שנתיים

בלי ששמתי לב עפו חלפו להן שנתיים מאז שהגעתי לברלין*. היות וימי הולדת לבלוג לא חוגגים פה (כמעט ארבע וחצי, תודה ששאלתם), והיות ששנה שעברה הייתה התייחסות כלשהי ליום השנה להגעתי לעיר – הוחלט קבל עם ועדה באסיפה הכללית של חברי הבלוג לכתוב על כך משהו גם הפעם. פיסקה.


[אני מרשה לעצמי לנצל את ההזדמנות, ולהמליץ על הספר הנהדר (pdf או גירסת הרצאה בוידאו): עשרה חוקים עבור רדיקליים. יצירה קצרה שכוללת סיפורים שמתומצתים לחוקים על מלחמה בממסד, שחרור מידע וקצת הנדסה חברתית. יופי של דרך להעביר יום מנוחה בעת טיול אופניים ארוך. התמונה מפה אגב (Creative Commons). היא לא קשורה לפוסט או לספר]

חגיגות השנה שעברה צויינו בזמן פיסגת אהבתי לברלין. בשיאה של תקופת ירח דבש נהדרת בה היינו אני והעיר מאוהבים אחד בשני. השנה זה קצת השתנה. וכשאני אומר "קצת" אני מתכוון הרבה. המון. כלומר – די נמאס לי מהמקום. לא ברור מה המקור לכך, החורף הקר, החברה הגרמנית הקרה, השעות הבלתי-נגמרות ברכבת התחתית – או פשוט "מגניבות ואלטרנטיביות" בכמויות בהן נחשפים אליהן בברלין הופכים בסופו של דבר למיין-סטרים שיכור ונבוב – אבל השורה התחתונה היא שמאז נובמבר בערך בא לי לעוף מפה.

הדבר הזה התבטא גם בטיולים בלתי פוסקים (הייתי שבעה חודשים השנה בברלין – וחמישה מעשרת החודשים האחרונים) – כולל ריצות למקומות אחרים בסופ"שים. כפועל יוצא אני צריך לעבוד כמו חמור בימים בהם אני כן נמצא בעיר, ונוצר מצב משעשע בו אין לי זמן להיפגש עם חברים ומכרים שמבקרים! (איתכם הסליחה). למרבה הפלא, כל זה בא למרות פריחה ברמת הגרמנית שלי, שהתבטאה גם בשיפור עצום במצב החברתי עם העם הגרמני.

וכדי לסיים בטון חיובי: ברלין היא עדיין אחד המקומות המסקרנים בעולם לחיות בהם. כמות האירועים היחודיים שיש פה משמיטת לסת. כרגע ההרגשה שלי היא שזו אחלה עיר לתיירות – או לגור בא כאמן עם זמן פנוי רב או כבעל מקצוע חופשי לא עמוס. אבל כעיר לעבודה היא פשוט גדולה מדי, כמות האירועים מסחררת מדי, והמסיבות? נו – באמת שהן נמאסות על בסיס יום-יומי. אבל טוב שיש את האופציה כשמתחשק.

ניפגש בסיכום שנה הבאה! אולי בברלין. אולי במקום אחר.

———————–
* זה קרה אמנם לפני שלושה ימים – אבלמהזהמשנה?

5 תגובות

  1. גיאחה הגיב:

    שנתיים?! לא פלא שאני מתגעגע.

  2. ניימן הגיב:

    אתה מקסים ברמות שלא יאמנו :]

  3. מה זאת המרכבה המטורפת הזו? איזה יופי … תודה על הפוסט …

  1. 2 במאי 2011

    […] נראה לי שאסיים אותה אדם מריר להפליא. עד כמה מריר, ראו את פוסט השנתיים לשהותי בברלין. בסופו של דבר, אחרי שיחת לב-אל-לב מוזרה ביותר עם המנחה, […]

  2. 6 בספטמבר 2011

    […] חלו שלוש שנים למאורע. בשנה הראשונה הייתי אופטימי, בשניה סופר-פסימי – […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting