השנה שהייתה 2015: סיכום ספרים אישי ביותר

כבר אמצע 2016, והפוסט הזה היה אמור לעלות לפני חצי שנה. מגוחך להעלות אותו עכשיו? אולי, אבל הוא נכתב בעיקר בשבילי.

קראתי 42 ספרי מדב”פ ב-2015.  פייר? קיוויתי שהמספר יהיה גדול יותר. בחירת הספרים הייתה מעולה; לפחות עשרה מהם התגלו כמצויינים.

הסיכום יהיה מלא קטגוריות מגוחכות בקטע מתלהב לגמרי.

המון מפלצות ביחד
[מקור. CC]

למי שרוצה לראות את מנצחי השנים הקודמות: סיכומי 2010, 2011, 2012, 2013, 2014.

הפרס השנתי לסדרה שצריכה לקבל פרס כל שנה
כריכת nemesis games

The human division, הספר החמישי של סדרת האדם הזקן, היה מעולה. Golden Son, ההמשך ל-Rising Red, הוא המשך מצויין לאופרת חלל אלימה וקצבית בצורה שטרם ראיתי.

אבל שום דבר לא השתווה ל-Nemesis Games: החמישי של סדרת The Expanse. ספר שלקח לחלל את עלילת ‘טרוריסט העל’ של סרטי באטמן. מגיע ל-Nemesis Games לזכות בהוגו השנה. אבל הפאפיז לא אוהבים אותו, והוא יסתפק ב’פרס ניימן’ הצנוע.

הפרס לספרים שלא נכללים בתחרות כי זה לא הוגן
כריכות טרילוגית המוסד

טרילוגית המוסד של אסימוב זכתה ב-1966 בפרס ‘טרילוגית המדב”פ הטובה ביותר בכל הזמנים’. נראה לכם הגיוני להשוות אותה לספרים אחרים?

הסיפורים של טד צ’יאנג שתרגמה הוצאת טרה הם יצירת מופת אחד-אחד. אבל הם לא רומנים, אז פרס הם לא יקבלו.

הפרס לספרים עם פוטנציאל לא-ממומש
כריכת הנערה עם כל המתנות

אם ספרים היו נשפטים על פי החמישית הראשונה, הנערה עם כל המתנות היה זוכה בפרס השנה. הרעיון של “זומבים בכיתה א'” נהדר, והמימוש בתחילת הספר מורבידי ופנטסטי.

אבל הנערה עם כל המתנות מתדרדר מרגע לדודלי. וספר זה מכלול שכולל גם אמצע ובסוף. בתכל’ס? הייתי עושה ממנו נובלה או סיפור קצר.

הפרס לספר הלא-ז’אנרי הטוב ביותר
כריכת the cuckoo's egg

קראתי שנה שעברה יותר ספרי עיון מספרי קריאה. רובם בנושאי אבטחת מידע, מתמטיקה וכלכלה. לא תקבלו עליהם ביקורות בבלוג. אבל אני מאד ממליץ על Reminiscences of a Stock Operator אם אתם מתעניינים במסחר, ועל Originals: How Non-Conformists Move the World אם אתם מתעניינים ביצירתיות.

ספר אחד היה כה מוצלח שעלה עליו פוסט: The Cuckoo’s Egg. סיפור תיעודי של אחת מפריצות המחשבים הגדולות ביותר בהיסטוריה. אני כנראה לא אובייקטיבי בגלל הרקע שלי, אבל מדובר באחד מספרי הגנב-בלש הטובים שקראתי.

הפרס לספר המאכזב ביותר
כריכת lockstep

Lock In של סקאלזי אכזב כי הוא לא עמד בסטנדרט המדהים של הסופר.
ארמדה של ארנסט קליין היה גז בניוטרל: הגעתי אליו מלא ציפיות (אחרי שחקן מספר אחד המופתי). סימביוזה של מירה גרנט היה המשך מאכזב לפרזיט החלש, אבל לזה די ציפיתי.

לא הרבה ממכם שמעו (אני מקווה) על Lockstep של קרל שרודר. הוא ספר כתוב גרוע עם עלילה מצוצה מהאצבע ודמויות דקות כמו שניצל אוסטרי. התחלתי לקרוא אותו בטעות (חשבתי שמדובר בספר אחר) וסיימתי אותו כי אני עקשן בלתי נלאה (והוא גם די קצר).  אפילו הביקורת עליו לא יצאה ממש מצחיקה – למרות שניסיתי. אז מה הוא שווה?

פרס ה-wtf לספר שכולם אהבו ואין לי מושג למה
עטיפת a darker shade of magic

The Slow Regard of Silent Things הוא ספר מוזר להפליא שהתיאור ההולם עבורו הוא ‘חרטא ברטא’. כאילו, יש בו שמונה עמודים שמתארים איך מבשלים סבון. מצד שני, הוא גם מקורי ואמיץ, ולמרות שמצאתי אותו משעמם כמו עץ אזדרכת, אני יכול להבין איך אחרים מתחברים אליו.

מצד שני, ה-A Darker Shade of Magic הוא לא ספר גרוע כמו שהוא בנאלי לגמרי מכל בחינה: מהרעיון דרך הדמויות ועד העלילה. איך זה שקהילת המדב”פ עפה עליו כאילו הוא הביאה החדשה של שר הטבעות is beyond me. על כן הוא הזוכה.

ציון ח”ח
כריכת the shining girls

יש ספרים שמגיע להם ח”ח על חן וביצוע, למרות שהם לא היו מועמדים ריאליים לפרס הגדול.

עידן דרקולה הוא ספר מצוין והחסרון היחיד שלו הוא שאני לא אוהב ספרי ערפדים.
The Shining Girls מלא ברגעי מופת אך גם ברוצח הסדרתי כל כך משעמם שהוא היה גורם לפרדי קרוגר להירדם.
העיר הטובה של ג’ו וולטון הוא ספר שאפתני ומרשים אך פילוסופי מדי בשבילי.
לחמישה־עשר מעגלי החיים הראשונים של הארי אוגוסט יש רעיון מבריק, עלילה מעולה אך בעיות קלות בביצוע.
לקסיקון של מקס ברי הוא אקשן מד”בי טוב ותו לא.

הספר הטוב של השנה
לבד על מאדים הוא ספר המד”ב הכי מדובר של השנה. הוא ספר מעולה בכל רמה אפשרית, ואני לא אומר את זה רק בגלל שאני אוהב תפוחי אדמה. העובדה שהוא נשאר בחוץ מספרת כמה ספרים מצויינים קראתי השנה.

Some kind of fairy tale הוא ספר פנטזיה קטן ואיכותי. מן פנינה עדינה כזאת. למרות שהוא זכה בפרס הפנטזיה העולמי, הוא נשאר די אנונימי מבחינת הקוראים בארץ – וחבל.

חמשת הזוכים הם:

מקום חמישי: המלך הקוסם – לב גרוסמן
כריכת the magician king

פעם אמרו שקומיקס זה לילדים. אבל אז הגיעו יצירות קומיקס מתוחכמות ואפלות שהביאו את הז’אנר למבוגרים. פעם גם אמרו שפנטזיה זה לילדים, אבל אז הגיע לב גרוסמן וכתב טרילוגיית פנטזיה עמוקה וריאליסטית, שמביאה את הספרות היפה לז’אנר. ספר נהדר, אם כי חשוב לדעת למה נכנסים כשבאים לקרוא אותו.

מקום רביעי: Fuzzy Nation – ג’ון סקאלזי
כריכת fuzzy nation

ספר feel-good שיגרום לכם לצעוק מעונג מכמה שדברים טובים קורים שם. משתמש בלא מעט טריקים קלישאתיים, אבל מה אני אגיד לכם: זה עבד עלי.

מקום שלישי: City of Stairs – רוברט ג’קסון בנט
כריכת city of stairs

אני ממש, אבל ממש ממש, מתחרט שלא לקחתי את City of Stairs למועדון הקריאה. חשבתי שהוא ארוך או מורכב מדי, והרבה קוראים ימנעו מלקרוא אותו. בדיעבד הוא ספר פנטזיה מקורי ונהדר, עם דמויות מ-ד-הי-מות(!) וכמות בלתי נדלית של רגעי מופת.

מקום שני: טרילוגית Powder Mage (כרך א’, ב’, ג’)
כריכת promise of blood

אני יכול לנסות עד שנה הבאה, אבל אין סיכוי שאצליח למצוא סיבה משכנעת ללמה אני כל כך אוהב את טרילוגיית Powder Mage. אולי זה בגלל שכל סצינה שניה בה מגניבה ברמות של כריסטופר נולאן? אולי זה כי אני מאוהב בכל דמות ודמות? אולי כי הכתיבה חזקה?

קשה להסביר, באמת. אבל המציאות היא שעושה לי טוב בלב כשאני חושב על הטרילוגיה, וזה שווה מקום שני ברשימה השנתית.

מקום ראשון: Station Eleven – אמילי סנט ג’ון מנדל
כריכה תחנה מספר 11

קראתי ספרים סוחפים יותר השנה (אלו שבמקום השני והרביעי). קראתי ספרים מקוריים יותר השנה (מקומות שלוש וחמש), אבל לא קראתי שום ספר יפה כמו Station Eleven.

זה לא מד”ב של רעיונות. זה ספר שמשתמש במד”ב כדי לומר משהו מאד חזק על ימינו אנו.

יש שתי סיבות ש-Station Eleven מקבל את המקום הראשון. האחת היא שלדעתי הוא היה צריך לזכות בהוגו ב-2015, ויהיה צבוע להעניק לו את ההוגו הדמיוני שלי אבל לא את פרס הבלוג.

אבל הסיבה השניה היא כפרה היסטורית אישית. כי אני מאד מתחרט שב-2012 לא נתתי ל-Among Others את המקום הראשון. בפרספקטיבה של כמה שנים, הוא הספר שאני חוזר אליו שוב ושוב מאותה השנה.

Station Eleven מזכיר את Among Others ביופי שלו. בכך שהוא ספר שמשתמש בז’אנר כדי לומר דברים בכלל לא ז’אנריים. אם יש ספר מאלו שקראתי השנה שירדוף את המחשבות שלי ב-2020, הוא Station Eleven.

4 תגובות

  1. עמית הגיב:

    לא ממש משנה מתי אתה מעלה את הפוסט, הסיכום מאוד רלוונטי לקוראי הבלוג וכיף לקרוא. כמו כן אני מידי פעם חוזר לסיכומי שנים קודמות כשאני מחפש ביקורת על ספר מסוים.

    מאוד שמח שבחרת בסטיישן אלאבן, אחד הטובים שקראתי בשנתיים-שלוש האחרונות. משלב באופן מוצלח בין מד״ב / עולם ספקולטיבי לספרות יפה. בתור קורא שתמיד מחפש את האיזון הזה התרגשתי מאוד מהליריות של אמילי סט ג׳ון.

    מסכים גם לגבי עיר המדרגות, סיימתי אותו לא מזמן ובאמת תהיתי מדוע הוא לא הופיע במועדון (ואז חזרתי לביקורת). האם קראת את ספר ההמשך עם מוגולדש בתור הפרוטגוניסט? הבנתי מהביקורת שזה בדיוק אותו שטיק רק בלי לחדש כלום על העולם הסיפורי.

    בגלל שאתה כ״כ מנג׳ס על הטרילוגיה עם האבק שריפה והקסמים הוספתי את הספר הראשון לוויש ליסט 🙂

    ודבר אחרון לגבי נון-פיקשן, מבין את ההסתייגות מביקורות, אבל יהיה נחמד אם תעלה תקציר/התרשמות קצרה על מקבץ פעם בכמה חודשים.

    • ניימן הגיב:

      חן חן על המחמאות.

      ההמשך בתכנון (יחד עם הסיום של טרילוגיית Rising Red והחדש של The Expanse. הרבה עבודה!). במקרה של עיר המדרגות אין לי בעיה לקבל more of the same. מקווה רק שלא יהיה מקרה ארסט קליין #2.

      הטרילוגיה של האבק שריפה והקוסמים חסרה את העומק של עיר המדרגות או סטיישן אילאוון. אבל בכל זאת אני אוהב אותה, מה אתה יודע:)

      אחשוב על הנון-פיקשן. אולי אעלה פוסט קטן עם ביקורות-פיסקה. למה לא. זה לא שיש פה עודף פוסטים לאחרונה.

  2. שמח מאוד שלא ויתרת על רשימת הסיכום הזו. זה הרי כבר מסורת שהיא עולה כל כך מאוחר בשנה העוקבת. עדיין תמיד כיף לקרוא, ועכשיו זה כבר מרגיש כמו סיכום חלקי של שנת הקריאה שלי.

    חשבתי ש- The Martian יהיה יותר גבוה ברשימה, אבל העיקר שעדיין הוזכר לטובה. אצלי הוא עדיין הספר שהכי אהבתי ב- 2015 (ובעצם, בכלל בשנים האחרונות, כנראה מאז שקראתי את Deadline).

    מהביקורות שלך אני יודע כמה נהנית מטרילוגיית אבק השריפה, אבל ממש לא שיערתי שרמת המקום השני ברשימה. זה הופך אותי לממש סקרן. הייתי מוסיף לרשימת הקריאה שלי בכיף ואף מקדם מעל הרבה ספרים אחרים, אבל עניין הטרילוגיה קצת מוריד לי. מעצבן שכל כך קשה למצוא ספרים יחידיים מומלצים שעומדים בפני עצמם. אבל משער שאתגבר על העניין הזה וכן אקרא את הסדרה. באמת שיש לי חשק עכשיו (האזכור של נולאן ממש מוסיף, עבורי!).

    אישית, עליי עוברת כרגע חצי שנה מאוד קשה מבחינת ספרים. מאז Station Eleven לא קראתי ספר באמת טוב, ואני כבר נהנה מהמלאכה הזו פחות ופחות.

    לאחרונה ניסיתי להתחיל את הקוסמים, ואחרי 10 אחוז נטשתי לבינתיים. היה לי ממש (*ממש*) משעמם וזו לא דרך להתחיל טרילוגיה מבחינתי.

    אח”כ התחלתי את Welcome to Night Vale עבור מועדון הקריאה הקרוב, ורק אחרי איזה 7 אחוז זו כבר אחת מחוויות הקריאה הכי מתסכלות שהיו לי בשנים האחרונות. אני ממש לא מתחבר לטון ולסוריאליזם הזה. אני מרגיש שאני קורא צירוף רנדומלי של משפטים, ולפעמים אפילו המילים בתוך המשפטים מרגישות לי רנדומליות לחלוטין. קיוויתי שיתפרסם כבר הפוסט לקראת מועדון הקריאה הקרוב בו אוכל לשתף את תחושותיי ואולי לקבל חיזוק לגבי המשך הספר, משהו שיגרום לי להחזיק מעמד לקראת איזו השתפרות משמעותית שעוד לא הגעתי אליה. כנראה שזה כבר לא יקרה, מחר אנחנו יוצאים לטרק של שבועיים סביב המון בלאן ועד שאחזור זה כבר יהיה מאוחר מדי (בעיקרון תכננתי לשלוק את הספר בטיול עצמו, אבל אני פשוט לא מצליח לגרום לעצמי לחזור לספר הזה, אפילו לא לעמוד או שניים ביום). נראה שגם למועדון הקריאה הקרוב אני לא אצטרף (כבר פעם שלישית ברציפות :/ ). אבל אולי למפגש הבא? האמת שאני כבר לא זוכר איזה ספר זה אמור להיות.

    בגלל שהמצב אצלי כבר ממש חמור, פניתי למה שאמור להיות פתרון יום הדין למצבי העגום (לפחות ממה שהבנתי מהביקורות שלך) – טרילוגיית ג’ון קליבר.
    בעיקר כי הספרים די קצרים וממש זורמים וההמלצה היא מאוד מאוד חמה. בינתיים בספר הראשון אני כבר בחצי. ממש נחמד עד כה, למרות שחייב לומר שהטוויסט שמגיע אחרי השליש הראשון קצת הוציא לי את האוויר מהמתח והצפייה, אבל בגלל שזה הגיע בשלב יחסית מוקדם בספר (ובטרילוגיה בכלל) אני משער שזו נקודה שהעלילה תתעלה עליה במהרה.

  3. melquiades הגיב:

    הרושם הכללי שלי מהשנה הזו הוא שהיתה שנה די חלשה עבורי מבחינת קריאה.
    כנראה בעיקר מפני שהחלפתי עבודה ומקצוע, וכעת גם יש לי הרבה פחות זמן פנוי, וגם אין לי יותר נסיעות רכבת בדרך לעבודה, מה שאומר הרבה פחות זמן לקרוא.

    ובכל זאת נדמה כאילו רוב הספרים שהרמתי ליד לא ממש תפסו.
    את station eleven התחלתי למועדון הקריאה, אבל לא הצלחתי לסיים.
    והיו עוד כמה ספרים, אבל כרגע אף אחד מהם לא ממש מהדהד.

    אבל הרשימה שלך בכל זאת הזכירה לי שגם היו כמה פנינים זוהרות בשנה הזאת.
    ובראשם, ספר שהזכרת כאן למרות שעבורך הוא משנה אחרת.
    among others שלאחר המלצות חוזרות ונשנות בבלוג ומחבר בעבודה, ב2015 סופסוף קראתי אותו, ואני בהחלט שותף לכל השבחים. איזה ספר קסום 🙂
    (ולאחר שהמלצתי אותו לאחותי שיותר בקטע של audio books עכשיו נוסף לtodo list שלי גם לשמוע את הספר, כי לטענתה האווירה הוולשית של הספר עוברת אפילו עוד יותר חזק באודיו)
    חוצמזה היה the martian, שהוא פשוט ממתק למהנדס שבי.
    ועכשיו אני גם נזכר ש2015 היתה השנה בה מצאתי בספריה עותק של “אם החיטה” לאחר כשנתיים שחיפשתי זכר לספר הזה, והוא היה שווה כל רגע של חיפוש והמתנה. אחד מספרי הפנטזיה המקסימים שקראתי בעברית או בכלל 🙂
    ואמנם כבר ב2016, אבל לא מזמן קראתי גם את ספרה השני של הסופרת “הקרקס הגדול של הרעיונות”, אמנם לא מתעלה לגבהים של אם החיטה, אבל גם היה קריאה מהנה ביותר עם דמויות מלאות חן.

    אז התחלתי קריאת הפוסט הזה, ואת התגובה הזו בתחושה של שנה חלשה בתחום הספרותי. אבל כעת הודות לכתיבת הסיכומון שלי בתגובה זו, נזכרתי שבכל זאת היו השנה כמה ספרים שהיו שווים הכל 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting