אוכל אנגלי

עכשיו, אחרי שצחקנו, אפשר להיות רציניים לרגע: יש אוכל אנגלי טעים! אפילו טעים מאד! הוא בריא כמו לישון עם חוסם עורקים, וצמחוני כמו מסעדה ארגנטינאית, אבל טעים? יאפ!

אני לא מומחה לאוכל אנגלי – או אוכל בכלל – ובשבועיים בדרום האי הבריטי גם לא ניסיתי לההפך לאחד. אבל כן טיילתי עם חבר בריטי, וישנתי אצל משפחות בריטיות, והנה הרשמים שיצאו מזה.


[כל יום ראשון, בכל מסעדה כפרית, בכל כפר קטן, יהיה שלט שאומר: Sunday Roast! וככל שהכפר קטן יותר כך יהיה השלט גדול יותר.

Sunday Roast היא *ה*ארוחה המסורתית הבריטית של יום ראשון אחרי הכנסיה. יש בה בשר צלוי זמן רב על האש (הודו, בקר או חזיר), תפו”א צלוי, רוטב, ירקות ובמקרה שלנו: גם מאפים ממולאים. את זה שלנו אכלנו בכפר דייגים קטן בשם Polperro בקורנוול. היה מעדן]


[עצרתי באיזה חור. רציתי תה. בתפריט היה Cream Tea שנשמע נורא טעים. רק שהמחיר היה שערורייתי: עשר וחצי פאונד לתה! אז שאלתי כמה הקפה, אמרו לי ששני פאונד, ושתיתי קפה במקום.

אחרי זה הסבירו לי: Cream Tea זה לא סוג של תה, אלא סוג של ארוחה. Cheese Scones עם שמנת מוקרשת, ריבה, ופיסת עוגה עם אותו השילוב עליה.

הארוחה מוגשת במחוזות Devon וקורנוול, והיא – בלי צחוק – אחת מארוחות הקינוחים הטעימות שאכלתי. אגב, יש ויכוח ארוך שנים בין מה מורחים קודם: את השמנת או הריבה. אל תכנסו אליו]


[בתמונה למעלה יש: א. בירה. ב. רשימת בירות. מה הקשר בין בירה לאוכל? אז זהו, שבכמויות בהן שתיתי פיינטים של Ales באנגליה זה בהחלט מתפקד כארוחה.

בכל פאב בריטי מסורתי – ויש אחד בכל פינה – יש Real Ales. בירות בריטיות כמו שנהגו להכין ולהגיש פעם. הן מוגשות בטמפרטורת החדר, עם מזיגה ידנית (ממשאבה). יש בהן מעט אלכוהול (4 אחוז פלוס-מינוס), ומגוון הטעמים שלהן רחב.

הבירות מגיעות תמיד ממבשלות מקומיות: אסור לקרר אותן ולכן אי אפשר להעביר אותן למרחקים. ב – Lewes ראינו איך חוסמים רחוב כדי שיוכלו להעביר את הבירה עם כרכרה וסוסים. בגלל הקלות מס לעסקים מקומיים, הן יותר זולות מהבירות “הרגילות”. למה שלא יעבירו חוק כזה בישראל?]


[פיש אנד צ’יפס נחשב למאכל הלאומי הבריטי. אי לכך ובהתאם לזאת אפשר למצוא את היצירה השמנונית המגעילה הזאת בכל פינה בממלכה המאוחדת.

טעמתי שתיים רנדומליות והן היו גועל נפש: המון שמן שפשוט הרס את הדג. אמרו לי שצריך לדעת איפה לאכול, ואז לקחו אותו למקום “טוב”. ושם היה… גועל נפש – רק קצת פחות.

הפילוסופיה שלי, נגד טיגון, הפוכה לזאת הבריטים. שם יש מקומות בשם Fry Up שמגישים הכל מטוגן: מצ’יפס ודג ועד לחם]


[קורנוול, האיזור העיקרי בו טיילתי, נחשב למקום מסורתי של כורים. וכורים רוצים לאכול – והרבה. רק שפעם לא היו אריזות טייק אווי קומפקטיות שאפשר לקחת לעבודה. אז מה עשו? ארזו את הארוחה בתוך מאפה כבד! כזה שאפשר לפתוח ולאכול עם ידיים מלוכלכות ואז לזרוק את הבצק הצידה.

במאפה קורני – Cornish Pasty – תמצאו בשר בקר, תפו”א, לפת צהובה, בצל ועוד כמה דברים בסגנון. הוא מגיעה בכמה גדלים, כשהגדול שבהם בעצם ענק ומשביע כמו ארוחה כבדה. אכלתי אחד כזה בממוצע ליום]


[הייתי רעב. הגענו לפאב קטן וציורי בקורנוול, והמליצו לי לקחת ‘פאי קוטג’. ‘זה משביע?’ שאלתי, והם חייכו ואמרו בתשובה, ‘אוהו – כן!’. למרות שפאי קוטג’ נשמע כמו שם של עוגת גבינה.

אז זהו, ש – Cottage Pie זה שם אחר לשפרדס פאי שכל כך פופולרית בפאבים איריים בישראל. באנגליה הוא היה יותר פשוט וגס: בשר בקר מבושל היטב, מוקרם עם תפוחי אדמה וגבינה, ואפונה וגזר לידו. משביע? מאד. טעים? מעדן]


[אני לא בקטע של מאכלי ים וצדפות ושאר הדברים. אבל אנגליה כולה חוף, ובכל פינה יש מנה של פירות ים. החבר שטייל איתי טרף כאלה כאילו אין מחר, וכך היא מצאה דרכה לפוסט]


[הלחם הבריטי מצוין. טרי, פריך וטעים. רק שבצורה לא ברורה הבריטים אוהבים למרוח דברים מגעילים עליו.

מרמיט (Marmite) הוא הממרח הלאומי: ממרח תרכיז שמרים מלוח עד אימה. Bovril הוא תרכיז בשר(!) מלוח אולי אפילו יותר. שניהם מוזרים בהתחלה, אבל כשמתרגלים אליהם הם עושים צדק לטוסט. הבאתי צנצנת מרמיט יחד איתי הבייתה. מקור תמונה. CC]


[סטילטון וצ’דר, צ’שייר, לנצ’שייר וגלוצ’סטר. יש יותר מ – 700 סוגי גבינות בריטיות, והן כולן (כמעט) כבדות, טעימות והולכות מצוין יחד עם לחם טרי.

ארוחה טיפוסית בטיול: לחם, גבינה ועגבניות שרי. לוקח חצי דקה להכין, אפשר לעשות אפילו בצידי שדה נטוש – והכי חשוב: טעים. מקור תמונה. CC]

8 תגובות

  1. בדיוק השבוע אמרתי שאני מתה לסוע לקורנוול. זה אזור באנגליה שלא הייתי בו, וזה חלום שלי.
    והפוסט שלך הרג אותי לגמרי. מתה, אבל ממש מתה על אוכל אנגלי. כזה, כפרי ובסיסי ומרגש, אוכל של פאבים וכורים. כולי קנאה.

  2. נוגס הגיב:

    שני דברים:
    1. מרמייט זה מאכל מאד בראי, במיוחד לצמחונים. הוא מכיל כמו. מכובדת של ויטמנים מקבוצת B וברזל. אם אני לא טועה נהוד לאכול אותו בכריך עם גבינה צהובה. אגב, לכל מי שאוהב מרמייט מומלץ לנסות את הגרסה האוסטרלית – וויג׳מייט שהיא עדינה יותר.
    2. לגבי המטוגנים- שכחת את הקינוח הבריא – חטיף מרס/ סניקרס מטוגן בשמן עמוק ובלילה.

  3. יעל הגיב:

    מרתק!
    תכתוב גם על הנסיעה, על האופניים ועל המקומות שראית?

  4. יעל ר. הגיב:

    מרמייט זה אולי בריא, אבל דוחה ברמות. ומאוד מזכיר ווג’מייט – המאכל הלאומי של אוסטרליה – רק שהווג’מייט הרבה יותר מלוח וגרוע. אפשר לתאר אותו במילים בו תיאר סיינפלד את ניומן: “He is pure evil”.

    כמי שהתארחה בקיץ שעבר כשלושה חודשים באנגליה אצל מקומיים, האוכל מעולה.
    הצ’דר הפכה לאחת הגבינות האהובות עליי, ומה שאנחנו מכירים ממנה זה רק הגרסאות הנוראיות האמריקאיות. המקור הוא שונה לגמרי, ונפלא גם אם קונים את המותגים הכי זולים בכל סופרמרקט בלונדון.
    בכלל הפרודוקטים נהדרים. דגים טובים, יופי של גבינות, פירות נהדרים (פירות יער!!! היאח!!! בשיא הקיץ!!!), בשר משובח (הרבה סטייקים נצלו אצלנו), בייקון מעושן אורגני, ואפילו אוכל מוכן ברמה גבוהה מאוד בכל סופרמרקט.

    חברה מקומית אחת העירה לי שזה מצחיק שאת השפרדס פאי אנחנו מכינים בארץ בגרסת בשר בקר – כל הפואנטה היא שזה פאי *רועים*, כלומר, מהחיה שאותה הוא רועה, כלומר, כבשים. בוויילס, שבה האוכל היה ממש מעולה (לצערי הייתי בה רק יומיים), אכלנו פאי אמיתי שכזה, שבו קימצו על הגבינה והורידו את תפוחי האדמה, כדי לתת את כל הבמה לבשר הכבשים הוולשי שנחשב לאחד מהטובים בעולם – ובצדק.

    פיש אנד צ’יפס – אם אתה רוצה שזה יהיה טעים, אל תאכל אותו בשום מסעדה או פאב. לך לים ביום שמש מחוץ לעיר הגדולה, חפש מקום שבו שמות הדגים נמחקים ומשתנים כל פעם כשסירת דייגים מגיעה לפרוק סחורה, ושם תזמין, ורד לחוף עם שקית הנייר. הכי טרי, הכי טעים, ולא לשכוח לימון ולהיזהר מהשחפים שיעוטו עליך.

    ואם אתה עושה טרקים באנגליה, לך בעקבות חוקרי הארצות המיתולוגים ותשיג את הממתק האגדי של קנדל שהביא שלל אנשים מפורסמים ללב אנטארקטיקה ולראש האוורסט (ותתכונן לחטוף סכרת אחרי הביס השני, אם תצליח בכלל לעמוד בראשון). איך לא יצא לי לכתוב על זה עד היום, ובכלל על בריטניה, איך.

  5. חוטהשני הגיב:

    המרמרייט דוחה ברמות…
    בעלי אוהב את זה (בריטי במקור…) ואני אישית ממש לא מבינה אותו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting