סיכום ספרים אישי מאד של 2025

37 ספרים קראתי במהלך 2025. זה, רבותי, רחוק מאד מהמטרה (52 ספרים, ספר לשבוע)  וכן, קצת מבאס. אנסה להשתפר ב-2026. החלוקה הייתה 18 ספרי מדב"פ, 7 ספרי עיון, ו-12 ספרי מתח, בלשים או פרוזה. לו הייתי סופר ספרי קומיקס (או נובלות גראפיות) הכמות הייתה עולה לקצת מעל 40 – אבל אני מעדיף לא לספור כאלה; זה מרגיש קצת כמו לרמות – אפשר לקרוא כמה כאלה ביום ולמלא את המכסה השנתית מהר.

שלושת החודשים הראשונים של 2026 היו מאתגרים עבורי. לכן הסיכום עולה רק עכשיו.

קישורים לסיכומים של השנים הקודמות: 2010, 2011, 2012, 2013, 2014, 2015, 2016, 2017, 2018, 2019 ,2020, 2021-2022, 2023 ו-2024.

[דרקון מכני בקאלה, צרפת, שימוש חופשי]

הסיכום מורכב מקטגוריות קבועות, קטגוריות שהמצאתי רק השנה כי יש לי ספר לשים בהן, וכמובן: חמשת הספרים הטובים של השנה. מת-חי-לים!

הספרים הטובים ביותר עליהם לא עלתה ביקורת: המפקח מונטלבאנו

באוקטובר ביליתי שלוש שבועות בקטניה. סיכמתי זאת בפוסט נורא נחמד שלא מספיק אנשים קראו, אז הנה, אני מאיץ בכם עכשיו.

אני אוהב לקרוא ספרים שמתרחשים במקומות שמטיילים בהם. זה מוסיף מימד נוסף לקריאה. כך גיליתי, ודי מהר גם התמכרתי, למפקח מונטלבאנו. סדרת ספרי בלשים מלאה בתרבות, אנשים והאווירה של סיציליה.

המפקח מונטלבאנו ושאר חברי תחנת המשטרה סיציליאניים בכל רמ"ח אבריהם. קנטרנים, רגזנים, מלאי פגמים אנושיים ולב גדול. הם אובססיביים לאוכל, כמה שיותר מקומי יותר טוב, ומכירים אנשים מהמאפיה, כי ככה זה בסיציליה. הספרים מודרניים בכך שהם חצי בלשיים וחצי עוסקים בנושאים רציניים של העולם האמיתי.

קראתי את שבעת הספרים הראשונים בסדרה – את חלקם קראתי בעודי הולך ברחוב (מנהג שיש לי מאז הילדות). בסוף עזבתי את סיציליה והמשכתי לספרים אחרים. אבל הספרים שקראתי עושים מצוין את מה שסדרות אמורות לעשות: הם יוצרים יקום משלהם. עם צוות התחנה, קשרי הרחוב של מונטלבאנו, הבתים, המקומות, הרחובות והמיתולוגיה של עיירה בסיציליה. הדמויות מתבגרות מספר לספר, וזה מוסיף לאווירה של סיפור אמיתי.

המפקח מונטלבאנו הפך לסמל סיציליאני. יצאה סדרת טלוויזיה על פי הספרים, והם מפורסמים בכל איטליה. לעברית תורגם הספר הראשון, צורת המים. אני מניח שהוא לא הצליח מספיק כי לא תרגמו עוד. חבל – אלו ספרים מצוינים והמלצה חמה. רק תזכרו שלוקח איזה ספר וקצת עד שאתם מכירים מספיק את כל צוות התחנה כדי להינות הנאה מלאה ממונטלבאנו.

הקומיקס הטוב ביותר: Lastman

סדרת קומיקס שנפלה עלי משום מקום ושבתה את ליבי. אולי בגלל שהיא הפתיע אותי באיכות שלו, ואולי בגלל שאני אוהב יצירות מוזרות. כתבתי עליו כחלק מפוסט על יצירות מצוירות למבוגרים.

כמעט זכה: ספר אסטריקס השני של פבקארו [ביקורת], הכותב החדש ובתקווה הלא זמני של הקומיקס. היה טוב מאד, אבל לא מושלם כמו הספר הראשון של פבקארו.

הספר הכיפי ביותר: טרילוגיית מרטין הנץ', רואה החשבון המשפטי [ביקורת]

ספרי מרטין הנץ' הם טרילוגייה  (לבינתיים) של קורי דוקטורוב על רואה חשבון שנלחם בשחיתויות. שלושה הספרים שיצאו שונים אחד מהשני מהותית – כשהראשון הכי טוב מבחינת כיפיות והשלישי הכי עמוק. אבל מה שבאמת כיף בסדרה זאת פשוט התמקדות בדמות שהיא "forensic accountant". תחום רלוונטי מאד בימינו שמקבל תשומת לב מועטה – אם בכלל – ביצירות תרבות.

כמעט זכה: מבצע גדל [ביקורת], ספר הרפתקאות חלל עם רובוטים ו-AI כיפי מאד, אבל פחות מתגמל מהספרים של מרטין הנץ'.

ספר העיון של השנה: עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית [ביקורת]

כל שנה בה אני מצליח להוציא לפועל את הפרוייקט המאתגר של סיכום ספרי עיון היא שנה מוצלחת מבחינתי. הפרוייקט דורש המון עבודה בתור משהו צדדי.

על הפרוייקט וחמשת הזוכים בו אפשר לקרוא פה. אני מקווה למצוא גם השנה ספרי עיון מקוריים בעברית ברמה של עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית של שלום בוגוסלבסקי.

הספר המאכזב של השנה: The Strength of the Few [ביקורת]

אחרי שנה בה לא הפסקתי לדבר על The Will of Many [ביקורת] וכמה ג'יימס איסלינגטון, הסופר, גאון – בא ספר ההמשך ואיכזב בגדול. זה לא סתם שהוא לא שמר על הרמה, הוא פשוט היה (ברובו) ספר פנטזיה לא טוב מספיק. האם אקרא את סיום הטרילוגיה? כן. ההתחלה הייתה כל כך טובה, ולא מזיק להישאר אופטימי לגבי הסיום.

כמעט זכה: The Devils של ג'ו אברקרומבי [ביקורת]. ספר שהתקבל בהתלהבות אדירה בקהילת הפנטזיה ולכן קראתי אותו אחרי יותר מעשור הפסקה מאברקרומבי. אבל אישית הרגשתי יותר רעש, צלצולים ומגניבות ופחות עלילה מעניינת.

שהפרס לסדרה שכל הספרים בה טובים ולכן לא הוגן לכלול אותם בתחרות הרשמית (ס"שסבטללהלאבת"ה): The Hallmarked Man – גיי' קיי רולינג [ביקורת]


אז הספר השמיני של קורמורן סטרייק לא היה מדהים, רק טוב מאד. הוא בכל מקרה לא היה זוכה באחד מחמשת המקומות הראשונים השנה. אבל עדיין מגיע לו פרס  כי מבחינה בלשית הסדרה היא ליגה משל עצמה מבין הסדרות העכשוויות.

הספר השאפתני: פרוייקט God Eater [ביקורת א', ב']

צריך להוריד את הכובע בפני רוב ג'יי הייז. יש לו אומץ. לכתוב טרילוגיה של טרילוגיות זה חתיכת אתגר. להוציא בו זמנית את הספר הראשון של כל הטרילוגיות, ואז את הספר השני – ואז את הספר המסיים – דורש גם המון תיכנון וגם מוסר עבודה.

התוצאה חביבה מאד. כתובה היטב. אבל גם כוללת יותר מדי קניבליזם בשבילי שאמשיך הלאה. בנוסף, למרות החביבות, הסדרה לא מספיק מתגמלת אותי כקורא בשביל כמות העמודים שלה. אבל היי, זאת רק דעתי, והיא דעת מיעוט באינטרנט!

ציון ח"ח


שני ספרים חביבים שלא נכנסו לחמישיה הגדולה.

Infinity Gate [ביקורת] הוא הראשון בסדרת אופרת חלל עם יקומים מקבילים ו-AI. קצת בלאגן מדי מבחינתי, אבל עדיין ספר טוב.

The Ministry of Time [ביקורת] הוא ספר אהוב הקהל שכולל מסע בזמן, הומור בריטי, וסופרת שעוד תכתוב ספרים נהדרים ברגע שקצת תתאמץ פחות.

מקום חמישי: House of Suns – אלסטר ריינולדס [ביקורת]

סיפור חלל אפי עם עולם מקורי מאד. הוא פחות טוב מעיר הבקיע (המצוין) של אותו הסופר, אבל עדיין ספר מעולה. ניגשתי אליו כי רציתי להכיר יותר מיצירתו של ריינולדס, ו-House of Suns היה פתיחה מושלמת לכך.

מקום רביעי: There is No Antimemetics Division – קנטם [ביקורת]


ספר שלא נכתב ולא יכתב אף פעם משהו דומה לו. זה לא רק קונספט כמעט פרדוקסלי, על גבול הניסוי המחשבתי, של אובייקט שאי אפשר לזכור. זה גם שהספר הוא חלק מעולם כתיבה משותף אינטרנטי שנכתב ע"י הרבה אנשים ביחד כבר שנים. יש פה פרקים גאוניים, לצד פרקים בהם נדמה שהלימון של הרעיון הזה נסחט קצת יותר מדי.

מקום שלישי: A Drop of Corruption – רוברט בנט ג'קסון [ביקורת]


ההמשך ל-The Tainted Cup שזכה במקום השני שנה שעברה. ספר הפנטזיה הבלשי האולטימטיבי. יצירה מקורית ומבריקה. הסדרה הזאת של רוברט בנט ג'קסון היא ההמלצה הכי בטוחה שאתם יכולים לתת לאנשים שמחפשים ספרי פנטזיה חדשים. כולם, נדמה לי, אוהבים אותה. לראייה: הספר הראשון זכה בפרס ההוגו.

מקום שני: The Bottoms – ג'ו לנדסדייל [ביקורת]


איזה כיף זה שמשום מקום, ספר שהתחלתי לקרוא במקריות מוחלטת, מתגלה כיצירה מבריקה? אף ספר לא "העביר" אותי מקום וזמן כמו The Bottoms. למשך זמן הקריאה תרגישו כמו בלשים בעיירה בדרום ארה"ב לפני מלחמת העולם השניה: מקום גזעני, קסום, מלא מפלצות ואגדות אורבניות.

מקום ראשון: The Sword of Kaigen – מ.ל קוואנג [ביקורת]

חשבתי ש-The Sword of Kaigen יהיה טוב; הוא אחד מהספרים הכי אהובי הקהל בעשר השנים האחרונות. אבל לא ידעתי עד כמה הוא יהיה טוב.

כבר באמצע הספר היה לי ברור ש-The Sword of Kaigen הוא ספר הפנטזיה שעומד בפני עצמו (לא חלק מסדרה) הטוב ביותר שקראתי אי פעם. הוא מרפרף בין ז'אנרים, עושה דברים לא הגיוניים בעלילה שגורמים לו להרגיש יותר "אמיתי", וכולל סצינת אקשן ארוכה שהיא ללא שום ספק אחת מהחמש הטובות ביותר שקראתי.

קוואנג הוציאה מאז ספר פנטזיה נוסף שעומד בפני עצמו ומהולל באותה המידה. אקרא אותו בקרוב. אני פשוט מחכה למרווח קריאה מסוים מ-The Sword of Kaigen כדי ליצור חיץ במוח בין הספרים.