המדף הז’אנרי: Heroine Complex – שרה קון

יש ספרים משעממים שנכתבים עליהם ביקורות משעשעות; הפעם דווקא יש לנו ספר משעשע עם ביקורת משעממת מוות.

כדי להוסיף עניין, נתחיל בציטוט פנטסטי של קירקגור:

“המילה משעמם יכולה לסמן את האדם המשעמם את זולתו, כמו גם את האדם המשעמם את עצמו. [..] מעניין הדבר שאלה שאינם משעממים את עצמם, בדרך כלל משעממים את זולתם; אך אלה המשעממים את עצמם הם אלה המשעשעים את זולתם.”

Heroine Complex הוא ספר משעשע עם אפס עומק. לנבור בדקויות שלו זה כמו להגג על המשעמויות של המפלצת השבועים בפרק של סקובי-דו.

עד כמה שטחי הספר? תשמעו צ’יזבט: יש לי מנהג, בזמן הקריאה, לסמן בקינדל הערות ומחשבות על הספר. בדר”כ יוצאים 40-50 כאלה. בספרים טובים מתקבלות יותר ממאה הערות. ב-Heronie Complex כתבתי 7 הערות; כמעט כולן מילים באנגלית שלא הכרתי ורציתי לזכור.

מה שכן, Heroine Complex הוא פיסת פנטזיה אורבנית כיפית בקטע אמריקאי גיקי כזה.

אז למרות שאני לא מתכוון לקרוא את ההמשכים, ולמרות שאני לא ממליץ לאיש לרוץ לקרוא אותו – לי, אישית, היה נעים בזמן הקריאה.

כריכה Heroine Complex

קבלו במחיאות כפיים את גיבורת העל אוודה יופיטר והעוזרת הנאמה שלה, אווי!

בדיוק ברגעים אלו, נלחמת הגיבורה בסופגניות מעופפות מרושעות בסן פרנסיסקו. אווי, העוזרת, מתעדת את מעשי הגבורה של יופיטר בעודה הורגת סופגניות (בבעיטות, לא בביסים. ככה גם שורדים חנוכה, וגם שומרים על הגזרה).

נכון זה כמו פרק מסדרה של Cartoon Networks?

ככה בדיוק מתחיל Heroine Complex. הם מנסים לתת לקרב מול הסופגניות הסבר “הגיוני”. בסן פרנסיסקו יש פלישה של שדים מייקום מקביל. השדים מתחפשים לדבר הראשון שהם רואים בכל פשיטה. כשהפורטל שלהם נפתח במאפיה, הם רואים מאפים ונהפכים לסופגניות. אם הפורטל הוא בחנות חמסות, תקבלו שדים בצורת ידיים ענקיות.

מגינת סן-פרנסיסקו היא אוודה יופיטר. גיבורת על אמריקאית ממוצא אסייאתי, שחושבת על הביגוד שלה לא פחות מאשר על יכולות אמנויות הלחימה שלה.

יש ליופיטר קהל מעריצים הדוק, ובלוגריות שרודפות אחריה ומנתחות כל חצ’קון ומחשוף. ויש ליופיטר גם עוזרת אחת, אווי, גיבורת הסיפור האמיתית. אווי מתעדת הכל ונאנחת במין סרקסטיות גיקית חסרת בטחון שכזאת.

העלילה מתחילה כיופיטר נפצעת. היא לא רוצה כמובן שהמעריצים ידעו שהיא אנושית. כדי להסתיר את הפציעה, אווי נזעקת להתחזות ליופיטר עד ההחלמה. מפה זה ממשיך לעלילת קומדית הנעורים הרגילה של “שחקנית המשנה מחליפה את הגיבורה”.

מי שעוקב אחרי הבלוג בשנים האחרונות, ראה שהשתדלתי לדגום לא מעט פנטזיה אורבנית. חלק מהספרים לא סבלתי, חלק שעשעו לרגע, וטרם הייתה הסדרה שהמשכתי בה לספר הבא.

רוב הסדרות הללו דומות. רעיון יצירתי שמתאים לפרק בסדרת ילדים. מימוש מלא הומור גיקים עדין; סוג של גירסת הגיקים לבדיחות מילואים. הדמויות תמיד שנונות ומודעות לעצמן – או לחילופין, אפלות וסובלות. העלילה תמיד מופרכת.

היצירתיות הזאת נחמדה בשביל ספר אחד. אבל בשביל שניים? שלושה? עשרה (חלק מהסדרות הללו לא נגמרות)? זה מיותר.

Heroine complex לא חורג מזה. כל הקטע הזה של שדים בצורות משונות, וגיבורת על סלב סטייל ליידי גאגא הוא חביב – לספר אחד.

יש כמה דברים מקוריים בספר. בראש וראשונה, הוא הכי female power בעולם, וזאת בלי להיות אפילו קצת פנימיסטי. זה יותר כמו טינאייג’ר אמריקאית טיפוסית מהחוף המערבי הופכת לגיבורת על.

שנית, הגיבורות אסיאתיות. הן מבליטות את זה יפה, בלי לעשות מזה סיפור. כך עושים Diversity מוצלח.

שלישית… אהמ, אין שלישית. סתם ספר עם טון חביב, הומור גיקים חביב אך דלוח, דמיון, טוויסטים מגוחכים בעליל – והמון המון כיף.

זה הכי גילטי פלז’ר בעולם, דרך להעביר כמה שעות עם מוח כבוי, עד שיצא הפרק הבא של ריק ומורטי.

[Heroine Complex – שרה קון (אמזון). 378 עמודים, 2016]

4 תגובות

  1. ההוא הגיב:

    ברטימאוס לא נכלל גם תחת פנטזיה אורבנית?

    • ניימן הגיב:

      לא יודע, לא קראתי. אבל ראשית, זה ישן, הטרוניות שלי הן לגל של העשור האחרון. שנית, זה לנוער, לא? שזה משהו שונה לגמרי. ב-Heroine Complex והרבה מהגל הנוכחי של הסדרות האורבניות יש דגש חזק על סקס, אפילו קצת קינקי לפעמים.

  2. melquiadess הגיב:

    נשמע כמו פרק של ד”ר הו (פרק פשוט כזה, שלא קשור לקשת העלילתית של העונה).

  3. Sara הגיב:

    חובה קריאה. זה מעולה!
    תודה על השיתוף

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting