גיקדום 23.03.2011: איפה שבונים על הכוכב האדום עיר על מסילת רכבת לצלילי מוזיקת הפולק המובחרת של 2010

[לכל מאן דבעי: אני יוצא לטיול, אז יהיה פה עכשיו שקט כמה ימים]

מרוב פוסטים לא היה פה המון חודשים גיקדום. הבעיה של גיקדום שנדחה זמן רב, היא שחלק מהאייטמים בו התיישנו עד מוות. אולם כל מי שמכיר את הבלוג יודע שעדכניות היה ממש לא הקטע פה, ולכן לא איכפת לי אפילו קצת. בלי להכביר מילים, הבה נצלול לאייטמים.

1. התמונה הכי יפה ברשת. אין מה להוסיף, כי איני יודע עליה דבר.

2. חדשים לעיר הגדולה ורוצים להכיר את יפו? יש לכם שעה-שעתיים הליכה בכיף ככה? מי היה מאמין שדווקא בפורום בטכניון ימצא אחד ממסלולי ההליכה הפשוטים, טובים וברורים למתחילים ביפו? יש תמונות של כל פרט ופרט היסטורי במסלול, הסברים בעלי שורה אחת והוראות מדויקות להפליא. מי צריך יותר מזה להתחלה?

3. הנה ספר שחייבים לקרוא: מיישבים את הכוכב האדום. זהו אוסף מאמרים שערך ג’ואל לוין, מדען ראשי בנאסא, שמכיל מאמרים בכל התחומים הרלוונטיים ליישוב מאדים: מהטיסה עצמה ועד סצינת המד”ב של הארצת (מלשון, הפיכת לדמוי כדור הארץ) מאדים והקמת התיישבות אנושית שם. יא-ואר-אדי. טיול למאדים. יותר מלהיב מחופשה בעירק!

אחת ההצעות המעשיות והמעניינות בספר היא פתרון לבעית המימון. איך? בעזרת פרסומות!  החשיפה העולמית שתקבל נחיתה אנושית במאדים תהיה ע-צ-ו-מ-ה(!), ואם נאסא תדע לשווק את הזכויות מראש, הרי שסביר להניח שתוכל לממן את חלק הארי במסע ע”י כך. הבעסה? אתם *באמת* רוצה לטוס בחללית iship של אפל..?

4. הרשו לי להפנות את תשומת לבכם ל – Giuseppe Arcimboldo. אמן בעל שם בלתי ניתן לשעתוק עברי, שהקדים ללא שום ספק את זמנו. וכי למה הקדים? היות ובסוף המאה ה – 16 היה נוהג להכין פורטרטים של בני אצולה ולציירם לא במדוייק, כנהוג באותה התקופה, אלא בעזרת… פירות וירקות. האיש, שללא שום ספק מהווה את אביו הרוחני של חנוך פיבן, זוכה כעת לרנסאנס משלו ויצירותיו מוצגות במיטב מוזאוני העולם. במגזין של הסמית’סוניאן מדברים עליו בהרחבה.


[התמונה מפה]

חומר נוסף לחובבי אמנות מתקדמים: הבלוג Large Size Painting & Illustrations, שמציג עותקים גדולים ואיכותיים של יצירות אמנות בשלל סוגים, ז’אנרים ותקופות.

5. מסיבת הרחוב בפלונטין במוצ”ש הייתה מוצלחת בטירוף, אבל עם באג גדול וצורם באגף מכירת הבירה. ע”פ חוקי האלכוהול הנוכחיים אסור לצרוך אלכוהול בשטח ציבורי אחרי 21:00 בערב (אלא כן הצלחתם לשכנע שוטר שאיניכם מזיקים – יאה, רייט), ואסור למכור\לקנות לאחר 23:00. החוקים בוטלו, חד פעמית כמובן, לצורך מסיבת הרחוב בפלורנטין (אני סתם סקרן: למי יש סמכות לבטל חוק כזה?). צעד הגיוני גם כי השטח היה מוצף שוטרים שימנעו גילויי אלימות, וגם כי, נו, קשה לעשות מסיבת רחוב תוססת בלי אלכוהול. פה זה לא יוטה. רק מה – חוקי המכירה בוטלו רק לחלק מהקיוסקיות – בעוד שעל חלק אחר נאסר למכור אלכוהול. הקיוסקיות ניצלו כמובן את העובדה והעלו בדיוק ב – 21:00 את מחירי בקבוקי הבירה ל – 15 ש”ח לשליש או חצי (או שהן הוכרחו להעלות את המחיר? גם אופציה), וכך נוצר מצב של מסחרה ולקוחות שבויים שגרם, לי אישית, להרגיש קצת פיכסה עם כל הסיפור.

6. תגידו מה שתגידו על הסרט עליסה בארץ הפלאות משנה שעברה (ונגיד: הוא אחד הגרועים) – זה לא משנה את העובדה שבפרספקטיבה של שלושים שנה, טים ברטון הוא מיוצרי הקולנוע המקוריים, שונים, מיוחדים ומקוריים שהיו. ה – MoMa בניו יורק הקדיש לו תערוכת ילדים שלמה, והפוסט של KidCityNY הוא חובה לכל מי שאוהב את ברטון ולא יכול לבקר בתערוכה.

אחד המייצגים המרתקים שם הוא סקיצה לספר ילדים מאויר ששלח ברטון לדיסני ב – 1976, עת היה בן 17. לא רק הספר מעניין, אלא גם מכתב התשובה של דיסני, שלמרות הדחיה מחמיא מאד לכשרון הבוסרי של ברטון הצעיר. בוינגנוינג מרחיבים בנושא.

7. האוסקר היפני מעניין אותנו, את צוות כותבי הבלוג זאת אומרת, בזכות קטגוריית האנימציה. קטגוריה שמהמועמדים בה יגיעו לא מעט מהסרטים בהם אצפה השנה. ככה זה כשתעשיית האנימציה ההוליוודית לא מספקת מספק סרטי אנימציה איכותיים פר שנה עבורי.

קרטון ברוז סקרו את המועמדים, ואני כבר יכול לגלות שהזוכה, בפרס שהוענק בפברואר, הוא The Borrower Arrietty. סרט שהגיע מסטודיו ג’יבלי של הייאו מיאזאקי (הדיסני היפני), כך שהזכייה בפרס מפתיעה כמעט כמו זהות הזוכה בפרס השנתי על שם פיקסר של האקדמיה האמריקאית.

8. ה”בעיה” של אתר מוזיקת הפולק האירופאית המצוין, FolkWorld, היא שעיקרו בגרמנית. אבל יש להם גם הבלחות באנגלית מדי פעם – וכשיוצאת אחת כזאת אסור להתעלם ממנה. למשל? רשימת הרשימות של אלבומי הפולק, מוזיקת עולם ו – Roots הטובים ב – 2010. מספר המקורות שהם אספו שם מהמם בהיקפו, ובכל אחד הם גם מציגים את הבחירות העיקריות (כדי לחסוך לכם ת’עבודה) וגם נותן לינקים למרחיבי דעת. אני כבר התחלתי לחפש את Furtuna של Antonio Amato Ensemble האיטלקיים, אלבום שנבחר לאלבום השנה בידי צוות עורכי האתר. בינתיים לא קל בכלל למצוא אותו..

9. פעם, בשנות השמונים והתשעים, הייתה סיירה שם נרדף לקסם של משחקי מחשב. החברה הייתה למשחקי הרפתקאות מה שפיקסאר לסרטי אנימציה ממוחשבים: מפעל יצירות מופת. ובראש המפעל הזה ניצבה סדרת King’s Quest – סידרת משחקי הרפתקאות ברוח אגדה. מאז עברו הרבה מים בירקון, וסיירה מייצרת כיום בעיקר משחקי יריות ואסטרטגיה גרועים בזמן שגיקים אמיתיים עדיין מתרפקים על דלתות הנוסטלגיה של הסדרות הישנות.

מתרפקים ועושים: חברת AGDInteractive (איזה שם משעמם) הולכת ומייצרת לאיטה גרסאות מודרניות – טיפה שונות אך עם זאת דומות – למשחקי ההרפתקאות הישנים של סיירה. יש להם כבר את King’s Quest I, II ו III יחד עם Quest for Glory II (קישורים לכולם יש פה). כולם חינמיים לחלוטין להורדה ולמשחק. ואם כבר מזכירים רימייקים אלו, ראוי לציין את סדרת The Silver Lining, סדרת משחקי הרפתקאות חינמיות שנעשתה בהשראת King’s Quest – וכמובן, הרימייק הישן של Infamous Adventures ל King’s Quest III.

10. עיר על פסי רכבת – זה הרעיון של חברת אדריכלות שוודית שאף מוסיפה ומפרטת שלערים מודרניות יש דרישות משתנות בתקופות שונות של השנה. בקיץ היינו שמחים לקבל מרכז קניות ליד הים, ובחורף עדיף לקבל אותו לצד בריכות מכוסות מחוממות (שוודיה, כן?). ההצעה? לשים את הבניינים על פסי רכבת, ולסדר אותם מחדש בהתאם לצרכים המשתנים. כמה פשוט, ככה מופרך. ועם זאת – מי יודע? למה שלא ינסו זאת בעיר הראשונה על מאדים ויממנו את העלות ע”י פרסומות? :]

11. [תודה לרינת] מהחלומות שטרם הגשמתי וטרם ברור למה: לינה בטירה או במנזר או במבצר או במקום עתיק אחר. אבל עד שזה יקרה, אפשר לשטוף את העיניים בתמונות מנזרים על שפת צוק.

12. מאה חמישים ספריות אמריקאיות וקנדיות הצטרפו יחדיו למיזם השאלת ספרים אלקטרוניים. מה זה אומר? שבעת ישיבה בספריה אפשר לעיין, בעזרת לפטופ, ereader או אפילו מחשב הספריה באוסף של 150,000 ספרים דיגיטיליים. צעד מאד מתבקש. אני קצת הולך אחר כולם בקטע של ספרים דיגיטליים: קורא בכיף על המחשב ספרי מתמטיקה ומדע, אולם בז’אנר ספרי הקריאה עדיין עדיף לי הפורמט הפיזי ואפילו קורא-ספרים דיגיטלי אין לי! אוי לבושה. אולי אתיישר עם שאר האנושות עוד כמה עשרות שנים. ואולי לא.

13. [תודה לשרון] מהניבלונגים והמיתולוגיות עד סייבר פאנק ואופרות החלל החדשות. מפת ההיסטוריה של המד”ב והפנטזיה דומה אולי בצורה למפלצת מיתולוגית בעצמה, אבל בעצם יש בה המון הגיון למי שרק עוקב אחר הפרטים. זה מתחיל בצד שמאל ומסתיים בימין. תבדקו פה את הגירסא הממש ממש, אבל ממש, גדולה.

14. בויאטנם ביקשו מספקי אינטרנט לחסום משחקי אונליין (סטייל וורלד אוף וורקראפט) בין השעות 22:00 ל  – 8:00 בבוקר. תנו לזה כמה שנים, ותמצאו חוקים דומים אצלנו. (טוב, לא באמת. עכשיו אני סתם מגזים בפסימיות).

15. זלדה, סדרת משחקי המחשב הגדולה בכל הזמנים מבחינתי, חוגגת 25 אביבים. את שלושת המשחקים הראשונים בסידרה סיימתי יותר מפעם אחת – כילד, נער ומבוגר – והזכרון של מחסנית הזהב של המשחק הראשון מקושר אצלי אוטומטית לקסם ילדות. בסלאשדוט זורקים ים של קישורים על כל מיני אספקטים והיבטים בסידרה. ואם עוד לא שיחקתם בה, אז עם מצב האמיולטורים של המילניום הנוכחי זהו חוסר שקל להשלים תוך שעות.

12 תגובות

  1. Islay הגיב:

    אף פעם לא הבנתי מה היה הקטע עם קינג קווסט – אני אהבתי פוליס קווסט (וכנראה הייתי היחידה), במיוחד לנווט בעיר עם הניידת שלי. (: חתיכת בלאסט פרום דה פאסט.

  2. ניימן הגיב:

    ממש ממש לא היחידה. אהבתי את פוליס קווסט – אם כי שיחקתי רק במשחק השלישי בסדרה. כל הקווסטים האלה גוזלים זמן בטירוף. אולי בפנסיה אחזור לזה :]

  3. פאזי הגיב:

    ואני בחור של הירוקווסט. וספייסקווסט.
    ואפרופו מאדים: יש טרילוגיה לא-רעה-בכלל של סי-פיי על הנושא – מאדים האדום (הכחול, הירוק)
    אין לי מושג איך התרגום, אבל באנגלית זה נחמד.

    http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=16180

  4. רחלי הגיב:

    פוליס קווסט היא סידרה כיפית לאללה. לפני איזו שנה (אולי שנתיים) נמנעתי מללמוד ושיחקתי בכל משחקי הסדרה עד החדשים ביותר, שהיו כבר בלתי שחיקים. בלו פורס (Blue Force) היה רפליקה סימפטית שלו, אולי תהני גם ממנו – אם כי לא נוהגים כל כך ברכב (אגב, במשחקים המתקדמים בסדרה העיפו לחלוטין את הנהיגה ברכב – רוב השחקנים התלוננו עליה, בעיקר לאור העדר המפה ו/או המקשים הבעיתיים). אבל אני אחסוך מכם את המשך שיחת הקווסטים האהובים עליי ביותר.

  5. ניימן הגיב:

    פאזי: מה זה הירוקווסט? אתה מתכוון quest for glory? טרילוגיית מאדים מעולה מעולה מעולה! גם התרגום טוב, אם כי לא קראתי את המקור. אם זכור לי נכון אז קים סטנלי רובינסון חבר באגודת מאדים, שמתישהו אני צריך לבדוק איך מצטרפים אליה.

  6. ניימן הגיב:

    רחלי: אל תחסכי את השיחה! דווקא נשמע אחלה נושא! רוצה לכתוב פוסט אורח על פוליס קווסט ודומיו? (:

  7. פאזי הגיב:

    למרות הסכנה הברורה שאתוייג כגרופי
    (1) יש בחור מוצלח שעושה מוסיקת פולק אינסטרומנטאלית – שמו Ass – שזה הדבר היחיד שלא מוצלח אצלו.
    http://www.youtube.com/watch?v=OZ5P63jxmHo – זה קטע קצת פיליפ גלאסי – לא בדיוק החומר הרגיל שלו, אבל מוצלח מאוד נברדהלס. ממש ממש שווה.

    (2) ואכן, הירוקווסט הוא קווסט פור גלורי. ובעקבות הפוסט נזכרתי בספייס קווסט ארבע. אני זוכר שניסיתי להסביר לאבי את קווי העלילה. בפרט זכורה לי הסצינה הזו – עם בגדי הים – שגרמה לכולנו אי נוחות רבה-
    http://www.youtube.com/watch?v=mXBPPh1FIAE&feature=related – בדקה ה2 וחצי בערך :]

  8. רחלי הגיב:

    הממ. אני אנסה לשרבט משהו בימים הקרובים. אם אוהב מה שיוצא לי, ואתה תאהב מה שיוצא לי, אולי 🙂

  9. יעל ר. הגיב:

    מאוד אהבתי קווסטים בזמנו, וכמובן, דיי אוף דה טנטקל שולט.

  10. ניימן הגיב:

    פאזי: הקטע חמוד. יש מצב שיש לך את האתר שלו? כי לך תחפש בגוגל מישהו עם שם שכזה.. :] וישמרני שם על הסצינה של ספייס קווסט! שיחקתי בכל המשחקים הלא נכונים כנער!

    רחלי: תודה :]

    יעל: אני עודי מחכה לסרט ע”פ DOTT. חייב, אבל חייב להגיע מתישהו אחד כזה. עדיף מצויר ועדיף של פיקסאר.

  11. רחלי הגיב:

    הממ, הסרטון הזה גרם לי לרצות להתחיל לשחק בכל ספייס קווסט, את זה, אגב, מעולם לא עשיתי – תמיד שנאתי משחקים שאפשרו מיתה.

  12. פאזי הגיב:

    http://www.myspace.com/assmyass – זה האתר שלו במייספייס. ואם תבקשו יפה אני מוכן לשלוח את הדיסק בראפידשר או משו. וכן, פוליס קווסט היה עניין צדקני ודי מכני בהשוואה לספייס קווסטים. מצד שני עברו מאז איזה 20 שנה ואני לא יודע עד כמה הסיפור הזה עומד במבחן הזמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting