מזון לנשמה (או: יומן גיקיות של יום ראשון עצל)

[זהירות – רשימת מכולת חסרת ערך של תרבות!]

אז – היה לי קצת כאב גרון אמש. שזה לא ממש מפתיע בהתחשב בעובדה שפתאנו הטמפרטורות ירדו למתחת לעשר מעלות, ואני כרגיל נתפסתי מופתע לחלוטין בחוץ בלי צעיף. אז בזבזתי את יום האמש עד מוות, ושהיתי בבית: רואה סדרות, קורא ספרים וקומיקס ושומע מוזיקה. החלטתי לזרוק את השלל פה למטה בפוסט עם שורה-שתיים הערה על כל דבר. אתם מוזמנים להוסיף משהו בתגובות אם בא לכם. גם דיון יתקבל בברכה!


[התמונה היא טפט מסך עצמאי ל – Team Fortress 2. משחק יריות בגוף ראשון שבטח ישמח לפירסום חינם]

סדרות:
1. Parks and Recreation – האמת היא שהסידרה הזאת הייתה גולת הכותרת של יום האתמול, היות וצפיתי בכולה מההתחלה ועד מה שיש עכשיו (9 פרקים בסה”כ). גם בלי לדעת שהסידרה נעשתה ע”י שני פליטי המשרד (למעשה, בתחילה היו שמועות שזה ספין-אוף) קל מאד לנחש זאת: הסגנון דומה עד זהה. העלילות מזכירות אחת את השניה ברוחן – והדמות הראשית היא גירסא נשית טובת לב למייקל סקוט. העונה הראשונה הייתה פושרת פלוס, אבל החל מהפרק האחרון ולתוך העונה השניה, החלה הסידרה להזכיר את הקצב המצוין של המשרד. ועכשיו? עכשיו איני יכול לחכות להמשך ההתפתחויות של עובדי חברת הגנים הציבוריים, והאם הם יצליחו, עוד שש עונות בטח, למלא את החור המפורסם ולהפוך אותו לפארק מהנה.

2. פרינג’ ו – supernatural – העונה החדשה של על-טבעי היא ברמה הכי גבוהה של טלוויזית הרפתאות שיש. וזה מצחיק, כי מסידרה שהתחילה כמשהו של המון כיף ועלילות טיפשיות, קיבלנו עלילה פוסט-אפוקליפטית אפלה וסיפור ענק שבלתי אפשר לחזות את סופו. פרינג’, לעומת זאת, ממשיכה בדיוק בהתאם לציפיות: כגירסת המאה ה – 21 לתיקים באפלה. זה לא רע כמובן, כי אקס פיילז הייתה תוכנית מופת לפי מיטב זכרוני, אבל גם לא מפתיע. לצפות? רק לבעלי קיבה חדשה, וחיבה חזקה לגרוטסקי.

3. דברים שלא ראיתי: Flashforward ששני פרקים שלה מחכים לי לצפייה, ותיקים באפלה – שהושגה בהשראת פרינג’ כמובן.

4. אחרי שהגרוש החתיך בן ה – 40 היה הלהיט של העונות הקודמות (Californication, Castle ובטח עוד סידרה ששכחתי), Cougar Town, של פליטת חברים קורטני קוקס (מוניקה), מביאה לנו את הגירסא הנשית. ואיך זה? אהמ……… סביר כזה. ראוי לצפייה זה בטוח. טוב? לאיודע. אחרי שני פרקים קשה מאד לשפוט.

5. את Community, לעומת זאת, קל מאד לשפוט אחרי שלושה פרקים: היא סידרה מעולה! הרבה בגלל הדמויות ההזויות, קצת בגלל הרעיון (החיים ב – Community Collage, שזה סוג של קולג’ לנחשלים) והמון בגלל השחקנים. מי הם? כל מיני חבר’ה שלא הכרתי בעבר – ואחד, צ’בי צ’ייס, שנותן לסידרה ניחוח אייטיז נעים כזה.

קומיקס
1. סנדמן – עלילות ניימן קורא סנדמן ממשיכות. כבר שנים שאני נאבק בסידרה הזאת, והשנה סוף סוף הצלחתי להחזיק מעמד בספר הראשון (הממוצע לדעתי) והגעתי לספר השני שמתגלה כאדיר, אדיר, אדיר(!). זה עדיין לא ברמה של פייבלס או פריצ’ר (שניים מהקומיקסים האהובים עלי בכל הזמנים), אבל אני מתחיל לראות מאיפה ההערצה המטורפת לסידרה מגיעה. אמש כמעט וסיימתי את הספר השני. ולמרות שאינכם שוטים, אני מרשה לעצמי להתנבא שעד הסופ”ש הבא אסיימו.

2. DMZ – בנוסף לסנדמן הרגשתי צורך עז להתחיל לקרוא קומיקס עטור שבחים חדש. DMZ עלה בגורל, והחוברת הראשונה שלו נקראה אמש. איך היה? פסדר. העלילה הכללית של מלחמת אזרחים חדשה באמריקה היא לא חדשנית בכלל. הקטע של עיתונאיים אמיצים שנשלחים לסקר אותה גם לא. אבל בקומיקס, כמו בכל מדיה אחרת, בדר”כ הביצוע והדמויות זה מה שקובע. ואת אלו אוכל לקבוע רק בעוד 6-8 חוברות.

3. מצאתי גיקים בברלין! ואלוהים, זה לקח זמן. יחד עם גיקים מגיעים בדר”כ המלצות. הפעם מדובר בהמלצות ללא פחות מ – 15 ווב קומיקס שאני חייב, מסתבר, לקרוא. מה ברשימה? Life of Riley, It’s Walky, Three Panel Soul, Mac Hall, In the Puddle, Girls with Slingshots ועוד רבים וטובים שאין לי כוח להעתיק לפה. אתמול התחלתי לעלעל בראשון מביניהם – Life of Riley. נראה סבבה. לא משעמם, זה בטוח [לינקים אין עקב עצלנות. תריצו חיפוש במנוע החיפוש החביב עליכם]

ספרים
1. הצד האפור של קריאה באנגלית הוא שזה לוקח לי פשוט המון-מלא-טונה-של-זמן לסיים ספר. כך יוצא שכבר שבוע שאני שקוע בספר הראשון של The First Law, שנקרא: The Blade Itself, ועדיין לא הגעתי למחציתו (527 ע”מ בספר). מדובר בטרילוגית פנטזיה קלילה וזורמת להפליא בסגנון כתיבתה, אך בעלת משמעויות עמוקות מתחת לפני השטח. קצת סטיבן בראסט כותב פנטזיה אפית.

2. אחד מחברי ללימודים הוא מהמתמטיקאיים שמאוהבים בתרבות ופילוסופיה מתמטית. זה גורם לו לקנות המון ספרים בנושא, וזה גם גורם לו להעביר אותם הלאה בסיום הקריאה (תוך כדי הבטחה שאעביר אותם גם הלאה לאחר שאסיים לקרוא). כתוצאה מכך נפל לידי עכשיו Naming Infinity – שהוא ספר שמשתמש בסיפור של מושג האינסוף כדי לחבר מתמטיקה לדת, והגיון לטירוף. הכתיבה קצת רצינית מדי לטעמי (“האינסוף הוא מושג ששבה את לב האדם מאז שחר האנושות. כי הרי אלוהים הוא האינסוף, ואם נבין את מהות המספר אזי שנקרב לאל” וכו’ וכו’ וכו’), אבל הספר כולל אינספור רעיונות מעניינים וסיפורים פיקנטיים לגמרי (כרגע הגעתי לשליש הספר).

מוזיקה (שני דיסקים הושמטו, כי בא לי לדבר עליהם בפוסט נפרד. מחר אולי. או מחרותיים)
רוב הפעילוית הלו חייבות להיות מלוות המוזיקה, נכון?

