחנות גבוהים עם כסאות מתאימים. אני לא בטוח, אבל נראה לי שאפילו הבר עצמו עבר שיפצור מסוים. זה היה כמו לפגוש בחורה אחרי ביקור עצבני אצל הקוסמטיקאית: יפה יותר, אך גם קצת מוזרה.

הברמן ניגש והסביר מה יש בחבית: גולדסטאר, מרפיז ופילזנר (הצ'כית האמיתית). הראשון עולה 19 לחצי, והאחרון 23. התלבטתי קצת בין שניהם, והברמן פתר את התלבטותי כשהוריד את מחיר הפילזנר ובכך השווה את המחירים. בסוף, הוא גם לא הסכים לקבל את עודף הטיפ שרציתי להשאיר. מרגע זה היה ברור שאין שמץ של סיכוי שאומר עליו מילה רעה.

בצוזאמן יש בין שמונה לעשר את ההפי האוור התל-אביבי הסטנדרטי של אחד+אחד. גם בשאר השעות יש לו מחירים ש'סביר' זה אנדרסטייטמנט בשבילם ('בקרקעית' הוא תיאור יותר הולם): ג'ים בים ב – 24, צ'ייסר גרנטס עם הבירה ב – 10, והשוס הגדול: לפרוייג ב- 33(!). Islay לא הייתה נופלת מהרגליים, אבל אנשים קצת פחות מבינים ייצאו מאד מרוצים.

כשסיימון וגרפונקל עלו לשיר את גשר מעל מים סוערים שלהם, הגביר הברמן את המוזיקה בחוכמה. גם דילן, דיוויד בואי ועוד משוררי רוק ידועים נצפו שם במהלך הערב. מסתמן שחלק מהסכם העברת הבעלות מהרוטס, פאב רוק ישן בעצמו, כלל גם את התקליטיה. הבעיה עם הז'אנר היא שהוא לא מתאים לערב-אחר-ערב – כי כמה אפשר לשמוע את הלהיטים חוזרים על עצמם? מצד שני, לערב בודד פעם בחודש, שלא לדבר על ערב התבודדות, הוא פשוט מושלם.

לא ברור איך מתמלאים פאבים חדשים בלי באז פרסומי. לא מעט אנשים עברו דרך הדלת של הצוזאמן במהלך הערב ויצאו תוך שנייה. אולי העניין הוא בכך שהמקום חדש? או אולי זה דווקא שמו, שאין לו משמעות (שידועה לי לפחות), והוא גם לא קליט וקל להיגוי? בכל מקרה, אני, שיצאתי עם פאב התבודדות מוצלח וחדש – פשוט לא יכול להתלונן.

סיכום: צוזאמן
כתובת: לילנבלום 25.
שעות פתיחה: לאיודע. אל תנסו בשבע בבוקר.
הפי האוור: 20:00-22:00. אחד + אחד.
מחירים: קצת מתחת לתחתית של קרקעית החבית.
עוד פרטים: כאילו מה? לחסוך לכם את כל העבודה של לנבור בפוסט?

]נסגר לתגובות מחמת ספאם. שלחו מייל אם יש לכם משהו דחוף להוסיף]