האתר Tor.com של הוצאה עם אותו השם (Tor) הוא אחד מאתרי המדב”פ הטובים ברשת. דנים שם באריכות בספרים, מגמות וסופרים. אם מדובר בספר קלאסי,הם אפילו מפרסמים כתבה שדנה בכל פרק ופרק(!) בנפרד, כאילו אלו...

Providence של מקס ברי מתחיל בתור ספר נהדר, מן משל על המציאות המודרנית, אבל האם הוא גם מסתיים אותו הדבר? ארז רונן סוקר למועדון הקריאה.

לכבוד יום העצמאות כתב בנימין גלינסקי ביקורת על הספר “אלטנוילנד”. ספר שפעם היה מד”ב אבל כפי שיום העצמאות מוכיח, הפך למציאות ברוב הימים.

לפני שבע שנים הפכה אן לקי את עולם המד”ב עם יורשה שניונית. עכשיו היא התחילה טרילוגיה חדשה, פנטזיה דווקא. האם שינוי הז’אנר ישנה את איכות היצירה שלה?

הספר השלישי בטרילוגיה השניה של אחד, בריאן מקללן, הוא טוב בדיוק כמו חמשת הספרים שיצאו לפניו, שזה אומר, טוב מאד או אפילו מעולה. פנטזיה אפית מלחמתית במיטבה.

אלברט אודרזו, אחד מצמדי יוצרי אסטריקס, הלך לעולמו. לזכרו ישבתי וקראתי את הספר האחרון שהתפרסם של אסטריקס שכתבו ממשיכי דרכו של אודרזו.

תעלומת רצח בתיכון לקסם, האם זה יכול להיות לא טוב? אז כן, מסתבר שזה יכול להיות לא טוב.

בנתונים היבשים יש 1,152 עמודים ב-Pandora’s Star, אבל זאת חייבת להיות טעות. לקח לי שנה לקרוא את הספר ואני משוכנע שהוא כולל 5,000 עמודים, אם זה לא יותר. תופתעו, זאת לא העלבה, אלא מחמאה....

לפעמים יש חווית קריאה כל כך חזקה שמזכירה לי למה אני אוהב ספרים יותר מכל.

הספר London Falling הוא מותחן על-טבעי בריטי, וכמו שהשם מעיד הוא מותח, על-טבעי ובריטי מאד. אבל איך הוא יחסית למותחנים אחרים?

יש מצב ש-Gideon the Ninth הוא הספר עם הכי הרבה באז ב-2019. אם זה המקרה, למה הביקורת יצאה שלילית?

Jade City היה הספר האהוב השנה על בעל הבלוג. האם המשכו, Jade Wars, מצליח לשמור על הרמה?

המפגש ה-41 של מועדון הקריאה לא רק מדבר על ספר נהדר, אלא גם מהווה מיני כתבה על הז’אנר וההיסטוריה הקצרה מאד שלו.

לא אהבתי את סמיוזיס. ולכן הטקסט הבא לא עומד להיות בדיוק ביקורת, אלא יותר יותר “ביקורת בספיד”. אין טעם להתחיל להרהר ולהתפלסף על יצירה לא מהנה. ‘אבל מר ניימן!’ אתם תוהים כמובן, ‘אם לא...

ב-Lent ג’ו וולטון לוקחת אתכם למסע “היסטוריה פנטסטית” בפירנצה, שנת 1947. פוסט אורח של ארז רונן, שמאד התרגש כשקיבל את הספר לידיו, אבל די התאכזב לאחר סיום הקריאה.

ב-2017 היה Hope and Red ההפתעה המרעננת של עולם הפנטזיה מבחינתי. האם ספר ההמשך מצליח לעמוד בציפיות שיצר הספר הראשון? קצת כן, קצת לא, ובגדול התשובה קצת מורכבת.

מטרופוליטן, שנכתב ב-1995, הוא ספר מיוחד. הוא פנטזיה שמרגיש כמו מדע בדיוני. הוא סיפור חברותי שמרגיש כמו סייברפאנק. מטרופוליטן ספר איטי ומתוחכם. ייקח לכם זמן לקרוא אותו, אבל אם תתמידו הוא יתגמל אתכם, כי מטרופוליטן הוא יצירה נהדרת.

הספר Trail of Lightning הוא יצירת פנטזיה אורבנית, שקיבלה מועמדות לפרס ההוגו 2019. הייחוד שלו הוא שהוא מבוסס על מיתולוגיית הנוואחו האינדיאנית, ונכתב בידי אשה נוואחית. אבל האם התרבות הנוואחית מצילה אותו מלהיות “סתם” עוד ספר פנטזיה אורבנית שגרתי?