1. Mercedes Sosa – Canciones Con Fundamento – השתמשתי באלבום משנת 1965 כדי לחלוק כבוד לזמרת שהלכה לעולמה אמש. ככה אני מדמיין מוזיקה ארגנטינאית קלאסית.

2. DJ Shadow – Endtroducing – נכנסתי חזק לנישה של היפ הופ אינטרומנטלי לאחרונה. האלבום של די.ג’יי שאדו מ – 1996 הוא קלאסיקה של הז’אנר.

3. Caravan Palace – Caravan Palace – התחלתי להאזין להם בעקבות הופעה שממשמשת ובאה לברלין. בינתיים אני מופתע לטובה מהמוזיקה שלהם. אווירת מועדונים ישנה עטופה בטכנולוגיות עכשוויות להפליא.

4. וכמובן: AC/DC – Greatest Hits. זה מה שקורה אחרי שרואים כמה פרקים ברצף של על טבעי..

5. Satyricon – The Age Of Nero – קומיקס? סדרות? ימים שלמים בתרבות ובטלה? ממש כאילו 2004 עכשיו. אז החלטתי לחזור למוזיקה ששמעתי אז. רוק כבד עדיין עושה לי טוב מדי פעם. למעשה, הוא עושה לי טוב בשניות אלו..

12 תגובות

  1. b-e-e-r הגיב:

    תרגיש טוב.
    DJ Shadow – Endtroducing – אלבום מופת. כל הצלילים שם סומפלו ממוזיקה קיימת, שום צליל לא נוגן. אני מתחבר לזה לגמרי – reuse – “מישהו ניגן את זה קודם…”

  2. ניימן הגיב:

    זה בדיוק הקטע של היפ הופ אינסטרומנטלי! תקשיב דחוף לוקס טיילור (בעיקר לדיסק הראשון שלו). הבן אדם גאון בז’אנר הזה.

  3. zikit הגיב:

    זה הספק של יום מחלה?!?

    תקרא את
    100 bullets . אזהרה זה 13 חוברות. אני באמצע. לא ברור כ”כ מה קורה שם אבל זה מצויין.

    transmetropolitan מעולה. מה צריך יותר מעיתונאי חושף שחיתויות אמיץ ומכור לכל סם אפשרי ושתי העוזרות שלו?

    סנדמן משתפר. חלק מהיופי בו זה רוחב ועומק הסיפור

  4. ניימן הגיב:

    המוזיקה הייתה ברקע, ואת הספרים לא קראתי. רק המשכתי לקרוא.

    התחלתי לקרוא את 100 כדורים לפני כמה שנים. לא ממש התלהבתי משתי החוברות הראשונות אז הפסקתי. לפעמים יש יצירות בקומיקס המבוגרים האלה שאני לא מתחבר אליהן. ולטרנסמטרופוליטן אגיע בקרוב.

    את אוהבת כדורסל וקומיקס? סחטיין סחטיין :]

  5. zikit הגיב:

    הממ.. אז אתה קורא 4 ספרים במקביל? גם מרשים.

    2 החוברות הראשונות לא משקפות. מצד שני גם אני רק בדרך – תן לי חודשיים ואדע יותר. לי המליצו בדיוק על פייבלס.
    עוד המלצה (לא חדשה) זה top ten של מור. אם אתה אוהב סדרות משטרה, אתה תאהב את זה.
    איך הקומיקס העצמאי בברלין?

    כנראה שכדורסל וקומיקס הולכים ביחד 🙂 (עם עוד כמה דברים כמו לסוע לאינדינגב)

    *רק עכשיו ראיתי שענית אז, הייתי באוזבקיסטן לשבוע (סיפור הזוי) ובכל זאת אחלה מקום לטייל – תוסיף לרשימה שלך. רעיון טוב תורכיה (יכול להיות שילוב מוצלח עם טיול).

  6. ניימן הגיב:

    את זה תמיד עשיתי. אני רואה את זה כסימן לחוסר ריכוז, ואף פעם לא הבנתי למה זה מרשים :] לקרוא ספר אחד בו זמנית זה נורא קשה לי..

    אח. Top Ten פשוט נהדר! בלומר, כל מה שאלן מור כותב נהדר, אבל טופ טן יותר קריא מהרבה דברים אחרים שלו. בנוסף, גם האמנות מרהיבה וזה מוסיף לחוויה. תודיעי לי איך בולטס כשתתקדמי. אולי אחזור לזה.

    הקומיקס העצמאי בברלין. אהמ, מממ, לא נעים לאמר – אבל כמעט ואין לי מושג. בינתיים אני קורא פה “הרבה” קומיקס צרפתי בגרמנית (לא תורגם לאנגלית, או שבלתי אפשרי למצוא). כשמהירות הקריאה שלי בגרמנית תעלה אולי אתחיל להיכנס למה קורה בשוק המקומי..

    ואת עדיין צריכה לספר מה עשית באוזבקיסטן. אם את רוצה זה אפילו יכול לקבל מקום של פוסט אורח :

  7. ניימן הגיב:

    אגב – פייבלס זו יצירת מופת אמיתית. קצת שונה משאר הקומיקסים שדיברנו עליהם עד עכשיו, כי הסידרה מאד מאד קריאה ומזכירה, לעיתים, רוח של אגדה למבוגרים. אבל לדעתי היא מדהימה.

  8. zikit הגיב:

    כמעט כל מה שמישהו אחר יכול לעשות ואני לא – מרשים

    כבר לפחות עשור אני מתכננת ללמוד צרפתית כדי שאוכל לקרוא את הדברים שלא מתרגמים.
    יבוא יום והתוכנית תקרה…

    אני לא בעד חשיפה מרובה, גם להגיב פה זה לא מעט בשבילי. חוצמזה מכיוון שהייתי בטיול מאורגן, יהיה קשה לאחרים להפיק מזה תועלת. אולי בימים אחרים

  9. ליידי קילדר הגיב:

    אני שמחה שאתה מרגיש יותר טוב (טוב יותר לניימן, פחות טוב לקוראייך הנאמנים מסתבר:-))

    אתה רק בכרך השני של הסאנדמן?! אני בשוק. הספר הראשון לא מרשים ולא מייצג. בשני כבר התאהבתי (אני אוהבת את היצירתיות החולנית של גיימן). אבל הספר האהוב עליי ביותר בסדרה הוא החמישי בגלל האלמנטים המגדריים והכישופיים שבו. אבל לא נגלה לך יותר מידי, כשתגיע אליו, נדבר. הצלחתי לא לקנות שום ספר ושום קומיקס באייקון אתמול. אני גאה בעצמי, במיוחד לנוכח קצב הקריאה האיטי שלי. אבל מתחילה את ילדי הפלא של שייבון…

  10. ניימן הגיב:

    זיקית – גם לי הייתה תוכנית (שלא יצאה לפועל) ללמוד צרפתית כדי לקרוא קומיקס. בסופו של דבר הגרמנית תיקנה את העוול ההיסטורי הזה. (ובקשר לשאר: רצונו של אדם כבודו כמובן :] ).

    ליידי – ייקח זמן עד שאגיע אליו… אני קורא את סנדמן בינתיים די לאט (מסיבה זו או אחרת). אבל כן, היצירתיות החולנית של גיימן מקסימה. צריך לעשות סדרת טלוויזיה לפי סנדמן (כלומר, כל המעריצים ישנאו אותי על ההצעה, אבל אני חושב שחלק גדול מהמורבידיות שם יכולה לעבור יופי בפורמט של סדרה).

    (ולא קראתי את ילדי הפלא)

  11. קפה פדנט הגיב:

    הלינק ל- Naming Infinity מוביל למקום הלא נכון !

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting