השנה שהייתה 2014: סיכום ספרים אישי ביותר

45 ספרי מד”ב, פנטזיה, אימה או בלשיים קראתי השנה. על 43 מתוכם כתבתי ביקורת. על שניים, ישראלים, שלא אהבתי, נשארתי שקט. למה להעליב סופרים שעלולים לקרוא את הביקורת?

זה עומד להיות פוסט מלא ניימדרופינג. יש מצב שחלק מהקטגוריות נתפרו במיוחד עבור ספרים מסוימים.


[עיר עתידית. arielitem]

למי שרוצה לראות את מנצחי השנים הקודמות: סיכומי 2010, 2011, 2012, 2013.

הפרס השנתי לסדרה שצריכה לקבל פרס כל שנה

פרס שמוענק לסדרות שהן כל כך טובות עד כדי כך שהן מוצאות מהתחרות הכללית.

סדרת ה – Expase, היא הנציגה החדשה בקטגוריה. Cibola Burn, הספר הרביעי שלה, היה תעלומה מדעית נהדרת על כוכב אחר והתרוממות ברמת הסדרה אחרי ספר שלישי חלש.

אבל הזוכה הוא הבלש הרוסי, פנדורין. קראתי השנה שני ספרי פנדורין: אהובת המוות ואהוב המוות. שניהם ספרי מופת. זו אחת הסדרות המדהימות שקראתי אי פעם, ואם טרם קראתם – אוצו רוצו לכם לקרוא!

את שני הספרים, אגב, קיבלתי במשלוח לברלין מהמו”ל הישראלי של פנדורין. שלא תגידו שלא משתלם לכתוב בלוג.

פרס האיך נפלו גיבורים

פרס שמוענק לסדרות שקיבלו פרסים בעבר, אבל השנה הן אכזבו – ובגדול. או בואו נקרא לתינוק בשמו: משתה לעורבים וריקוד עם דרקונים. הכרכים הרביעי והחמישי של שיר של קרח ואש.

אם ריקוד עם דרקונים עוד היה סביר (איכשהו), משתה לעורבים היה שיממון של 750 עמודים. וככל שהזמן עובר, כך מתגברת דעתי הרעה על הספרים. כרגע אני במצב שממש אין לי חשק לקרוא את השישי. אז אתם יודעים מה, טוב שהוא עוד לא יוצא.

הפרס ע”ש גרוט לספרים חמודים

יש ספרים שפשוט שמים לך חיוך על הפנים. לא כי הם מצחיקים, או אופטימיים, אלא כי הם פשוט.. חמודים. כיפים כאלה.

מתחרה על התואר היה כס סהר-הלבנה. הספר מהמפגש השישי של מועדון הקריאה שכמעט אף אחד שלא קוראים לו רחלי לא קרא וההפסד כולו שלכם. באמת.

הזוכה הוא Traitor’s Blade. ספר ביכורים בוסרי שהוא כל-כולו הומאז’ מלא אהבה לשלושת המוסקטרים וספרי פנטזיה עם חרבות. לכל מי שמאס ב – darkgrim.

אכזבת השנה

כולם אמרו ש – Ancillary Justice הוא ספר מד”ב שבא פעם בעשור, ובסוף הוא עניין אותי כמו מושב סוף הקיץ של הכנסת.

הגנב הקוונטי שילב נהדר בבל”ת מדע בדיוני קשה עם עלילה בלשית, אבל בהמשך שלו, הנסיך הקוונטי, נשאר רק הבבל”ת.

אבל *ה*אכזבה הוא ללא ספק פרזיט. לא שהוא ספר גרוע, ממש לא. הוא אפילו פסדר כזה. העניין הוא שאחרי טרילוגיית NewsFlesh (של אותה הסופרת) פיתחתי הר ציפיות בגובה האולימפוס, והנחיתה מהם למציאות בינונית הייתה כואבת.

פרס ניחומים לספר שהיה עלול לזכות בפרסים אחרים אילו הייתי קורא אותו בפעם הראשונה

שני ספרים קראתי השנה בפעם השניה. שניהם מעולים, חכמים ומקופחים; כי אפשר לקבל פרס על קריאה חוזרת.

זו הייתה הפעם השלישית שקראתי את בשורות טובות, והוא עדיין מצחיק וחכם כמו פעם. אבל מה לעשות שמולו עמדה יצירת מופת של ממש, וגנבה לו את הפרס מתחת לאף?

סוכנות הבילוש של דירק ג’נטלי הוא ספר שאני עומד משתאה מול יכולת הכתיבה של הסופר שלו. צחקוקים רמים נשמעו מחדרי בשבוע בו קראתי אותו.

סצינת האקשן הטובה של השנה

מתי דהר לי הלב מאנדרנלין השנה? כשוויד שיחק בפקמן בשחקן מספר אחת. אבל זה לא קטע אקשן קלאסי, ורוב הקוראים האחרים של הספר בכלל לא שמו לב אליו, כך שהוא לא יקבל פרס.

האימפריה האחרונה הוא ספר שפשוט מחכה שיעשו ממנו סרט. יש בו לא מעט סצינות בלתי נשכחות, אבל הקרב על ההוצאות להורג בכיכר העיר נחרט במוחי יותר מכולן.

הספר הטוב של השנה
קראתי הרבה ספרים טובים השנה. בעיקר כי אני מקשיב להמלצות של אחרים.

כמעט נכנסו

Red Rising ו – Traitor’s Blade הם שני ספרים סוחפים, שסבלו מבוסריות כלשהי של הסופר.

מגרש השדים והאימפריה האחרונה הם ספרים כמעט מושלמים במה שהם עושים (האחד מפחיד, השני מספר סיפור מרד). רק שאין בהם עומק, וככה קשה לזכות בפרס הניימן.

בהרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי יש, לעומת זאת, כמויות של עומק וחוכמה וכתיבה איכותית. אממה, ספר סוחף זה לא.

מה שמשאיר אותנו עם שלושת הזוכים.

מקום שלישי: האח הקטן – קורי דוקטורוב

קל לזלזל באח הקטן. ספר לבני נוער על האקרים. ת’אמת? גם אני זלזלתי במהלך האקספוזיציה. נער בן 17 שמדבר כאילו שהוא בן 14 ועף על עצמו בקטע של כמה הוא שפיץ-מחשבים מוכשר? מספיק יש לי בני דודים כאלה תודה רבה.

אבל אז התרחש האירוע המגדיר של הספר, ובבת אחת הוא הפך להאקרים נגד הממשלה. האקרים נגד הרשות לבטחון לאומי, נגד בריונים במסווה רשמי. נשאבתי למלחמה הזאת עד הצוואר ולא יכולתי להניח מהיד את הספר למשך כל הלילה.

מקום שני: גבעת ווטרשיפ – ריצ’רד אדמס

בואו אני אפתיע אתכם: גבעת ווטרשיפ הוא הספר הכי טוב שקראתי השנה. הוא גאוני, חכם, כתוב היטב ומיוחד – אוי כמה שהוא מיוחד!

אז איך זה שגבעת ווטרשיפ לא זכה במקום הראשון? פשוט: כי הוא מיוחד מדי. ספר על ארנבים שמתנהגים כמו בני אדם אבל הם בעצם ארנבים? ספר מוזר מאד, ואיטי מאד, עם פרקים שלמים של מיתולוגיה ארנבית ופוליטיקה של ארנבים.

מעבר לכך, גבעת ווטרשיפ הוא לא ספר סוחף. ברוב הקטעים הוא לא ישאיר אתכם ערים לתוך הלילה מתים לראות איזה ארנב ניצח את השני. לעומת זאת, הספר הבא..

מקום ראשון: שחקן מספר אחת – ארנסט קליין

אני נזכר בשחקן מספר אחת ועולה לי חיוך על הפנים. קראתי את רובו יום לפני טיול אופניים. הטמפרטורה בברלין הייתה יותר משלושים מעלות. רכבתי לאגם חבוי וריק, וישבתי שם וקראתי וקראתי.

ואז חזרתי הביתה והמשכתי לקרוא. כבר עשר בלילה, ואני עדיין קורא. אמרתי לשותפה שאין לי כוח עכשיו להתכונן לטיול האופניים הזה, אני חייב לסיים את הספר! בחצות בערך סיימתי אותו, אבל נשארתי ער עוד כמה שעות, מלא אנדרנלין מהחוויה.

אני יודע ששחקן מספר אחת הוא לא ספר מושלם, אבל אני לא מצליח לראות את הפגמים שלו. יש בו יותר מדי פרטי טריוויה ואקספוזיציה? אני מכור אליהם. הגיבור שלו מושלם מדי? ככה אני אוהב את הגיבורים שלי. הוא קיטשי? כמעט מחיתי דמעה בחלקים המרגשים.

אם אתם מכירים תרבות אייטיז, אוהבים משחקי מחשב, תרבות רשת והאקינג, שחקן מספר אחת הוא הספר בשבילכם. והוא גם ספר השנה שלי.

כמה מילים על השנה העולמית של המדע בדיוני והפנטזיה:
ואני כותב את המילים הללו בתור די חובבן שלא ממש מצוי בתעשיה, אלא בעיקר מתיימר.

בעולם, השנה עמדה מעבר לכל בסימן ה – diversity. גיוון. כתבת ספר? לפני שנדבר על האם הוא טוב או לא, בוא נסתכל על כמה מינים, גזעים וטיפוסים מיוצגים שם. אם יש לך רק גברים אמריקאיים לבנים חובבי נשק? בוווווז!

הדגש השני הוא על יותר ויותר ספרות יפה שחודרת לז’אנר. זה כבר לא רק לב גרוסמן וטרילוגית הקוסמים, אלא גם  Station Elevent, J וגם אחד הספרים המדוברים ביותר בעולם הספרות,  The Bone Clocks, כולל אלמנטים ספקלוטיביים חזקים.

שלישית, ואני אומר את זה בנימה זהירה מהולה באופטימיות, יתכן וסוף סוף אנחנו מתחילים להיפטר מהגרימדארק והפנטזיה האפלה והאכזרית. זה בא לביטוי לא רק בכמה ספרים אופטימיים שמקבלים תשבוחות בשנה-שנתיים האחרונות, אלא גם בקולנוע. guardians of the galaxy הוא הכל חוץ מהקו הריאליסטי המדכא ששולט באקרנים בשנים האחרונות (וכן, אני מפשט, מתעלם מהנוקמים וכו’ וגו’). מה שאומר שהציבור רוצה קצת “כיף”.

זה עוד בלי אף מילה על לבד על מאדים, והכוח של הרשת (ובעיקר אמאזון) בלהכתיר כוכבים חדשים.

3 תגובות

  1. יופי של סיכום. חיכיתי לפוסט הזה זמן רב.

    חייב לומר שאני בו-זמנית שמח ומאוכזב על המקום הראשון שלך. שמח כי הוא היה חווית קריאה מצוינת, עם בניית עולם מעולה ומקורי, נוסטלגיה בטעם טוב ופשוט ספר שסחף אותי איתו בחלק ניכר מהזמן. אבל מאוכזב כי זה ספר פגום למדי וממש לא שלם, עם גיבור שהולך לו בקלות רבה מדי וסופר שעושה כמה בחירות תמוהות ומיותרות. עבורי זה אולי הספר הכי טוב שקראתי בשנה האחרונה, אבל זה רק כי קראתי ספר מועטים ביותר ובאמת שלא הולך לי בשנה וחצי האחרונה עם ספרים. יותר מדי אכזבות. אבל אתה, קיוויתי שמבין ה- 45 הספרים שקראת השנה מצאת לפחות ספר אחד יותר שלם מהספר הזה. אבל לא נורא. נחמד דווקא שהספר הכי טוב שקראת השנה הוא אחד שגם אני קראתי ובכלל אחד ממועדון הקריאה.

    מעבר לזה, הסיכום הזה עושה אותי רעב מאוד למוצר שלצערי אני לא יכול/מצליח לצרוך בכמות מספקת (מבחינתי). הקריאה האיטית שלי היא משהו שאני מתבאס עליו כבר שנים רבות. אז באיזשהו מקום, המדף הז’אנרי בבלוג הוא דרך מהירה לקבל חווית קריאה ממישהו עם טעם טוב ודומה לשלי ויכולת כתיבת ביקורות ספרים מצוינת. זה לא הדבר האמיתי אבל זה לפחות משהו בעל ערך רב בשבילי.

    לגבי המגמות בעולם המדב”פ הספרותי באמת שזה די עובר לי מעל הראש. זה תחום שדי בטוח שבחיים לא אהיה מעודכן לגביו (ויש לי צורך פנימי תמיד להיות מעודכן בזמן אמת על דברים שאני אוהב). לכן טוב שלפחות יש פה את חדשות המדב”פ פעם בכמה זמן. זה נותן הרגשה נחמדה לא להיות לגמרי קלולס לגבי התחום.

    • ניימן הגיב:

      צודק, RPO הוא ספר לא מושלם. הסיבה שהוא היה לי חווית קריאה כל כך חזקה לא קשורה רק לספר עצמו – אלא גם לכל המסביב של איך קראתי אותו, ומתי וכו’. לכן כתוב ‘אישי ביותר’ בכותרת הפוסט.

      גבעת ווטרשיפ שבמקום השני הוא ספר הרבה הרבה יותר טוב אם אני מנסה להיות אובייקטיבי. חוץ מזה, יש מצב שפנדורין היה זוכה אם הוא לא היה פסול מלהתחרות.

      אגב, כמו שאתה עם ספרים, ככה אני מוזיקה (שומע בעיקר ישראלית וגרמנית כי אין זמן). את העדכונים במה שקורה בעולם אני מקבל לאחרונה, בין השאר, מהפייסבוק שלך..

      • מן הסתם, הכל יחסי. הגיוני שלכל אחד יש את התחום הזה שבו הוא היה רוצה להיות יותר מעודכן אבל זה נבצר ממנו.
        שמח שאני יכול לתרום משהו מעצמי 🙂

        אגב פנדורין. ניסיתי לפני כשנה את הספר הראשון בסדרה ולא צלחתי יותר מכמה עמודים. הכתיבה הייתה מאוד לא טבעית (בשבילי) ולא הצלחתי ממש להבין מה שקורה שם (יש לציין שהתרגום היה באנגלית, ואין לי מושג מה האיכות שלו, די בטוח שאם זה היה בעברית אז הבעיה הייתה פחות רצינית). אני עדיין מקווה מתישהו לנסות בשנית. גם עם הסדרה הזו, עשית לי המון חשק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting