קולומביה(6): שלוש הערות לסדר היום

איך תמיד לקראת סוף טיול מגיעים הימים היפים והעמוסים ביותר? אני יוצא מוקדם הבוקר לטיול בפארק צ’יקאקה, הידוע גם בשם ‘פארק העננים’ ונמצא דרומית לבוגוטה. לכן נסתפק היום בשלוש הערות קצרות ולא חשובות שלא מצאו להן בית באחד הפוסטים האחרים.


[אין הרבה יהודים בקולומביה. אבל אלו שיש אמידים מאד ברובם. מי שמכיר את נושא יהודי קולומביה, יכול למצוא המון עדויות לנוכחותם ההיסטורית בבוגוטה. הבית היפייפה שבתמונה משמאל, למשל, נבנה ושייך ליהודים. לא מאמינים לי? תסתכלו בדגל ישראל שרואים בהגדלה בתמונה הימנית! גורלו כיום לא ברור, והמדריך שלי טען ששוקלים להרוס אותו. אם כי הוא בעצמו לא היה בטוח בעניין]

1. ביום ראשון יש בקולומביה בחירות לפרלמנט – ובוגוטה כמרקחה. בכל מיני פינות רחוב תולים רשימות על גבי רשימות של שמות ומספרי מצביעים ואיפה הקלפי שלהם, וויכוחי בחירות חוזרים ונשנים בין מכרי – וזה מצחיק, כי הם כולם באותה הדעה: נגד הממשלה. בכל מקרה, משלל חוקי הבחירות המיוחדים שרצים פה, מה שהכי מדהים אותי הוא חוק אי-מכירת-האלכוהול. מיום שישי בשש בערב, ועד ראשון לאחר סוף הבחירות. הסיבה: שלום הציבור ודאגה לסדר הציבורי. ואני כמובן מרים אגרוף וקורא: בוז לטירניים!

2. אבל הקולומביאניים רגילים לכל מיני חוקי אלכוהול. יש את זה, למשל, שאוסר על מקומות בילוי להיות פתוחים אחרי שלוש בלילה – אם כי במקומות קטנים, כמו המועדון הסופר רועש שמחוץ לחלוני – לא ממש מקשיבים לו ונשארים פתוחים עד ארבע. התוצאה, אגב, היא שאיזורי הבילוי “הטובים”, בצפון העיר, הם מחזה מזעזע למדי בליל שישי בשלוש בלילה – עת משוחררים כמה מאות\אלפי שיכורים צמאי דם לרחובות. חוץ מזה, המחזה של מועדון נסגר בשיא המסיבה הוא בהחלט הזוי ביותר.

איך נסחפתי לדבר על זה? אה כן – כי רציתי לציין את חוק האופנועים שיש פה. חוק שאומר שכל אופונען חייב ללבוש אפודה זוהרת בולטת מאד שכוללת את ספרות לוחית הרישוי של אופנועו! מראה מגוחך שמסרס לגמרי את אופנועי קולומביה הקשוחים. רוצים לנחש מה הסיבה לכך? נכון – אקט מניעה נגד אופנובנקים ומתנקשים למיניהם. רעיון לוגי באופן כללי, אם כי מוגזם מדי לטעמי. עוד חוק בוגוטאי? בימי ראשון חלקים גדולים מנתיבי העיר סגורים למכוניות ופתוחים אך ורק לרוכבי האופניים. כמו יום כיפור פעם בשבוע. אפילו עוד חוק? חלק מהמכוניות, בהתאם ללוחית הרישוי, לא יכולים להיכנס לחלק מנתיבי העיר בחלק מימי השבוע. המטרה היא כמובן לעודד תחבורה ציבורית ולמנוע פקקים במקומות המועדים.

3. הערה שלישית ואחרונה לסדר היום: שלשום בצהריים, בעודי מתעצל לקום מהמיטה, שמעתי לפתע את קולו של אוטו הגלידה בחוץ. או, בעצם, משהו שנשמע כמו אוטו גלידה. גיסה של לורנה כנראה מאד אוהב גלידה – כי הוא פצח בריצת אמוק לכיוון הדלת, עם שני שקי אשפה ענקיים מהשבוע האחרון בידו. כששאלתי את לורנה למה ויליאם, זה שמו, הביא את שקי האשפה במתנה לנהג האוטו גלידה – היא ענתה, כפי שכבר שיערתם – שזוהי בעצם מכונית האשפה. כן, בדרום בוגוטה פועלי האשפה לא אוספים את הפחים בעצמם – אלא מודיעים על נוכוחתם בשכונה בעזרת מוזיקה מתקתקת, ומחכים לדיירים שיביאו את השקים עליהם.

‘תגידי, מה קורה אם כל יושבי הבית עובדים כל יום ואין מי שיוציא את האשפה?’
קיבלתי משיכה בכתפיים כתשובה. הנהלים בדרום בוגוטה לא אידאליים ובטח שלא מושלמים.

2 תגובות

  1. גלית הגיב:

    שלום רב,
    אני תחקירנית בטלוויזיה החינוכית. לכבוד חידון התנ”ך הבינלאומי אנחנו מכינים סרטונים על קהילות יהודיות בעולם. אני מחפשת תמונות של הקהילה היהודית בקולומביה. האם יש לך כאלה? האם תתיר לנו לעשות בהן שימוש? אודה לך אם תיצור קשר בכתובת המייל ש השארתי .
    גלית לוי

  1. 14 במרץ 2010

    […] « קולומביה(6): שלוש הערות לסדר היום […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting