היופי שבחופש – לינוקס חלק א’: ההתקנה

זה יותר מחודש שכ’ הטוב לא מפסיק לדבר על אובונטו, הלינוקס החדש שהתקין. תחילה חשבתי שאני הקורבן היחיד למטרד, אולם לאחר של’, המכירה את כ’ הכרות שטחית בלבד, טענה שגם היא קיבלה הרצאה נרחבת בנושא, הבנתי שמדובר במגיפה. מאוחר יותר התגלו מימדי הנזק בכל תפאורתם. לאחר שסיים להרביץ תורה בכל חבריו, עבר כ’ לשאר בני שנתו, אחריהם הפקולטה – ולפי שמועות שהתגנבו לאוזני זה עתה – גם לחבר’ה רנדומלים שביקשו ממנו הכוונות לשירותים . בסופו של דבר נכנעתי. ‘טוב, טוב. פעם הבאה שאתקין את המחשב מחדש – אשתמש באובונטו’ אמרתי כדי לצאת מידי חובה.
אני לא יודע כיצד עשה זאת, אבל שבוע מאוחר יותר הלך לי המחשב.

אזהרה טכנית קצרה: היות ואני מניח שקוראי הם לווא דווקא אנשי מחשבים מדופלמים, אנסה להימנע ככל יכולתי ממושגים טכניים בפוסט זה. אי לכך ובהתאם לזאת, ביטויים כמו ‘כבל IDE’, ישונו ל’כבל המחבר את הדיסק הקשיח למחשב’, ומונחים כמו CMOS או BIOS ישונו ל-‘הגדרות המחשב’. כמו כן, כל פעם שתכתב המילה ‘חלונות’ בפוסט זה, יעקבו אחריה סוגריים עם המילה ‘בוז!’ בתוכם.
פינגווין!

לינוקס, למי שלא יודע, זה סוג של מערכת הפעלה דמויית יוניקס. יוניקס, למי שלא יודע, היא מערכת הפעלה עם עקרונות שונים מאלו של חלונות (בוז!). מה השוני בין לינוקס ליוניקס? אני לא ממש יודע (איפה גיקס1?) – אבל זה לא הכי רלוונטי לעניינו היום. לינוקס בא בהפצות שונות, שההבדל ביניהן מתבטא באלמנטים כמו מערכות התקנה שונות, אפליקציות אחרות שמגיעות איתן – או שינויים קטנים בהגדרות מערכת ההפעלה (למרות שתוכנה שכתובה ללינוקס תפעל על כל ההפצות). אני בחרתי להתקין אובונטו, הפצת לינוקס שאמורה להיות ידידותית במיוחד למשתמש, ולכן מתאימה לאנשים כמוני – כאלה שאינם חובבי סיסטם בדם.

הפגישה הראשונה שלי עם לינוקס הייתה לפני שש שנים בערך. מידת הצלחתי בהתקנת הפצת mandraeke, הייתה אפס אחוז, ולכן נאלצתי לקרוא לחבר חדש חובב לינוקס שהכרתי – אחד בשם גיקס1. הוא ישב כמה שעות, עשה פעולות שאני לא מבין במהירות עצומה, הודיע לי שחייבים להחליף גרעין בגלל שיש לי winmodem (מודם שפועל רק על חלונות(בוז!)) ואיכשהו הצליח לייצב את הכל. מגניב. במערכת ההיא השתמשתי בעיקר לכתיבת מטלות בתואר הראשון – מעבר לכך נשארתי משתמש חלונות(בוז!) נאמן.

פגישתי השנייה עם לינוקס הייתה לפני קצת מפחות שנים – כאשר ניסיתי להתקין את הפצת פדורה 2.0. לאחר ההתקנה לא הסכימה המערכת לעלות תוך כדי תלונה נמרצת על משהו בגיאומטריה של הדיסק הקשיח שלי (‘מה??’ אתם שואלים. ואני עונה: ‘בדיוק’). אז ניאות חובב לינוקס אחר לקפוץ אלי הבייתה, ותוך חמש שעות עבודה קצרות הצליח להרים מערכת למשעי. השתמשתי בה חודשיים, עד שהחלפתי ראוטר והלינוקס הפסיק לזהות את הרשת. מפה, הגענו למצב של שביתה איטלקית: אני לא מעלה את הלינוקס, והוא לא מעלה את עצמו. פייר.

ההתקנה שבוע שעבר החלה ברגל שמאל. מסתבר שאובונטו לא ממש מחבב את כרטיס המסך שלי, ולכן ההתקנה עלתה ברזולוציה סופר-נמוכה. מי שהכי סובל מכך הוא קצה חלון ההתקנה – שיוצא מהמסך ופשוט לא נראה. לצערנו, חלק החלון שנעלם הוא בדיוק זה המכיל את הכפתור ‘אישור’. כפתור שקשה מאד להתקדם בתהליך בלעדיו, וקשה מאד ללחוץ עליו אם לא רואים אותו. הפתרון: מעבר בין האופציות עם מקש TAB (למרות שלא רואים אותם). לא פתרון מתוחכם במיוחד, אבל לא בטוח שמשתמש פשוט יחשוב עליו.

בעיה שנייה התגלתה כשההתקנה קרסה ב – 81 אחוז ולא הסכימה להמשיך. לאחר יום של נבירה בתיעוד המערכת, הגעתי למסקנה שייתכן והנזק נגרם מכך שהדיסק הקשיח לא מופיע בהגדרות המחשב. בעיה די פשוטה בדרך כלל – אולם איכשהו הסתבכתי איתה יומיים. כמו הרבה בעיות אחרות – אני לא בטוח באמת איך פתרתי את זאת – אבל אני כן יודע שלאחר ששיחקתי עם כל האופציות האפשריות – בסופו של דבר גיליתי אחת שעובדת (למרות שאני מוכן להישבע שיום לפני זה היא לא עבדה. נפלאות הייקום).

מהרגע הזה רצה ההתקנה באופן די חלק – ושעה לאחר ההתחלה, נכנסתי למחשב החדש לראשונה (ההתרגשות! ההתרגשות!). נשארה בדיוק עוד בעיה אחת: את כרטיס המסך המערכת עדיין לא זיהתה, ולכן הרזולוציה עודנה נשארה סופר-נמוכה. למזלנו הרב, תיקון דרייבר של כרטיס מסך הוא סיפור פשוט אפילו בשבילי: מחפשים בגוגל את שם הכרטיס + Ubuntu – ומגיעים ישר לדף הוראות מפורט. רבע שעה לאחר מכן, עמדה המערכת – נוצצת, זוהרת ומוכנה.

‘פיניטו!’, חשבתי בשמחה – ולא הבנתי שפה רק מתחילה העבודה. נכון שהיה לי מחשב עובד – אבל במערכת גמישה כמו לינוקס, חלק גדול מהכיף זה להתאים אותה לצרכים האישיים של עצמך. איך עשיתי? מה עשיתי? מה קרה וכמה פעמים המחשב קרס באמצע? כל זאת בפוסט הבא.

בקטנה:
1. במקרה נתקלתי בבוינגבוינג שבוע שעבר בפוסט על אובונטו. לא יכולתי שלא לקשר אליו פה.

13 תגובות

  1. טלג הגיב:

    כתוב טוב, נהנתי,

    אבל את הכל כבר שמעתי בעל פה,
    מחכה לפוסט מס. 2 …

  2. ניימן הגיב:

    אח.. צרות של עשירים. לא לדבר איתך יותר? 🙂

  3. מוטי הגיב:

    לינוקס, כמו שכתבת, היא דמויית unix.
    בלי להכנס להבדלים טכנים משמימים, אני אוסיף רק שיוניקס היא מערכת הפעלה שפותחה במעבדות בל בסוף שנות ה60.
    לינוקס פותחה על ידי אדם בשם לינוס טורבאלדס בתחלית נ90.
    הקטע של ה”דמויית יוניקס” מגיע בגלל שעם השנים נולדו כל מיני צאצאים לUnix (סולאריס, Irix, bsd) ובשלב מסוים נכתב תקן שנקרא POSIX כדי לעשות סדר בבלאגן.
    לינוקס נכתבה בראש מתוך תאימות לתקן.
    צר לי שעבדת כל-כך קשה בשביל ההתקנה הראשונה.
    בדרך כלל התחלות כאלה מייאשות אנשים.
    אני חושב שלינוקס כבר מזמן מתאימה גם למשתמש הלא-טכני.
    זה גם חלונות לא יכול להתקין לבד.
    כלומר, כמה כישורים צריך כדי לעשות דאבל-קליק על האייקון של פיירפוקס?
    גם דברים אחרים באובנוטו די קל ללמוד ואם יש מישהו שיכול לעזור, אז בכלל טוב.
    מעבר לזה, תתחדש:)

  4. ניימן הגיב:

    מסכים עם רוב מה שאמרת, אבל לא לגבי המשתמש הפשוט. כל howto קטן שולח אותי ישר להקליד שורות בטרמינל – וכל התקנת תוכנה שלא נמצאת ברשימה (המכובדת) של אובונוטו, דורשת איזשהו ידע קטן במחשבים. בוינדוז בדר”כ מספיק להוריד, לעשות דבל-קליק על איקון ההתקנה – וזהו. פה זה קצת יותר מסובך.

  5. דרומי הגיב:

    משעשע
    גם אני התקנתי לפני חודש בערך אובונטו, גם אני אחרי כמה (2) נסיונות כושלים. אבל אצלי ההתקנה דווקא הלכה חלק – אם לא סופרים את זה שהפרטישן מג’יק והווינדוז הסתכסכו ביניהם, ככה שגמרתי עם אובונטו עובד פרפקט וחלונות מפורמט 🙁

    עקב האשה הטכנופובית, התחייבתי שאני לא משאיר מחשב דולק עם לינוקס. (היא לא מוכנה ללמוד משהו שהיא לא מכירה אם אני לא מסוגל להסביר לה למה זה טוב. אפילו לא איך ללחוץ על כיבוי בלינוקס, לעומת ווינדוז…) כך שרוב השימוש הוא עדיין בווינדוז :-\

  6. ניימן הגיב:

    אמא שלי דווקא נורא התלהבה מהלינוקס שלי ועכשיו היא רוצה שאתקין גם אצלה (לא שאני מתכוון להיכנס לכזו הרפתקאה עם הלפטופ הענתיקה שלה – אבל לפחות רצון יש..)

  7. דייב דנ הגיב:

    אולי מישהוא יסביר לי למה זה טוב?
    חוץ מלהט המרד כנגד מיקרוסופט.

  8. ניימן הגיב:

    יפה שאלת. ראשית יש את עניין החוקיות, שעם הגירסאות החדשות וה”לא פריצות” של חלונות ויסטה (או בעברית: פריצות פחות) נעשתה בעייתית ביותר. לינוקס זה גם חוקי וגם חינם. יתרון ענק.

    שנית, לינוקס מערכת הפעלה עדיפה בהרבה פרמטרים לדעתי על חלונות. אחד מהם הוא כמובן עניין האבטחה והוירוסים, שהרבה פחות נפוצים בלינוקס. על כל האחרים הייתי שמח להרחיב פה – אבל מכיוון שיהיה על זה פוסט עוד יומיים, נראה לי קצת חבל להקדים את המאוחר.

    תתאזר בסבלנות :]

  9. מוטי הגיב:

    מכיוון שאני לא מפרסם פוסט עוד יומיים, אני אתרום את שתי הפרוטות שלי לדיון.
    בניגוד למה שאולי אוהבים לחשוב, לינוקסאים רבים לא משתמשים בלינוקס רק בגלל שזה “נגד מיקרוסופט”.
    אומנם תמיד יהיו כמה מתלהבים תורנים שמרגישים שכדי לרומם את לינוקס הם צריכים להוכיח כמה המתחרים גרועים, אבל רוב הלינוקסאים שאני מכיר לא ממש בקטע.
    את אלה שבעד הנגד תמצא במיליון ואחד תחומים והסיבות לזה כבר קשורות לתחום הפסיכולוגיה כנראה.
    אני זוכר למשל שבל גייטס היה בארץ והיו גורמים (מחוץ לקהילה) שניסו חגרור את תומכי הקוד הפתוח להפגנה.
    רוב הקולות דאז קראו נגד זה כדי לא לקבע באמת את המשוואה שקוד פתוח=נגד מיקרוסופט (היו סיבות אחרות שלא זה המקום לפרט).
    לא שאני חושב שגייטס וחבריו הם חבורת צדיקים, אבל אין לדעה שלי עליהם ומעשיהם שום קשר לעובדה שאני משתמש בלינוקס.
    אני אציין עוד נקודה שלרוב מתעלמים ממנה והיא שלינוקס על מגוון ההפצות יכולה לספק פתרון לכל אחד.
    נניח שיש לך מחשב מלפני 4-5 שנים.
    עם הפצות לינוקס מסוימות הוא יעבוד הרבה יותר טוב מאשר עם מחשבים חדשים בהרבה.
    כלומר, חוסך את הצורך לשדרג למחשב חזק יותר, מה שלא מעט אנשים עושים למרות שכל השימוש שלהם במחשב הוא אינטרנט\איסיקיו\הורדות.
    שלא לדבר על זה שלרוב הפצות הלינוקס גם ה”כבדות” יותר (למעט מקרים חריגים) יעבדו טוב יותר על מחשב בעל מפרט מסוים מאשר חלונות XP על אותו מחשב.
    במספר בתי ספר בארץ כבר יש כיתות המבוססות על מחשבי לינוקס כשתשתית החומרה היא מחשבים ישנים יותר ובלי הכיתות האלה התלמידים כנראה לא היו זוכים לכיתות מחשבים או שהיחס בין מספר המחשבים למספר התלמידים יהיה צפוף יותר.
    מקווה שזה ישמש בתור תשובה, גם אם חלקית, ל”למה זה טוב מלבד להט המרד”.

  10. ניימן הגיב:

    יפה אמרת 🙂

  11. ליג הגיב:

    אלו לא נפלאות היקום, פשוט נתקלת במה שנקרא “Schroedingfix” או “הפיקס של שרדינגר” – זהו מצב יותר נדיר מהבאג של שרדינגר, אבל תקף באותה מידה.

    המחשב שלך בעצם נמצא בסופר פוזיציה קוונטית. ברגע שאתה מסתכל על ההגדרה בביוס ושם לב שהמערכת היתה אמורה לעבוד, היא מתחילה לעבוד. פשוט וקל.

    הבאג של שרדינגר הוא היפוך התופעה – אתה מסתכל על משהו, תוהה לעצמך – “איך ייתכן שזה עובד? זה לא אמור לעבוד” ומאותו רגע, זה אכן מפסיק לעבוד.

  1. 19 בדצמבר 2006

    […] אז איפה היינו? אה כן. לינוקס הותקן על מחשבי, עובד ורץ. עכשיו נותר רק להתחיל לעבוד איתו. אם בפוסט הקודם קצת קיטרתי על תהליך ההתקנה – הרי שבפוסט הזה אעסוק בעיקר בלשבח ולהלל את לינוקס. צפו לפוסט חצי-פירסומי – אבל עם מודעות עצמית! […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting