ספיריטו (טרילוגיית המכווצים, פוסט ראשון)

הביקורת הבאה נשלחה לתחרות הביקורות של מומה. הם דרשו 150 מילים, מה שגרם לי לשנות את הפורמט פעמיים ולהיות הרבה יותר ממוקד מהרגיל. בתכל’ס, היה די כיף ומאתגר, אז נראה לי שאוסיף עוד שני פוסטים מכווצים שבוע הבא, ואשלים טרילוגיה.
והביקורת:

כה קטנה הייתה הבחורה על הבמה. לא יותר ממטר ושישים גובהה. רזה, עומדת זקוף ושרה בטון גבוה – ולפתע, פרצה שאגת מטאל מגרונה. אלו שכבר ראו את ההופעה הסתכלו על השאר בחצי חיוך משועשע. השאר היו בהלם מוחלט. אחד לפני סינן “זו להקת המוות” בעוד שאחר, מאחורה, צעק “תתפשטי” והוכיח שהוא ישראלי בכל רמ”ח אבריו.
לזמרת שום דבר לא הזיז. היא סידרה את הפאה והחלה לרוץ בתיאטראליות בשיר הבא. בהמשך היא פרסה זוג מניפות שחורות ענקיות שכיסו את כל גופה (“כוסאמוק!” אמר זה שחפץ בעירום) ובשיר נוסף, לבשה מסיכה לבנה.
לידי היה אחד מאלה שלא אוהבים לראות אלא רק להסביר. “קברט” הוא שח למישהי שלא רצתה לשמוע, “זה מופע המשלב קטעי קומדיה, שירה ותיאטרון”. מישהו אחר הסתכל בעיניים פעורות, וחברתו אמרה ש”סחה על השואו, אבל בתכל’ס השירים לא שיא היצירה”. המופע הסתיים, התגלגלנו החוצה לאט וראינו שרוב הקהל נראה מסופק – חוץ מאחד מתוסכל, שחזר ואמר בקנאות, שמעתה תמצאוהו רק במועדוני חשפנות.

ב,ב,ב – בקטנה:
1. בביקורת יש *בדיוק* 150 מילים. אני נורא גאה 🙂
2. יש כזה דבר שנקרא עודף פעילות אירובית? כי אם כן, אז יש סיכוי שאני עומד לסבול ממנה בקרוב (ימים עמוסים גורמים לי לרוץ, לקפוץ, לרכב ולהיות תזזיתי באופן כללי)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting