Dalek: הצד האפל של ההיפ הופ

כותב אורח[מילים: טל לינזן. חבר יקר]

דאלק מתעקשים בראיונות שהם הרכב היפ-הופ, אבל מי שנכנס ביום שבת ללבונטין 7 לא היה מנחש בחיים. במקום שפנפנות הקוזה דקות הרגליים מילאו את האולם (טוב, לא לגמרי, בכל זאת 110 שקל כניסה) נערים רזים וממושקפים ששכחו בבית את החולצה של קניבל קורפס. במרכז החדר התמקמה חבורה לא ברורה של רוסים ורוסיות על אקסטות, שמירפקו ללא רחמים את כל מי שעמד מסביבם, ואיתם שני מעונבים, אנשי עסקים למראה.

דאלק

לפני ההופעה היה איזה תקלוט שלא הספקתי לשמוע; אחריו עלה על הבמה בחור ארוך שיער עם גיטרה מפוצצת באפקטים וניסר לחימום נויז אפלולי עד מרדים. שני המעונבים עזבו את האולם (“נראה לי שזה עדיין הסאונד צ’ק”, מילמלו באנגלית), ובינתיים התנהל מינגלינג סוער בקהל, שלא התעניין במיוחד באמביינט המקדחות שנשמע ברקע.

אחרי מה שנראה כמו חמש שעות עלו על הבמה דאלק (הסולן, וגם שם ההרכב, כדי לבלבל אותנו), אוקטופוס המפיק ועוד בחור על סינתיסייזר, מציגים לראווה את כל סדרת המקבוקים – גם לבן, גם אפור וגם שחור. אז התברר שהמטרה האמיתית של החימום היתה להרדים אותנו כדי שלא נבין מאיפה מגיעה הכאפה – כמו שדאלק מבטיחים באתר שלהם, We want to embrace you with the sound and then suffocate you. הביטים נחתו על הקהל באכזריות, ומעליהם התנסרו מהגיטרה, מהסינתיסייזר ומהתפוחים הלבנים הזוהרים רעשים סימפוניים, אינטנסיביים, אפלים. למרות האקספרימנטליות הצלילית כל העניין נשאר נגיש לקהל – הרעשים בסך הכול יחסית מלודיים, הביטים פשוטים, חזקים ומנענעים. החומר אולי חוזר על עצמו פה ושם, אבל סאונד כמו שלהם אין לאף אחד אחר, וזה מספיק בשביל להחזיק עניין להופעה שלמה.

דאלק עצמו נראה כועס, מרוכז, כמעט בטרנס. לא אמר שלום. ההגשה הקולית קצת טובעת בתוך כל הוול אוף סאונד הזה, אז היה קשה להבין על מה הוא בעצם כל כך כועס. בדיסקים שומעים שהוא מתלונן על זה שהראפרים של היום מתעסקים רק בכוסיות ובבלינג ושכחו מה זה ההיפ-הופ האמיתי. נו. במהלך ההופעה הוא השתחרר קצת, הודה לנו שבאנו. במיוחד התרגשתי כשהוא שיבח את אל-על, שהיו הכי נחמדים אליו כשהם איבדו לו את המטען ונתנו לו בוקסרים בתור פיצוי. אולי גם כל השאר בקהל התרגשו, כי בסוף ההופעה לא ויתרו עד שהיו שני הדרנים עם להיטים, והחברים מניו ג’רזי כבר היו חייבים לעוף לשדה התעופה

(אבל הבטיחו שיחזרו – ואם לא הייתם בשבוע שעבר, ממש לא כדאי לפספס אותם שוב).

בקטנה:
1. קראתם? השתכנעתם? הסתקרנתם ובא לכם לגלות על מה המהומה? למה שלא תלכו ל – icast, ותבדקו את ספיישל Dalek של מוזיאחלה מה – 22 לאוקטובר? שעה של מוזיקה שלא דומה לכלום (ניימן).
2. מצחיק שרק אתמול הבטחתי שלא אהפוך לפורטל ניימן. אבל זו סתם מקריות גרידא.

2 תגובות

  1. markapuchino הגיב:

    מצחיק,
    הייתי פעם בהופעה של רוני פיטרסון עם נגן בלוז שהגיע במיוחד מאמריקה. אל על איבדו גם לנגן את המטען ונתנו לו נדמה לי 250 ש”ח שיקנה לו בגדים עד שימצאו לו את המזוודה. בהופעה פיטרסון בקול מבודח אמר ש EL-AL זה ראשי תיבות של:
    Every Luggage -Always Lost

  2. ניימן הגיב:

    איבדו לי פעמיים במהלך חיי את המטען – פעם אחת מאלב (החברה ההונגרית) ופעם אחת אייר פראנס (זה שם החברה הצרפתית? אני כבר לא זוכר). בשני המקרים לא קיבלתי כלום. נאדה. נאת’ינג. אפילו לא מברשת שיניים. כך שאל על ממש בסדר בקטע הזה..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting