דברים ששמעתי

תיכננתי להעלות היום פוסט אחר – ומי יודע, אולי עוד אספיק להעלות אותו בהמשך. בינתיים, הצטברו לי כל מיני דברים קטנים והחלטתי לנקות קצת את שולחן העבודה. מה לפניכם? הכל. עדכונים על סיפורים מהעבר, מוזיקה, בלוגים חדשים ומוצלחים ועוד כמה שטויות.

1. המשחק על הטבח בתיכון קולומביין: הרגשתי קצת לא נוח לכתוב שבוע שעבר על המשחק, היות והוא יצא לפני שנה וחצי. השבוע עשה המשחק לא מעט גלים בסצינת המשחקים העצמאיים, והוכיח שהתזמון שלי לא יכל להיות יותר מושלם (מלבד אם הייתי מדווח עליו לפני שנה וחצי כמובן). זה התחיל בבלוג לא שומעים הישראלי, שדיווח על מאמר של גרג קוסטיקיין בנושא (ואז גם הוסיף את דעתו). בסקאלה היותר גדולה, פסטיבל סלאמדנס למשחקי מחשב עצמאיים, הראה שיש לו חוט שידרה של פוליטיקאי ישראל והעיף את המשחק מהתחרות עקב לחצים גדולים מבחוץ. באתר ג’ויסטיק, אמרו, ובצדק, שהם לא מקנאים במנהל הפסטיבל – שמצד אחד רצה להכניס משחק מוצלח לתחרות – אך מהצד השני איבד תמיכה פיננסית בגללו.

העניין התוסס גם ככה, קיבל קיק נוסף כאשר חמישה מתחרים נוספים בתחרות הורידו מועמדותם כצעד מחאה על הורדת המשחק. צעד בכלל לא קטן שלא ברור אם כל בעל אידיאולוגיה היה נוקט בו בלי להסס שבע פעמים לפני. הקלחת עודנה בוערת, ובתקווה אצליח לעדכן פה בהמשך לגבי סיום הפרשה.

2. קונאמי מחפשים אותך: רוצים להיות להקת משחקי מחשב? אתם עושים מוזיקת פופ מהירה, דביקה וקליטה (קיטשית בעברית)? מצוין! קונאמי מחפשת אותכם ושכמותכם בשביל פסקול למשחק דאנס דאנס רוולושין. מחד, תקבלו אלף דולר במקרה של זכיה, תשמרו לעצמכם את הזכות על השיר – ותגיעו לקהל של עשרות-עד-מאות אלפי שחקנים. מאידך, לא מובטח שיהיה זוכה בתחרות, והשתתפות עולה עשרים דולר. שווה? לא שווה? סביר להניח שזה לא רלוונטי עבור רובינו ולכן פשוט לא משנה.

דאנס מריו, דאנס!

3. יצא לי להיתקל אתמול בכמה דברים נחמדים בעברית שקשורים לתרבות אלטרנטיבית: ראשון הוא הבלוג הסופר-חדש Eyal Experience בתפוז, העוסק כל-כולו בביקורת הופעות חיות. אהבתי את הכתיבה בשני הפוסטים שכבר התפרסמו שם – ובמקרה שהוא ימשיך, הרי שיש לנו חבר ראוי וחדש בבלוגיה.

בלוג שני הוא מחוץ לפריים, הקצת יותר ותיק (קיים כבר ארבעה חודשים). הוא עוסק בהרבה מוזיקה, הרבה-מאד סרטים (סטודנט לקולנוע, מה לעשות) ובעוד כמה נושאים שונים – כמתבקש מבלוג. למרות גילו הצעיר של הבלוג, נראה שאופיו כבר די בשל. תבדקו ותראו.

אחרון חביב הוא לא בלוג, אלא פוסט בודד מהיומן של איתי, המסקר בפוסט אחד לא פחות מחמש(!) הופעות. אצלי זה היה חומר שמספיק לשבועיים של כתיבה מרוחה. את הפוסט גם הכנסתי לקטגוריית ‘שווה קריאה’ בבר השמאלי של הבלוג (אני עדיין מנסה לעשות לה יחסי ציבור. בסוף זה יצליח, ואז כולכם תצרכו את החומר ברשת דרכה).

4. שיר שמככב לי ברשימת השמיעה ביומיים האחרונים: מאני מארק הוא אמן ותיק שחבר בעבר לביסטי בויז לא מעט פעמים (וכך גם קיבל את הכינוי: “הביסטי בוי הרביעי”). את האלבום האחרון שלו הוציא מארק ב – 2001, ומאז נכנס לתחרות מול שלומי שבן של “מי יכול להחזיק הכי הרבה זמן בלי להוציא אלבום למרות דרישת הקהל”. שבן בחור קשוח, ומארק נכנע ומוציא מ-מ-ש בקרוב דיסק חדש ומתוקשר. את שני הסינגלים מתוכו ניתן למצוא פה. הראשון מביניהם, Every day i die a little, הוא שיר *עצום*. השני גם לא רע, אך בכלל לא באותה הרמה.

מאני מארק סובל מיום שיער רע.

5. פינת הלהוציא-ת’עיניים-לחובבי-הבירה-מביניכם: חבר טוב, הידוע בבלוג גם בתור ד’, חזר מארה”ב ובאמתחתו לא פחות מ – 23(!) בירות איכותיות, נדירות, יקרות וממש טעימות. שתיה ראשונית של הסחורה ערכנו כבר אתמול. ההמשך יבוא לאורך השבועות הקרובים. איזה כיף לי! :]

[נסגר לתגובות כי הפוסט משך ספאם, ולא נראה לי שמישהו עוד יגיב פה. שלחו לי מייל אם טעות בידי]

13 תגובות

  1. אברהם הגיב:

    אני לא מבין איך אדם רציני כמוך – מקדיש את רוב זמנו לקריאת בלוגים
    חבל על הצעירים הטובים של ימינו שיתקלקלו וישחיתו את זמנם .יש לך הרבה זמן פנוי – הא?

  2. ניימן הגיב:

    ???
    למי קראת אדם רציני?? למי??

  3. דייב דנ הגיב:

    תגיד באמת שמעת את האלבום של מאני מארק?
    הייתי בטוח שאני היחידי שקנה אותו חוץ מאמא שלו,
    מעניין מה קרה איתו מאז השנים ההם.

  4. דייב דנ הגיב:

    אתה בטוח שזה מאני מארק?
    הבחור שבשנת 2000 הראה לעולם איך ישמע צליל הסרסורים של המאה 21?
    נראה שכמו חבריו הוא החליט לקחת צעד אחד לאחור לפחות בסאונד.

  5. ניימן הגיב:

    לתשובתך: כן ולא.

    כן. אני בטוח שבלוגרי המוזיקה בעולם טוענים שזה מאני מארק.

    לא. לא שמעתי את האלבום שלו בזמנו אלא הלכתי לדגום אותו עכשיו. הוא לקח איזה 17 צעדים אחורה בסאונד (ונוהגים לאמר שבק משתנה מאלבום לאלבום, אה?). אניווי, אני די אוהב את התוצאה :]

  6. ליהיא הגיב:

    מספרים שהביסטי בויז פגשו את מאני מארק לראשונה בגלגולו הקודם בתור נגר ושיפוצניק, אחרי שמייק די נכנס עם הרכב שלו בדלת המוסך של ה G SPOT המפורסם שלהם. מכאן לכאן הוא מצא עצמו משפץ להם את הסטודיו, ותוך כדי שיחות חולין מוזיקליות הם הגיעו למסקנה שחייב לצאת מהזיווג הזה משהו. אגב, הכינוי “הביסטי בוי הרביעי” שמור לריקי פאוול ולא לו, למרות שהוא די קרוב. אולי רביעי וחצי.

  7. ניימן הגיב:

    “הביסטי בוי הרביעי וחצי” זה גם תואר לא רע. כאילו, הייתי מרגיש די טוב אם מישהו היה מדביק לי אותו :]
    (אני גם מת על סיפורי סינדרלה. לא ידעתי על זה של מאני מארק).

  8. גל הגיב:

    העניין הוא שאם לא כותבים פוסטים בתכיפות מספקת – אבל אחד לא קורא את מה שאתה כותב. היומן של איתי הוא דוגמה לכך.

  9. D הגיב:

    So, I should have made it 23 to get mentioned here?

  10. ניימן הגיב:

    הא :] כבודך במקומו מונח ואפילו סופר-מוערך. כל ההבדל הוא שביום שקיבלתי את הבירות ממך לא כתבתי פוסט…

  11. D הגיב:

    Arg, I keep forgetting the tag thingie. Again:

    So, I should have made it 23 to get mentioned here?
    *sniff*

  12. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    Ok, then. 🙂
    Want some beers from India?

  13. ניימן הגיב:

    את מנסה להרוג אותי די? :]