נגנז בגנזך: מהדורת ה – 24.10.2013

לפני הכל, פוסט סודי בשושו עלה אתמול בבלוג: סוכנות הדוגמנים המכוערים. לא נשלח מייל למנויים כדי לא להכביד על תיבת הדואר שלהם. אז הנה, אני מיידע עכשיו.

ועכשיו לעניינו – מלא פוסטים מהבלוגספירה הישראלית מהשבוע החולף. היה שבוע משובח. הכל בחסות גנזך הרשת.

1. תת הכותרת של הפוסט בארץ האמורי היא 'פרקים בחילוניות בת זמננו'. הכותרת עצמה היא '"אני דורש ממך להאמין באבולוציה, למרות שאני לא יודע על זה כלום"'. אני די בטוח שהבנתם מזה על מה מדבר הפוסט, ובטח בא לכם לקרוא אותו כבר.

2. יש לי תלונה אחת עיקרית לפרנק מהקונכיה: שהוא לא כותב מספיק. כי יש לו בלוג מצוין, ואפילו קפצתי לשם פעם לביקור.

עכשיו פרנק התחיל סידרת פוסטים חדשה: גפרורים. חמישה שירים חדשים כל שבוע. מעבר לטעם המוזיקלי הבאמת מצוין, כל שיר מגיע עם הסבר והתוצאה מומלצת.

3. אז ריהאנה הופיעה בארץ. האמת היא שאני לא יודע מדי על ריהאנה. יש כמה להיטים שלה שאני ממש אוהב (Shut up and drive) ולא מעט אחרים שאני אדיש אליהם בצורה מעוררת דאגה. באום כולתורה אוהבים אותה הרבה יותר ממני, ולכן עלה שם פוסט מפורט עם 10 סיבות לאהוב את ריהאנה.

4. רועי צזנה הוא "חוקר עתידים". הוא כותב עכשיו סדרת פוסטים על 'מקצועות העתיד'. בינתיים עלה חלק א', חלק ב'.

5. DJ מגזין פירסם את רשימת 100 הדי.ג'ייז הטובים ביותר כרגע. אין מתאים מאנשי בלוג תפו"ד, בלוג להאוס, טכנו (ותפוחי אדמה) לדבר עליה.

6. אתם יודעים מה זה פורר? זה המתקן הזה ששמים על בקבוק אלכוהול פתוח כדי למזוג ממנו כמויות קטנות לקוקטייל.

הפורר בבר של החבר'ה מעל הבר התחיל לדלוף. משם הם יצאו לפוסט מרתק שמדבר על רווחים (והפסדים) נסתרים בניהול בר.

7. אורן אבראשי, איש של בירה בימים רגילים ושל אלכוהול אחר בימים מיוחדים, היה בתערוכת האוכל אנוגה. אז על מה הוא כותב שם? ליין בירות טריפל-סאטוט עם נגיעות אספרגוס? ויסקי שיושן בחלל? לא ולא. הוא כתב על מלח.

8. מופע הקולנוע של רוקי הוא תופעת קאלט. במשך המון שנים הוא רץ בקולנוע כוכב, ואפילו הייתי מבקר קבוע שם לאיזה שנה. עכשיו אני לא בטוח מה קורה עם הסרט וההקרנות הפעילות שלו. אבל אני כן יודע שבסטודיו יורם לוינשטיין העלו מחזה ע"פ הסרט.

9. אני קורא קבוע של הטור 'עומדים בשער' של שלמה מן בעין השביעית. לכן אני מודע לכל חוסר-האובייקטיביות שיש בתקשורת הספורט הישראלי. שיימס עושה לי סדר: מפת האינטרסים בתקשורת הספורט.

10. לולאת האל בפוסט על זרמים בטבעונות וסבל.


1. פוסט שני בסדרת ניתוח ההשפעות של הפורנוגרפיה של הומו סאפיינס.
2. עולם הבירה הישראלי ממשיך לצמוח. עד עכשיו היו חנויות לבירות ישראליות בלבד – עכשיו יש גם פאב. ארץעיר.
3. אימת חודש אוקטובר עלתה בסריטה: פוסט חודש הסוקר את סרטי האימה החדשים של החודש.

 

נהניתם? יש מצב שתאהבו גם את הכתבות האלה..

7 תגובות

  1. אמרתי כבר כמה אני נהנית מזה שאתה כותב ומפרסם המון לאחרונה?:-)

    ופרנק עסוק בהרבה דברים מגניבים אחרים מלבד כתיבה, למיטב ידיעתי, אבל אכן, הוא צריך לכתוב יותר!

    • ניימן הגיב:

      אל תתני לפרנק רעיונות לתירוצים, כן?

      • פרנק הגיב:

        תודה על הפירגונים הלבביים. 🙂
        העבודה המאומצת על הסרט שהעסיק אותי בחודשים האחרונים כבר מאחורינו, אז אני חוזר בהדרגה לבלוג ולעיסוקים אחרים שנזנחו קצת. הפודקסט החדש נועד לתת לי מסגרת שבה אוכל להעלות משהו חדש כל שבוע, מקווה לעמוד בזה.

        אבל מספיק לדבר עלי – ראיתי את "רוקי" בגרסה של הסטודיו של יורם לוינשטיין ונהניתי מאוד. חשוב לציין גם שזו הייתה הפגישה הראשונה שלי עם חומר הגלם, לא ראיתי את הסרט מעולם. אני חושב שזה דבר שיגרום לצפייה שלי בסרט (בקרוב, אני מקווה) להיות מעניינת ושונה מהחוויה של רוב האנשים.

        חוץ מזה, חלק מהמאמרים פה נראים מאוד מעניינים. הוספתי לרשימת הקריאה.

        • ניימן הגיב:

          ידעתי שתאמץ את התירוץ של רינת. ידעתי.

          האמת היא שלמרות שנורא אהבתי את האירוע "מופע הקולנוע של רוקי", אהבתי אותו יותר בגלל האנשים והחוויה מאשר הסרט. למעשה, אני לא ממש אוהב את הסרט.

          מצד שני, חוץ מיוצאי דופן מיוחדים אני לא אוהב מחזות זמר. נדמה לי שאתה כן(?), אז מעניין אם תתחבר אליו.

          • פרנק הגיב:

            העניין שלי עם מחזות זמר הוא שבגלל שאני אוהב מוסיקה, קולנוע ולראות אנשים רוקדים, הרעיון של מחזמר מדבר אלי כי הוא משלב את כל הדברים האלה. אך מכיוון שאני גם ביקורתי, אני לא אוהב באופן אוטומטי כל דבר כזה. אם אני לא מתחבר לשירים, למשל, רוב הסיכויים שלא אוהב את המחזמר. כמו כן, אני לא מתחבר בדרך כלל למחזות זמר קלאסיים ואוהב יותר את הפוסט-מודרניים, כמו הסרט של "סאות' פארק", "שיקגו" ו"מולאן רוז'". וכמובן הטלוויזיוניים של ווידון: המחזמר של באפי ו"דוקטור הוריבל".

            נקודתית לגבי "רוקי" – מה שאמרת על זה שאתה לא אוהב את הסרט הגיוני ותואם את רוב האנשים. הסרט נחשב די גרוע והקאלט שנבנה סביבו מתייחס לזה למעשה. זה אירוני בעצם, כי המחזה נכתב כמחווה לסרטי סוג ב' של פעם ונהפך לסרט סוג ב' בעצמו. אבל ההנאה שלך מהאירוע משותפת לרוב החובבים של "רוקי", למיטב הבנתי. גם ההנאה שלי מהמופע לא קשורה לטיבו ואיכותו, גם לא התחברתי לרוב השירים. אבל ניכר שהשחקנים נהנים על הבמה, הכישרון שלהם בא לידי ביטוי, זה היה מוסיקלי וססגוני ובקיצור נתנו שואו. חוץ מזה, אני מחבב את הרוח הפרוורטית ששורה על המחזה, למרות שכבר קראתי שהיום זה נראה תמים יחסית לאיך שזה נתפס בעבר.

          • ניימן הגיב:

            אין לי כפתור לייק בבלוג, אז אני כותב תגובת לייק לתגובה של פרנק 🙂

          • אין לי משהו חכם במיוחד להעיר על התגובה המהממת של פרנק אבל אני רק רוצה לציין שאני ממש מבואסת שאני לא יכולה לראות את "הדוויג והשארית העצבנית" על בימות הברודדדד-וייי בגילומו של NPH האגדי. רק הפוסטר עשה לי את זה ברמות-על.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *