חומוס זיאד או חומוס אבו שוקרי הקטן: העיר העתיקה בירושלים

הנה מצב שלא נתקלים בו כל יום: חומוסיה בעלת שני שמות שונים. אם תסתכלו על הדלת תגלו שלט קטן עליו כתוב ‘אבו זיאד’ בערבית. וכך גם כתוב בקבלה לפי מה שמספרים. אבל אם תשאלו את המלצר הוא יספר לכם שהגעתם ל’אבו שוקרי’ – מה שהעניק למקום את הכינוי ‘אבו שוקרי הקטן’. כך שאו שהמלצר לא יודע מי הבוס, או שהבוס אוהב לשים מדבקות מטעות, או שיש לחומוס שני שמות, או שסתם החליטו לשגע אתכם בנקודה לא חשובה כמו שם החומוסיה. כי בתכל’ס, לחומוס באים למען הטעם ולא למען השם.

החומוס של אבו זיאד דומה בחמצמצותו לזה של אבו שוקרי מהויה דלה-רוזה שנמצא כמה דקות הליכה משם. מרקמו היה חלק מאד, הגרגירים רכים והטעם לא רק חמצמץ, אלא גם עז בטירוף. כל כך עז שהייתי מגדיר אותו עוקצני. פשוט היה קשה לאכול אותו “בלי כלום”, כלומר, עם מזלג ובלי פיתה כמנהג התל-אביביים שומרי הדיאטה, היות וזו הייתה מתקפה רבתי על חוש הטעם. בביסים הראשונים זה הרגיש נהדר. בביס העשירי אתה מבין שחייבים משהו כדי לאזן זאת. אז הוספתי קצת מרוטב העגבניות שמונח על השולחן, ושמתי כמויות חומוס נדיבות על הפיתות הרכות שסופקו – עד שהמנה הגיעה לאיזון מושלם.

הידידה שאיתי, שלא מאמינה שחומוס זה ארוחה, ביקשה פלאפל וקיבלה בתגובה צלחת קטנה עם 5-6 כדורים איכותיים. בעזרת הפיתות, וקצת מהחומוס שלי, היא יצרה מכך ארוחה ראויה. על הכל ביחד שילמנו 25 שקלים, שזה קצת מוזר היות והבחור פה מעיד שעל אותו הדבר שילם לפני שנה 15 ש”ח. אז או שיש פה אינפלציה עצבנית, או שנפלה אי הבנה אצל אחד מאיתנו. המנה כולה, אגב, מעורבבת לך מול העיניים בצורה ידנית, כמו “בימים הטובים”, מה שבטח גורר טעם טיפה שונה כל יום. עוד הערה: המלצר היה טינאייג’ר מצחיק שנראה שכאילו הרגע הקפיצו אותו מהמיטה והוא הגיע לחלק חומוס עם חשק של מילואימניק בקריה וקורי שינה בעיניים.

קשה למצוא את חומוס אבו זיאד, אפילו עם ההוראות המצויינות בביקורת בבלוג החומוס של שוקי (המקום היחיד בו מתרחשים דיוני חומוס רציניים בעברית). אז חשבתי לצלם את הכניסה כדי לעזור למתקשים. ואז התרחש משהו מוזר. ברגע שהרמתי את המצלמה, נכנס בחור, לא מבוגר, לרחוב, ואמר ‘קח תמונה שלי’. ניסיתי לתהות למה, ומה אעשה איתה, ואיך אשלח לו – אבל הוא התעקש ‘קח קח. צלם צלם’. אז צילמתי, ובעודי מחזיק את המצלמה ממש חזק כדי שלא יחטוף אותה (הייתי מבולבל קצת) הוא הסתכל ארוכות בתמונה, החליט שהיא לא מספיק טובה, ודרש עוד אחת. מהתמונה השניה היה הוא מרוצה, הנהן בראשו והחל ללכת. ‘ומה לעשות עם התמונות?’ קראתי אחריו. ‘שמור אותן לעצמך’ נפנף בידו, והלך.

העיר העתיקה של ירושלים היא מקום יותר מוזר מסקאווט קיצוני בברלין.

[חומוס אבו זיאד או אבו שוקרי הקטן. רחוב אל ח’אנכה, הרובע הנוצרי, העיר העתיקה בירושלים. הוראות הגעה מדויקות כולל מפה יש אצל שוקי – אם כי נראה לי שיש בלבול בצד הרחוב בו נמצא החומוס במפה. ביקורת מלאת תמונות על שני האבו-שוקרים יש אצל טיקטאק. אם אתה בקטע של חומוס בחלק המוסלמי של ירושלים, אל תחמיצו את הפוסט המצוין של טיקטאק על סיור חומוסיות במזרח ירושלים]

2 תגובות

  1. עודד הגיב:

    נשמעולה, ואני מזכיר לך את ההזמנה הפתוחה ללחומוס/בירה בפעם הבאה שאתה עושה כאן סיבוב באיזורנו (בכפוף ללו”ז, אין כפל מבצעים, טל”ח. כמובן J)

  2. ניימן הגיב:

    יודע וזוכר. לא יצא הפעם עקב לו”ז הביקור הצפוף. אבל ייתכן שאקפוץ לעוד אחד בזמן הקרוב. צריך עוד לחשוב על כך…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting