שיר השבוע #4: רוח קרה חמימה
לא כל אלבום אפשר לחלק לשירים. יש מקרים בהם כל שיר כלשעצמו טוב, אבל היצירה הכוללת, בסדר שהאמן התכוון אליו, עולה בעשרות מונים על סך חלקיה. כזה המקרה, למשל, אצל Intensive Care, אפילו-עוד-להקה-קנדית-מוצלחת (הפסיקו לייצר שם להקות רעות). האי.פי שלהם, 2805, מורכב בסה"כ מחמישה שירים, כל אחד יותר מורכב מהשני (בעיקר השיר המורבידי משהו Distorted Love), אבל ביחד, היצירה פשוט מרטיטה. הנה סוד שבטח לא ידעתם: כמעט כל האי.פי ניתן להורדה פה.
ונעבור לשאר כוכבי השבוע: Dinosaur Jr., להקת רוק אלטרנטיבי ידועה, מצליחה ובעיקר, נורא ותיקה, הוציאה השנה דיסק ראשון מזה עשור. Velvet Revolver, סופר-גרופ רוק שכזאת, עם שלושה חברי גאנס נ'רוזס (כולל סלאש המיתולוגי!) וסקוט ויילנד, הסולן של סטון טמפל פיילוט, הוציאה דיסק שני. על שני אלה נבנה הסופ"ש שלי. סולואי הגיטרה המאממים(!!1) של Dinosaur Jr., והצליל הכל-כך ישן ומוכר של Velvet Revolver, ניסרו לי את הלילה. לכמה דקות הרגשתי: הנייטיז שוב כאן.
אבל הם לא כמובן, ובשאר הזמן המשכתי להאזין למוזיקה עכשווית ביותר לקראת פסטיבל סיגט בהונגריה. עושה רושם שההונגרים לקחו את המורשת שלהם קשה, ומלבד Gogol Bordello, להקת המוזיקה הצוענית מניו יורק (קשה להדגיש כמה אלבומם מהשנה, !Super Taranta, מוצלח), התחלתי להאזין גם ל – Kaizers Orchestra. לא להקה צוענית, אבל בהחלט עם סאונד צועני. האזנתי בעיקר להופעות חיות ולאלבום Maestro מ – 2005, ובינתיים, עוד לא נפלתי מהרגליים.
עם כל זה, מפתיע ששיר השבוע לקוח דווקא מאלבום שעוד לא שמעתי במלואו. Aqueduct הם להקה של איש אחד, דיוויד טרי, שמצרף ומוריד, נוסע ומקליט עם מוזיקאים אחרים, ובסופו של דבר עורך הכל לאלבום במרתפו. בשנות האלפיים, כל מוזיקאי עני צריך מרתף – או לפחות חדר שינה אפלולי. הדיסק שהוציאו אקוודקט השנה נקרא Or Give Me Death, והוא קצר ביקורות מוצלחות כמעט מכל אוזן שהגיע אליה.
שמעתי בינתיים רק שיר אחד מהאלבום (אוי לבושה! – יתוקן במהרה!), שנקרא Lying In the Bed I've Made. זו יצירה קשה להגדרה, שזזה בין שיר אהבה, לשיר אכזבה. מסתם שיר רגוע, לשיר גועש לשניה. משהו כמו בריזה קלה, שהופכת לרוח קרה, שהופכת לסערה ואחרי רגע צצה השמש. האווירה של השיר, אם לא הבנתם, אינה חד-משמעית, אבל הדרך שהשיר תופס אותך, עם הקול החודר של הזמר, והעיבוד הסופר-נקי, מאד משמעית. נסו ותהנו.
אוי ויי – התמונה הזו ממש טורדת את מנוחתי עכשיו כשאני יושב לבד בחדר החשוך וקולות של סירנות מהדהדות באוויר.
אבל, אני רץ לשמוע את המוזיקה. ואיזה כיף שהולווט ריבולבר הוציאו דיסק, גרמת לי להזכר שהם קיימים!
אכן תמונה מטרידה, וגם שם מטריד, לדיסק שבגדול לא מכיל מוזיקה טראומוטית מדי…