ארסבלוגיה

א
בשבת שלח לי ידידי המורבידי* קישור לשיר החדש שכתב (ממש טוב! באמת!). התעניינתי אם אפשר לפרסם בבלוג והוא הגיב בהסכמה. ישר לאחר מכן, כהרגלו, פתח הבחור בנאום לוהט על הנושא. אחסוך ממכם את הקללות והניסוח המאד לא עדין של דבריו (המורבידי לא נודע בשפתו המרומזת והעדינה), ואסכם שהוא מאמין שבלוגים הרסו את מערכת הסינון שהייתה לפורומים ולאינטרנט טרם זמנם. במקום מנהל שדואג למחוק או לאשר מה שצריך (בפורום), או טכניקה מסובכת של בניית אתר (אתרים פרטיים), נוצר, לדעתו של המורבידי, מצב בו כל ילד בן 12 מקבל במה. הסינון הלך.

דעתי היא כמובן שהוא מדבר שטויות. בלוגים יצרו מצב בו אכן נכתב הרבה יותר מלל מבעבר, אך יחד עם זאת ניתנה לקורא הברירה לבחור *בדיוק* איזה כותבים הוא רוצה לקרוא. בעוד שבעבר נאלצתי לקרוא בפורום מסוים הודעה של כל טום דיק והארי (וחלקם הגדול בדר”כ לא עניין אותי), הרי שהיום אני יכול לברור כתביו של מי בדיוק מעניינים אותי. כמו שאמרתי למורבידי: אם כבר אז הפילטור השתפר, לא נהרס.


*בפעם הראשונה בה פגשתי בו הוא עמד מחוץ למועדון מטאל ושעשע חבורת נערים צעירים בבדיחות שואה וסרטן. בפעם השנייה הוא מכר מחוץ למועדון אחר סטיקרים שהכין בעצמו. למרות סיבות מצוינות אלו, בסופו של דבר דיברתי איתו אך ורק בגלל שידידה טובה שלו היא ממש כוסית.

ב
בערב אחר ישבתי עם חברי הפילוסוף. אדם אשר המילה ‘ניוון’ חביבה עליו ביותר. המסה התורנית שהוא נשא הייתה על הכרויות ברשת. ‘גיליתי השבוע לאיזה רמה ניוונית אנשים מגיעים’ הוא החל, ואחרי זה סיפר על חבר לעבודה שמתחתן עם אחת שהוא הכיר אונליין. ‘הרשת הזו’ אמר בתיעוב, ‘הורסת את כישוריי הצייד של הגבר. היא גורמת לנו להיהפך רכרוכיים’. סיכם.
(דעה זו מובאת פה כחלק משירות ציבורי של חשיפת דעות אזוטריות)

ג
בסופ”ש גיליתי שהוסיפו אותי ל- אוזרוקס, אתר קורא רסס מקוון, בדומה ל וובסטר, אך עם עשירית מכמות הפידים.
שילוב של היותי טיפוס טרחן וסקרן מטבעי יחד עם OCD נרכש, גרמו לכך שהאתר נהפך לאובססיה החדשה שלי. “מי יוזם אותו? ע”פ מה הם מוסיפים בלוגים? למה? איך? איפה? ומו?” הן רק חלק קטן מהשאלות שרצו בראש. חיפוש בגוגל לא מניב מידע (מלבד הפוסט בזגוגיות דרכו שמעתי על האתר מלכתחילה). עשיתי כמעט כל דבר אפשרי, חוץ מהאפשרות הבנאלית והמשעממת של לשלוח מייל לבעלים. יש גבול. באנאלי אני לא מוכן להיות.

סיכום + הימור קטן:
א. לא מצאתי שום לוגיקה מאחורי בחירת הבלוגים שלהם.
ב. התווספתי לשם בטח בטעות. הרייטינג שלי הוא חלקיק זעיר מהרייטינג של שאר הבלוגים שם.
ג. רשימת הבלוגים שלהם הולכת וגדלה מיום ליום. אומנם זה לא הקצב המהיר של וובסטר (שגם בסיס ההתחלה שלו היה הרבה יותר רחב), אבל אם דבר לא ישתנה – תוך חודשיים-שלושה נקבל חיקוי מדויק לראשון.
ד. אני עדיין מתעקש לראות בזה מקור לגאווה :-).

ד
לאחר מחשבה רבה ושיקולים רבים (בערך חמש שניות במצב שכרות כבדה) החלטתי לחקות את עידן דורפמן ולבצע טקס הסרת לוט משלי. תאריך היעד נבחר בצורה מקרית להיות איפושהו בסביבות ה – 25 למאי, בשעה 18:50 פחות או יותר. מה רבה הייתה הפתעתי לגלות שמקריות שמיימית איחדה אירוע זה עם יום ההולדת חודשיים לבלוג.
בתוכנית: סיכומים, דיווחים, גילויים מפתיעים! (טוב, לא) ועוד. יהיה מרגש, תביאו את הממחטות.

וסיפור, בקטנה:
1. מחליפים לי את חברת השמירה באוניברסיטה. אירוע שעובר בשקט אצל כל סטודנט אחר כנראה, הפך אצלי לטרגדיה קטנה. בחודשים שאני לומד התחברתי עם שני השומרים בספרייה: אחד עירקי זקן בן 70 שתמיד שמח ואוהב את כולם (“הוא, בחור זהב. פשוט עשר!” תיאר את חתנו) והשני בן 65 וחצי (הוא מדגיש את החצי!) עם מבטא לא מזוהה ושנאה תמידית לכל העולם (“התחתנה עם ראש כרוב! אדיוט!” אמר הוא על חתנו). אתמול הם סיפרו לי על החדשות הרעות, כל אחד בדרכו שלו. עבודה אחרת הם כבר לא מאמינים שימצאו, בגלל הגיל. אז זהו, קצת עצוב.
2. ובמסגרת ימים שלא ידעתי שנחגגים:
יום ד’ הקרוב (17.5) הוא היום הבינלאומי למאבק בהומופוביה. האוניברסיטה מלאה באירועים שמידע עליהם ניתן למצוא פה.
יום ב’ הבא (22.5) הוא יום השמיעה הארצי. בין השעות 10:00 ל – 14:00 יתקיימו בדיקות שמיעה חינם בבניין ביה”ס למקצועות הרפואה, חדר 004. כל מי שתמיד רצה להיבדק אבל אף פעם לא היה לו את הכסף – מוזמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting