המדף הז'אנרי: ג'ו אברקרומבי – Best Served Cold

כולם יודעים כמה אהבתי את טרילוגיית החוק הראשון – שלישיית הספרים הראשונה שכתב ג'ו אברקרומבי. אפילו השוויתי אותה לשיר של קרח ואש! לא בהיקף כמובן, אבל ברוח ובאיכות הכתיבה. מעבר לערך הספרותי הייתה גדולתה של הטרילוגיה בזה שהחזירה אותה לשדות המד"ב\פנטזיה אחרי הפסקה ממושכת.

לכן ציפיתי, ציפיתי מאד אפילו, לקרוא את Best served cold, הספר שיצא לאחר הטרילוגיה המדוברת. אלאס, כמאמר הקלישאה: כגודל הציפיות – …

למונזה מורקטה – לא משנה מי זאת – נגרם עוול גדול: דיוק אורסו מטאלין* רצח את אחיה וניסה להרוג גם אותה. למונזה עלו הטורים לראש והיא יצאה, בהחלטה קפריזית משהו אם תשאלו אותי, למסע נקמה בו ובששת האנשים האחרים שנכחו בחדר בזמן נסיון הרצח. במשך שבעת חלקי הספר השונים היא מנסה להרוג אותם.

זהו. הפיסקה לעיל היא לא גירסא מופשטת או תקציר של עלילת הספר; היא פשוט עלילת הספר בשלמותו. בלי הסתעפויות או תחכום או שאר מילים גסות. כבר בטרילוגיית החוק הראשון היה ברור שהצדדים החזקים של אברקרומבי הם:
א. דמויות מרהיבות נפש. באמת, רובן אמינות ועמוקות מרוב חבריי.
ב. כתיבת סרקסטית אדירה ומשעשעת.
אבל בחוק הראשון הייתה גם עלילה. לא הכי מתוחכמם בעולם אמנם. אך עדיין, דברים קרו – זזו – ומה שהיה נחמד זה שדמויות עמוקות הזיזו אותם בצורה סרקסטית. בספר הנוכחי יש רק דמויות והערות סרקסטיות. העלילה כל כך פשטנית שפרקים של טלטביז הם שייקספיר לידה.

ברגע שהבנתי שכלום לא הולך לקרות, בערך בעמוד החמישים בספר, ניסיתי לראות את חצי הכוס המלאה. המון דמויות אהובות חזרו (אצל אברקרומבי באמת מתאהבים בחלק מהדמויות). יש את Shivers, שהוא דמות שנקמה בלוגן תשע-אצבעות היה השטיק העיקרי שלה בטרילוגיה הקודמת. ויש את נימקו קוסקה: מנהיג שכירי החרב, שתיין, זללן וסוג של שטן שעובר בתופת בלי להיפגע. הוא לא נוקם באף אחד, אבל כולם רוצים לנקום בו כי מתישהו הוא בגד בהם. דמות נהדרת. גם הכתיבה מעולה; סימנתי כמה וכמה משפטים שבפאראפרזה שלהם ארצה להשתמש בעתיד.

נוצרה אצלי דילמה: האם לקרוא את ספרו הבא של אברקרומבי, גיבורים? כמה מאות עמודים שמתארים שלושה ימים של קרב אחד בצפון העולם שברא. לפני Best served cold זה היה נשמע לי כמו מעדן ספרותי. עכשיו? סכנה מתקתקת לעוד ספר פנטזיה עבה שצריך עורך דחוף. אם כי כנראה שאקרא אותו בסופו של דבר. יותר מדי אהבתי את טרילוגיית החוק הראשון מכדי לא לתת לאברקרומבי עוד צ'אנס.

[ציון: 6 מתוך 10 בסולם ניימן קצת מאוכזב]

—————–
* קוראי הטרילוגיה המקורית אמורים להכיר אותו בתור אביה של התכשיט מטאלין, שהיא אישתו של יזאל – אחד מגיבורי הטרילוגיה.

4 תגובות

  1. רנדל הגיב:

    בלי שום אזהרה כבר במשפט הראשון בפסקה השנייה ספיילרת לי כהוגן את הטריולוגיה שעדיין לא התחלתי לקרוא. בעוד שאני מנסה לשכוח ולהדחיק את השמות שהוזכרו במשפט, האם תוכל לענות לי אם הספוילר שנחשפתי אליו הוא הגדול ביותר או לא?

    • ניימן הגיב:

      על מה אתה מדבר? נראה לי שקצת התבלבלת.

      ראשית, זו לא טרילוגיה, אלא ספר נפרד.

      המשפט הראשון בפסקה *השלישית* מתאר את הפרולוג של הספר (ואולי תחילת הפרק הראשון). זה ספויילר?! (ובהמשך אני אומר שלא קורא כלום בספר ולכן מבחינתי זה סיכום הספר. זו כמובן הביקורת שלי על כך שהספר משעמם)

  2. רנדל הגיב:

    לאט לאט, במשך עשר שנים, מתקדם במעלה הסאגה. עכשיו בred country מערבון ספגטי של סרגיו ליאונה בעולם פנטזיה. בינתיים קצת קשה לי עם הslump שהספר נקלע אליו אחרי ההתחלה המרהיבה. פרק שלם הוקדש לקרונות משא שחוצות נהר שוצף. קצת מזכיר את תחנה 11 קהילת הקרונות שנודדת בשממה

  1. 8 ביולי 2016

    […] שממש עכשיו תורגם הראשון לעברית? (מומלץ!). ידעתם שאת הספר הראשון אחרי הטרילוגיה לא סבלתי? מעניין אם החדש טוב. אומרים שהוא מערבון בעולם פנטזיה. […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting