יומיות 03.11.2018: איך התנקמה ספקית אינטרנט שוודית במוציא לאור אקדמאי שתבע אותה?
הצטברו המון לינקים קטנים.
1. סיפור ההטרלה המסחרי הכי מצחיק שנתקלתי בו אי פעם מגיע משוודיה.
בטח שמעתם על הבעיות במערכת המגזינים האקדמאיים. המוציאים לאור מרוויחים כמויות אדירות של כסף, בעוד שכל העוסקים בדבר – הכותבים, העורכים והשופטים – עובדים בחינם.
יש את אתר Sci-hub, שכבר כמה שנים מספק – ללא אישור – גישה לכל המאמרים האקדמאיים. דבר שמעצבן כמובן את המוציאים לאור. ולכן המוציא לאור Elsevier תבע את אחד מספקיות האינטרנט בשוודיה שלא חסמה גישה ל-Sci-hub.
Elsevier זכו בתביעה, אבל כאן מסתבר שרק מתחיל הסיפור. בתגובה ספקית האינטרנט לא חסמה רק את Sci-hub, אלא גם את האתר של Elsevier עצמה. נסיון לגשת לאתר מוביל את הגולשים לכיתוב הבא:
כאן לא הסתיימה ההטרלה. מכיוון שבית המשפט של משרד הפטנטים השוודי גם משתמש בספקית האינטרנט שנתבעה, הספקית חוסמת(!) את הגישה של בית המשפט לאתר של עצמו.
במקום זה מגיעים עובדי בית המשפט לכיתוב שמסביר שהיות שבית המשפט מאמין שחלקים מהאינטרנט צריכים להיות חסומים, הספקית החליטה לחסום את החלק של האינטרנט שמתאים להם.
אין לי מושג איך כל ההטרלה הזאת חוקית. אבל היא מצחיקה נורא.
2. האינסטגרם המצויין Drone in Warsaw מציג תמונות של וורשה ממעוף הציפור. חייבים כזה לתל אביב, ירושלים, חיפה וישראל בכלל.
3. הוענקו פרסי הפנטזיה הבריטית. הזוכה בפרס הרומן הוא The Ninth Rain של ג'ן ויליאמס.
יש לי חיבה עזה לפרס, מאז שגיליתי בזכותו את Some kind of fairy tale של גרהם ג'ויס [ביקורת] לפני כמה שנים; ספר פנטזיה קטן, מקסים וחכם שעושה לי חם בלב להיזכר בו.
4. זאת העטיפה של הגליון האחרון של של לוקוס:
כמו שאתם רואים, יש שם ספיישל מדב"פ בישראל, ומוזכר שמו של אהוד מימון הנהדר, שפעם אפילו היה מקוראי הבלוג.
כמו כן מופיע באתר שלהם דיווח על אייקון האחרון.
5. עשרת הספרים המפחידים בכל הזמנים של Writers Block [תוכן בעברית].
6. רשימה נהדרת של כאן: 40 האלבומים האלטרנטיביים הגדולים בכל הזמנים. כל בחירה מלמיליאן.
7. בליין מכור שהולך למועדונים ברלינאיים, יצר את רשימת הלהיטים הגדולים במועדוני ברלין בשנה האחרונה. התמכרתי.
8. 35 משחקי האימה הגדולים ביותר אי פעם. את המקום השני דווקא ניחשתי, אבל על המקום הראשון מעולם לא שמעתי. עד כדי כך אני מנותק!
5. הרשימה הזאת קצת מציקה לי, לא רק כי היא לא משהו (נו באמת, סיפורה של שפחה?) אלא כי היא מאוד מאוד פשטנית ולא מנומקת ובכללי מרגישה כאילו מישהו סימן וי על להכין כתבה כזאת בכמה שפחות מאמץ.
וזה מבאס כי זה דווקא נושא מעניין.
8. אואה, זה כי p.t. הוא לא משחק אמיתי! (טכנית), p.t. (ראשי תיבות של playable teaser) הוא, כמו שניתן להבין משמו, טיזר מאוד מוצלח למשחק של סיילנט היל שהיה אמור לצאת אבל בוטל עקב מריבות של הידאו קוג'ימה (סדרת מטאל גיר) וגיירמו דל טורו (הבמאי של המבוך של פאן, פסיפיק רים וצורת המים) עם המפיצה ומחזיקת הזכויות קונמי (שניהם עכשיו עובדים ביחד על פרויקט לא ברור אחר שנראה מוזר ומעניין). הסיבה שהוא מוחזק כל כך גבוה היא, לעניות דעתי, כי לא ניתן לשחק בו שוב (p.t. הוסר מהחנויות הדיגיטליות בעקבות ביטול המשחק ולא ניתן להתקין אותו שוב אם הסרת, מה שהוביל גם למקרה ההזוי שאנשים הציעו למכירה באיביי קונסולות עם המשחק מותקן במחיר הגדול פי כמה וכמה משווים המקורי) ואפקט הנוסטלגיה עושה את שלו. אני חושב שאם הוא היה זמין כיום הוא לא היה במקום הראשון אבל לא יודע, לא שיחקתי.
(מה שכן, חסר לי ברשימה את prey, ינעל העולם כמה שהמשחק הזה מלחיץ)
לול על P.T. באמת אי אפשר להיות יותר מפחיד ממיתוס.
אני מאמין שברגע שמשחקי המציאות המדומה יהפכו פופולריים – וזה הרי יקרה מתישהו, אפילו אם לא בדור הנוכחי של הטכנולוגיה (שדי תקוע) – המשחקים שם יהיו מפחידים פי כמה ממה שהיה עד אז.
יכול להיות, כרגע שוק משחקי הvr בעיקר תקוע כבר כמה שנים ולמרות שחל שיפור מסוים עדיין לא נראה כאילו יודעים באמת מה לעשות איתו.
1. בדיוק קראתי שבתכלס כותב המאמר רשאי למסור אותו בחינם לכל חפץ. תייגתי אותך.