המדף הז'אנרי: The Sword of Kaigen – מ.ל קוואנג

יצירת מופת. The Sword of Kaigen הוא יצירת מופת.

קבלו יותר מזה: The Sword of Kaigen הוא אולי ספר הפנטזיה העומד בפני עצמו (לא חלק מסדרה) הטוב ביותר שקראתי אי פעם. בז'אנר הפנטזיה האפית לא עולים בראש מועמדים נוספים באותה הרמה. בתתי ז'אנרים אחרים קשה לאמר; לכו תשוו ליצירות מופת כמו"בשורות טובות או ג'ונתן סטריינג' ומר נורל [ביקורת].

כבר 15 שנה שספרים בהוצאה עצמית מכתיבים את הטון של המדע בדיוני והפנטזיה. לבד על מאדים [ביקורת], 144 קומות [ביקורת], Crade [ביקורת] או  Dungeon Crawler Carl [ביקורת] הם כמה מההצלחות הגדולות ביותר בז'אנר וכולם פורסמו בלי הוצאה. יש לי חשש שהתופעה תיחלש עכשיו בגלל בינה מלאכותית; נראה.

אבל The Sword of Kaigen עשה יותר מזה. לא רק שהוא פורסם בהוצאה עצמית, הסופרת גם כמעט חסרת נוכחות במדיה החברתית.  את הפוש ההתחלתי קיבל הספר כשזכה בתחרות ספרי פנטזיה בהוצאה עצמית (SPFBO) של מארק לורנס. משם התפוצץ בעקבות פה לאוזן, זכה ל-80 אלף דירוגים וציון של 4.45 ב-Goodreads. נתונים לא הגיוניים שספר לא אמור לקבל.

[טוב, מעכשיו קוראים פה לספר "החרב של קייג'ן", כדי להפסיק לערבב עברית ואנגלית]

אם יש דיסקליימר לגבי החרב של קייג'ן  זה שהוא מתחיל ומסתיים לאט. הוא כתוב נהדר בכל פיסקה, אבל ההתחלה האיטית גורמת לכך שהוא לא ספר מהפנט מהעמוד הראשון. צריך קצת סבלנות להתחבר לגיבורים שלו, להבין בדיוק מה הולך שם. מהרגע שהחיבור קורה, הספר משנה קצב מ"נינוח" ל"מהירות האור", ואתם נכנסים לטלטלת קריאה כמעט חסרת תקדים.

החרב של קייג'ן הוא ספר פנטזיהעם השפעות יפניות, זה ברור. חלק גדול ממנו ספר פנטזיה צבאי, חלק סיפור חניכה, חלק סיפור גיבורי על קלאסי, וחלק בכלל דרמה משפחתית. לשלב את רפסודיית הסגונות האלה בצורה חלקה כל כך זאת מלאכת מחשבת.

המלצה חמה לכל חובבות ספרות הפנטזיה, ולא רק.

בחצי אי קטן, בקצה האימפריה הקייג'ינית, מתגוררות שושלות עתיקות עם כוחות קסם יוצאי דופן. העולם התקדם – טלוויזיה, אינטרנט – אבל תושבי המקום נשארו כפריים מסורתיים, עם מעט טכנולוגיה, כוחות חזקים, והרבה מסורת אמנות לחימה. שנים הם היו חוד החנית של האימפריה  מול פלישות עמים זרים. לכן זכו בכינוי, "החרב של קייג'ן".

אנחנו נכנסים לעולם של קייג'ן דרך עיניו של ממורו. נער בן 14, יורש העצר של השושלת הכי חזקה בקייג'ן. מגיל צעיר ממורו גילה יכולות קסם יוצאות דופן, אופי חזק ובגרות מרשימה, אבל עכשיו הוא בן 14; מבולבל' מנסה להבין את העולם. החרב של קייג'ן מתחיל כסיפור חניכה של עילוי צעיר קלישאה של ז'אנר הפנטזיה.

אבל אז נכנסת נקודת המבט השניה – אימו של ממורו, מיזאקי. אישה בגיל העמידה שויתרה על החלומות שלה בשביל המשפחה. פוטנציאל לא ממומש. לרגעים היא בדכאון – אלו החיים שהבטיחו לה? אבל לרגעים באופוריה, כשאחד הילדים המופלאים שלה עושה משהו נפלא.

ואז סוגת הספר משתנה לגמרי. מסיפור התבגרות לסיפור גיבורי על, מסיפור גיבורי על לפנטזיה צבאית עם סצינת המלחמה הכי. טובה. שקראתי. אי. פעם. ואז למשהו אחר, ובאיזשהו שלב אתם מבינים שזה לא ספר. זאת יצירה.

אי אפשר להתעמק בלמה החרב של קייג'ן מוצלח כל כך בלי לספיילר אותו – ועדיף לא לספיילר. שתהיה לכם את אותה חווית הקריאה מלאת ההפתעות כמו לי. אבל כן חשוב להוסיף כמה דיסקליימרים.

הספר מתחיל לאט. בפרקים הראשונים – כבר הזכרתי את זה. בהתחלה חשבתי שמצפה לי קריאה מדהימה אך איטית. הפסקאות עמוסות, הכתיבה יפה ונוגה, והסיפורים מקומיים מאד. חשוב שתדעו שהספר מעביר מתישהו מהילוך ראשון להילוך חמישי על טורבו, ומאז מעיף אתכם לשמיים שאין דברים כאלה.

חשוב גם לדעת שאין פה קריאה סטנדרטית. זה לא ברנדון סנדרסן שכותב תבניות עלילה מושלמות על פי הנוסחא.  החרב של קייג'ן פותח תבנית עלילה רק כדי לסיים אותה פתאום באמצע ואז לעבור למשהו אחר לגמרי. הוא משנה סגנונות תוך פיסקה. הוא פותח תעלומה, ולא תמיד מסיים אותה. אלו לא פגמים, זה מה שגורם לו להרגיש אמיתי כל כך. זה מה שעושה אותו יצירת מופת.

שתי יצירות מופת עולות בראש כשמחפשים השוואות לחרב של קייג'ן. הראשונה כמובן היא טרילוגיית Jade City (ביקורת על ספר א', ב', ג'). עוד יצירת מופת בהשפעה אסיאתית על קבוצה עם כוחות קסם שחיה באי מבודד ושומרת על המסורות בזמן שכל העולם התקדם מודרנית. אבל ב-Jade City הסוגה ברורה, סיפורי מאפיה, והעלילה מהודקת, בלי שוונץ אחד שנשאר פתוח בסוף. זה דומה אך שונה.

ההשוואה השניה היא לצמד ספרי ה-Kingkiller של פטריק רות'פוס [ביקורת ספר א',ב']. שני ספרים שכבשו את עולם הפנטזיה לפני 15 שנה ככה, ומאז הפכו לכמה מהספרים המהוללים בכל הזמנים – למרות שסיום לטרילוגיה כנראה לעולם לא יצא.

ב-Kingkiller רות'פוס מזגזג בין סגנונות ועלילות בצורה שגורמת לספר להיות לא צפוי, להרגיש כל כך אמיתי, להיות גאוני כל כך. אצל רות'פוס המבנה הלא שגרתי הזה הכניס אותו למשבר ולכן הוא לא הצליח לסיים את הטרילוגיה. מ.ל קוואנג הצליחה לפרום ולשזור את החוטים באותו הספר. יצירת מופת, כבר אמרתי?

חמש שנים אחרי החרב של קייג'ן פירסמה מ.ל קוואנג ספר פנטזיה נוסף שעומד בפני עצמו. הוא מהולל לא פחות, ואני מצפה לקרוא אותו. קצת לפני החרב של קייג'ן היא פירסמה כמה ספרים שמתרחשים באותו העולם, אבל עשור לאחר הסיפור. הם לא קיבלו המון תשומת לב בצורה מפתיעה, אבל האמת היא שבא לי לבדוק גם אותם.

נסיים איפה שהתחלנו – יצירת מופת – סקרן לדעת מה תחשבו עליו.

[החרב של קייג'ן – מ.ל קוואנג, 651 עמודים, 2019]