העם רוצה לכלוך – העם יקבל לכלוך!

חבר טוב אמר לי פעם בתגובה על כתבה פילוסופית ששלחתי לו: “מה?? מה זה השטויות האלו?! אני רוצה לכלוך מהאינטרנט שלי! מריבות, קללות, השמצות, סקנדלים וכדומה! את ההשכלה, אני משאיר לשיחות פאבים”.
אני לא יודע אם זה יום הזכרון שגרם לשליפת הציפורניים ביומיים האחרונים, או שמא אלו פרנסי האינטרנט ששמעו את קול החבר – אבל להלן מקבץ קצרצר של שערוריות בכוס מים מאתמול והיום:

יובל דרור הוא כותב בחסד, ועל כך תעיד הפופולאריות העצומה של בלוגו. הוא גם מבקר מאד מושחז ובוטה, ועקב כך יוצר מריבה טובה פעם בשבוע לפחות. אתמול הוא כתב ביקורת (מוצדקת) על תחרות Webawards של דה מארקר. כמה תגובות נזעמות וחסרות פרופורציה (פה פה ופה) גרמו ליובל לכתוב פוסט-תגובה, שלמרבה אכזבת הקוראים בבלוג לא זכה לתגובות סוערות במיוחד. את האירוע הוא הספיק לסכם פה.

באותו היום פורסמה בבלי-פאניקה הביקורת המאד מיליטנטית על ספרו של ירון שמש, ‘התולעת’. את דעתי על רוח הביקורת הביעה ניקי במדויק פה (ואחרי זה היה גם דיון קצר, שלא שינה לי את ההשקפה. אולי היא תשתנה כשאקרא את הספר).

גם עידו קינן העלה לרגל יום הזכרון פוסט שובר מוסכמות. תגובות-הנגד היו הגיוניות ולא מתלהמות, אבל בזה אפשר להאשים רק את אופיים הטוב של קוראיו, ולא שום דבר אחר.

עוד פוסט שספג אש נכתב בידי פיגו ועוסק במקרה של בחור בשם אוריאל אוחיון – אשר כתב ביקורת מאד אוהדת על הדפדפן מבוסס האקספלורר, ‘מקסתון’. פיגו כתב על שורת קשרים בין אוחיון לבין אחד ממייסדי מקסתון ובכך ערער את אמינות הביקורת והאתר בו התפרסמה. המגיבים כמובן, לא עברו על כך בשתיקה.

אתמול נודע שגלגל”ץ יצאו בשתי החלטות מקוממות בו זמנית: צמצום ימי השידור של “הקצה” ליום אחד בשבוע, והוראה לקוואמי לא לשדר יותר מוזיקה ישראלית בתוכנית. לטענתם יש בכך ניגוד אינטרסים היות וקוואמי הינו יוצר מוזיקה בעצמו. גיאחה פירסם לראשונה בעונג ואמיתי סנדי הוסיף את דעתו כאן.
אני את דעתי כבר כתבתי כתגובה בעונג, אולם אביא אותה כאן שנית:

“לא מזמן היה וויכוח בקהילת המד”ב, כשמישהו העלה טרוניה נגד כך שאנשי מקצוע בקהילה (סופרים, עורכי סדרות ספרים, בעלי הוצאות וכו’), מפרסמים ביקורות על ספרים של הוצאות אחרות. הרוח הכללית של התגובות שהוא קיבל הייתה שבארץ כל כך קטנה לא ניתן להימנע לחלוטין מעירוב אינטרסים של חלק מהעוסקים בדבר. בדרך כלל אין עם כך כל בעיה אלא אם כן יש חשד להטיית ביקורת או להעדפה לטובה (מה שלא היה). אני מאמין שההגיון פה מקביל לסיפור קוואמי והשמעת המוזיקה הישראלית.

גלגל”ץ מנסה למלא פה את תפקיד השומר, אולם בעצם מזיק לקהל עליו הוא רוצה להגן – הן ליוצרים והן לצרכנים. גם עקרונות נעלים יכולים לגרום נזקים אם הם מיושמים בצורה מכנית ואווילית, ולא ברוח בו נושב העקרון. כמובן שהצבא תמיד היה מלך בלהוציא מכל חוק טוב את העיקר ולהשאיר רק את התפל. ”

ואחרון חביב הוא הטור המצויין של שוקי גלילי על אנרכיזם, השב”כ ומה שביניהם. מומלץ מאד.

(הערת המערכת: מי שמשחק בבוץ, שלא יתפלא אם יתעורר בבוקר עם שתי דוגמניות מלוכלכות)

לפינתנו – בקטנה:
1. רציתי היום לפרסם פוסט ביקורות על המשחקים העצמאיים (=לא מסחריים) שיצאו באפריל. איכשהו הסתבר לי שלכתוב מיני-ביקורות בזק על תשעה משחקים לוקח יותר זמן מאשר פוסט רגיל, ולכן הסקירה תתפרסם רק מחר.
2. הבלוג הזה מאד אוהב זכויות יוצרים וכאלה, ולכן לא יכול להתעלם מכתבה על ‘קואליציית האומנים הקנדיים’: חבורת יוצרים שטוענת שהיא נגד לתבוע את מעריציה, אפילו אם הם צורכים פה ושם את יצירותיה חינם.
3. גם אלכוהול אנחנו מאד אוהבים פה, ובטח שאי אפשר להתעלם מגליון אייר של אגודת הוויסקי הישראלית. בריח יום העצמאות הם גם כותבים על וויסקי ישראלי.

הערה אחרי עריכה: בדקות הראשונות לפירסום פוסט זה התחרבשו לי קצת הקישורים והתוצאה הייתה זוועה לעין. איתכם, הקוראים, הסליחה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting