"הצילו, גנבו לי את האופניים בפעם השניה". סיפורי פשע בברלין עם אופניים וכנופיות בפארק

לידידה שלי גנבו את האופניים בברלין. משפט די נפוץ בעיר בה אפילו לסנאים יש חוש מפותח לפריצת מנעולי אופניים; בשכונות מסוימות פשוט לוקחים מהאופניים כל מה שלא קשור אליהם.

לאנשים בברלין יש ראיה מאד ליברלית על רכוש של אחרים.


[מהומות שיקגו, 1919. מקור]

פעם הרימו לי את הפנס. עכשיו הוא מחובר עם בורג לאופניים. פעם אחרת את הסל מאחורה. קניתי ציר לגלגלים שאפשר לפתוח רק עם מפתח מיוחד. בחנות בו רכשתי את זה סיפרו שזו המצאה מיוחדת לברלין. לא חסרים פה שלדי אופניים בעלי גלגל אחד שקשורים לעמוד.

עבור הידידה שלי זה היה הזוג השני תוך כמה חודשים. אפשר לדון בכמה זה נבון לנעול את אותו מודל של אופני מרוץ עם אותו המנעול בדיוק במקום בו נגנבו אלו הקודמים, אבל מאיימים עלי באלימות לא מתונה אז לא נעשה זאת.

פעם שעברה היא התקשרה למשטרה. הם לקחו עדות בנימוס, מלמלו משהו על כך ש"תשעים אחוז מהפשעים הללו לא נפתרים" והלכו לאכול דונר.

הפעם היא התעקשה. בכל זאת, זוג שני שנגנב והיא ממש לא רוטשילד. אז השוטרים, סחטיין עליהם, הציעו לבדוק אם מישהו פרסם שהוא מוכר את האופניים באינטרנט.

היא פקפקה בהצעה. צריך להיות די דביל כדי לגנוב אופניים וישר לפרסם אותם באיביי. אממה, גנבי אופניים לא ידועים באינטליגנציה הגבוהה שלהם: המודעה, עם האופניים הגנובים, אכן הייתה שם!

עכשיו המשטרה כבר התעניינה בסיפור. הגיע לבניין רכב ואן משטרתי, ספק טנק, מלא שוטרים. היו להם אזניות קטנות באוזן והם תקשרו ככה אחד עם השני. השכנים קיבלו פלשבקים מהפשיטה.

השוטרים תידרכו אותה ברצינות תהומית. 'תתקשרי אליו ותגידי שאת רוצה להיפגש לקנות את האופניים!'. אחד מהם הוסיף בנבונות ש'לא תשתמש בשם האמיתי שלה'.

התקשרו וקבעו להיפגש. הוא גר לא רחוק למרבה הפלא. השוטרים בינתיים הוציאו את המשטרה-מוביל מהוואן: אופני BMX לצורכי הסוואה. מי יבחין בחבורת גברים שריריים עם תספורת מארינס קצוצה במרכז ברלין ההיפסטרית? מי?

בסוף נפגשו. זה לא היה דרמטי כמו שציפו. הוא ניסה למכור לה, השוטרים הקליטו ואז עצרו אותו. הוא בחור, גרמני, בן עשרים. בא ממשפחה ענייה ועוסק בפשע. יש לו בוס; הוא לא מחליט לבד מה לגנוב, ממי ובכמה למכור. גניבת אופניים זה עיסוק צדדי שלו. את השאר לא קלטתי. לבוס בינתיים שלום.

***
כשרואים את ברלין, ואני לא מדבר רק על תיירים, נהוג לחשוב שאין פה פשע אמיתי. מקסימום כמה שיכורים אלימים מועטים פה ושם.

אבל האמת היא שנתקלים בברלין בפשע מדי יום. בפארק ליד הבית שלי, גרליצר פארק, מתנהל סחר נמרץ בסמים. בצד הצפוני של הפארק נמצאות חבורות חבורות מאפריקה שמטרידות – בנימוס – את העוברים ושבים בהצעה למריחואנה. בצד הדרומי שולטת המאפייה הערבית. הם מנסים לצוד את האנשים לפני שהם מגיעים צפונה. הנימוס הזה מסתיר את האלימות מעיני מבקרי הפארק.

לפעמים מגיעה המשטרה ועוצרת פה כמה אנשים. זה לא ממש עוזר; האנשים שמוכרים פליטים ברובם בלי אישור עבודה. תמיד ימצא מי שימכור במקומם כי השיטה פועלת כך שתמיד יהיו אנשים שחייבים כסף. אפשר לעצור עד מחר, אבל הבוסים נשארים חופשיים. התוצאה היא שהמשטרה פחות או יותר ויתרה על הפארק – חוץ ממקרים של מודיעין על משהו גדול שקורה שם.
***

לפעמים הכנופיות בפארק נלחמות. יש אנשים שלא נכנסים לשם בלילה. בקיץ המצב בדר"כ לא בעייתי. אבל בחורף, בשלג, במינוס חמש עשרה מעלות, העסק יכול להיות לא נעים. פעם ראשונה כשראיתי את כל סוחרי הסמים בפארק בארבע בלילה בכפור כמעט והערצתי אותם על התשוקה לביזנס.

אפשר להמשיך לרוץ על סיפורי פשע בברלין. או יותר מדויק: סיפורי פשע בקרויצברג. אבל אעצור פה ורק אדגיש משהו אחד: כל הנכתב לעיל זה משמועות. לא טרחתי לחקור ממקור ראשון את עולם הפשע של ברלין.

נהניתם? יש מצב שתאהבו גם את הכתבות האלה..

10 תגובות

  1. טליה הגיב:

    נקרא ממש כמו בישראל. נדמה לי שברוב מדינות העולם המצב דומה,פחות או יותר. לא בטוחה אם הייתי רוצה להביא ילדים לעולם שכזה.
    ולמרות כל האמור,מזג האויר בברלין מוצא חן בעיני יותר…

    • ניימן הגיב:

      לאיודע אם בכל העולם. בשוויץ כמדומני המצב שונה. אבל כן, כמעט בכל הערים הגדולות בעולם. אם כי בברלין בקשר לאופניים יותר חמור מת"א לדעתי. בטח בגלל הפופולריות העצומה של אופניים פה.

      • יעל ר. הגיב:

        לא בכל העולם. חזרתי לאחרונה מנסיעה קצרה לעוד יעד רחוק ומטורף כמו שאני מחבבת, ובשיחה עם מומחית לאזור, כשעוד ניסיתי להחליט אם לנסוע או לא, שאלתי לגבי היממה שבה אהיה לבדי בבירת האזור (שם מפוצץ לעיירה של 2000 איש), האם אוכל לצאת ולטייל באופן עצמאי בהרים מסביב.
        זה לא מומלץ אם את לבדך, היא אמרה.
        אני כבר ראיתי לנגד עיניי עולם פשע שלם, המורכב מעובדי המכרות, מהגרים סמי חוקיים או סתם אנשים שמשועממים למוות מצעידה הולכת וחוזרת בעיירה כה קטנה ומנותקת ומחליטים לתבל את השגרה בחטיפת תיקים ממטיילות בודדות.

        "לא", היא אמרה, "אין שם פשע בכלל. בטוח לגמרי. אבל יש סיכוי לא קטן שאם תצאי מגבולות העיירה לבד יטרוף אותך דב קוטב".

        • ניימן הגיב:

          ונו… טרף אותך? את סתם משאירה אותנו במתח!

          (אחלה סיפור. איפה היית?)

          • יעל ר. הגיב:

            איפה, הדב היחיד שהצלחתי לראות מקרוב היה שקוע בתרדמה עמוקה.

            כולם תמיד אומרים לי להתבגר כבר מטיולי התרמילאים הארוכים וללכת על חופשה סולידית ומסודרת של שבוע-עשרה ימים באירופה. אז עשיתי את זה. בערך. קפצתי לביקור קצר באיי סבאלברד (טוב, מבחינה חוקית זה לא נחשב חלק מאירופה, אבל יש חסות נורבגית), אי שם באזור הקוטב הצפוני.

          • ניימן הגיב:

            להתבגר זה אוברייטד. למרות שאני כבר שנים נופש באירופה. אבל זה סתם כי היבשת הישנה מרתקת אותי..

  2. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    מה שכל כך שונה, איכשהו, במוכרי הסמים בגורליצר פארק זה שהם באמת מטרידים בנימוס. הם מציעים את מרכולתם כל כך בנעימות! לא מרגישים מאויימים כשעוברים שם. חלפתם על פניהם – וזהו. זאת תרבות!

    • ניימן הגיב:

      האמת היא שבלילה מאוחר מרגישים קצת יותר מאוימים. אבל כן, הם מצליחים להסתיר מהלקוח יפה את כל הלכלוך שכרוך במכירת סמים.

  3. אנחנו נתקלנו בנשים צועניות שניסו לקבץ נדבות בצורה לא ממש נעימה. לא הרגשנו מאוימים אמנם אבל אחר כך סיפרו לנו שהנשים האלו חייבות לתת את הכסף שהן מקבלות לאיזה סוג של "סרסור". בקיצור מאפיה צוענית… הבנתי שזה כך בהרבה מדינות באירופה (עם הצוענים).

    • ניימן הגיב:

      את אלו עם התינוק המזויף?

      יש טרנדים בקבצנות בברלין. לא צוחק. היה שלב של נשים צועניות עם תינוק מזויף, היה שלב של אלו ששאלו 'אתה מדבר אנגלית?', והיה שלב של אנשים עם פצעים מוגלתיים מזוייפים.

      צריך לבדוק את הקטע עם המאפיה. מעניין אותי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *