פוסט על שני גלגלים: מצב האופניים בתל אביב וישראל

מרבים לדבר על אופניים בשנים האחרונות בת”א (דברים מהשבועיים האחרונים). בדר”כ תוך כדי המטרת ים תלונות ונאצות נגד העיריה. נדמה לי שמקורות מנהג זה הגיעו , כמה אבסורדי, דווקא כשעיריית תל אביב החלה להכין את תשתית האופניים בעיר. הם עשו זאת בצורה כל כך שלומיאלית, שרוב רוכבי האופניים העדיפו ללעוג במקום לשבח. מבחינת התדמית הציבורית בישראל עדיף תמיד לא לעשות מאשר לעשות לא היטב.


[תמונה מפה. CC]

אני מדווש בת”א כבר יותר מ – 15 שנה, כילד, נער ומבוגר – ובשנתיים האחרונות גם בברלין. בביקורים שבאים בפער של כמה חודשים אפשר להבחין במגמות בהרגלי הדיווש בעיר. למה לשמור את המגמות והמחשבות לעצמי, כשיש לי בלוג לסכם בהן אותן?

1. פופולריות: כמות האופניים גדלה אקספוננטיאלית! לא רק ב – 15 שנה האחרונות, אלא בכלל בשנתיים ומשהו שאני לא בארץ. פעם הייתי רגיל להיות שליט העמודים היחיד. כיום? אפילו עם מקומות החניה שהוסיפה העיריה יש לעיתים “מצוקת חניה לאופניים”. רק במרכז העיר אומנם, אבל עדיין. לא ירחק היום בו לרמן יתלונן שהאופניים גוזלות לו את המרחב הציבורי ;]

2. שבילי אופניים על המדרכה: אני יודע, אני יודע – העיריה לא מבינה כלום, שבילי האופניים הם בדיחה לא מצחיקה שנעלמים בתוך תחנת רחוב לפתע או פשוט מצטמצמים לרווח מדרכה קטן בו אי אפשר לנשום. אבל מנקודת המבט של מי שגדל בעיר בה *אין* שבילי אופניים – הרי שהמצב החדש הוא מבורך!

פתאום אני מוצא עצמי משנה מסלולי נסיעה כדי לעבור באבן גבירול או שדרות רוטשילד, כי בזכות שבילי האופניים שם – עם כל הפגמים בהם – מתקצרת לי הדרך משמעותית. יש בעיה של קטעים מגוחכים ומסוכנים (בין בית אריאלה לאבן גבירול למשל). בדרום העיר המגניב (פלורנטין ודומיו), בלתי אפשרי לנווט במהלך היום עם אופניים. אגב – בדרום האמיתי של העיר, שכונות יפו ג’, ד’ ודומיהן, יש אחלה של תשתית אופניים לאורך השדרות הראשיות! עשיתי לפני כחודשיים סיור ספריות עצמאי ביפו (מעניין מישהו לשמוע עליו?), ויצא לי לדווש באיזור. באמת מרשים.

3. שבילי אופניים כחלק מהכביש: המילה האחרונה של העיריה בתחום שבילי האופניים הם שבילים שהם חלק מהכביש. בדר”כ מופרדים אלו מהדרך הרגילה בעזרת באמפרים – ובין השביל לבין המכוניות הנוסעות יש מקומות חניה (לפחות ביצחק שדה ודרך משה דיין). עשיתי בהם שימוש מקיף – והייתי כמעט היחיד. החיובי? זמן הנסיעה ירד ב – 50 אחוז בערך! אם לא יותר.

שלילי? כמעט תמיד תמצאו מכונית חונה על השביל (מי בעד מאבק גרילה אורבני בדמות סטיקרים על החלונות?), מכוניות פותחות דלת לתוך שביל האופניים, אנשים מתעקשים, בצורה מאד מאד לא ברורה, ללכת על שביל האופניים למרות שהוא חלק מהשביל. והכי גרוע: שני רוכבים באותו השביל. רוחבו הצר של השביל לא מאשר עקיפה. הסבלנות הישראלית המפורסמת גורמת לכך שהרוכב מאחורה דוחף\מנסה להפיל את זה שלפניו. הבנתי שעכשיו מפילים את האשמה על כל אלימות כלשהי על אלכוהול. מעניין איך יקשרו את זה פה.


[תמונה מפה. CC]

4. על אנשים ושבילי אופניים: רוב התל אביביים עדיין לא הטמיעו את משמעות הציור המוזר הזה של אופניים על המדרכה, ובטוחים שהוא מסמן ‘שביל להולכי רגל’. הגדילו בפרשנות אלו שמדי פעם צעקו עלי שאסור לאופניים לרכב פה. עם זאת: נחזו מקרים, נדירים אומנם, של אנשים שמעירים לחברים שלהם לרדת משביל האופניים. טיפה בים? לא נכחיש זאת. אבל טיפות גם יכולות לנבא את בוא המבול.

5. שבילי אופניים בישראל: בשקט בשקט, מחוץ למתחם העירוני, מתחילים לקשט את ישראל בשבילי אופניים. יש את השביל מתל אביב לירושלים, ויש עכשיו שני קטעי רכיבה ראשונים שיהיו חלק משביל ישראל לאופניים. נורא התלהבתי בהתחלה וחשבתי שאוטוטו נהיה שוויץ ואוכל לדווש להנאתי בישראל. אך אז רכבתי את הקטע הראשון מתל אביב לירושלים – לאורך הירקון – והבנתי שקהל היעד למיזם הוא רוכבי אופני ההרים – ולא אופני הטיולים כמוני. זה לא רע, זו התחלה, ואולי, עם קצת מזל, יתאימו את הארץ בהמשך גם לאנשים שאופניהם עלו פחות מכמה אלפי שקלים. אולי.

6. עם כל הנאמר לעיל, קשה לי לראות אופניים נעשים פתרון עממי למצוקת התחבורה בישראל. למה? תאשימו את מזג האוויר. יש בישראל בערך ארבעה חודשים בהם אפשר לדווש בנוחיות: בסתיו ובאביב. בחורף קר ויורד גשם. ישראלים רבים, כידוע, נמסים במים. אפילו יוצאי יחידות קרביות! בקיץ מזיעים בצורה היסטרית וקשה לנשום – כך שאפילו עם מקלחות בעבודה, שזה עוד בחזקת חזון למועד, לא בטוח שכל ישראל ואחותו ידוושו למשרד. אבל אולי אני סתם פסימי. אולי.

17 תגובות

  1. לירון הגיב:

    למרות כל שבילי האופניים המכובדים הללו, כשאני צריכה להגיע לאנשהו מהר – אני פשוט רוכבת על הכביש.
    וכן, מעניין לשמוע על סיור ספריות עצמאי ביפו!

  2. פאזי הגיב:

    לפני כשנתיים וחצי, עת קיבלתי דוח תנועה מבאס בנסיוני להמלט מאימת הפקקים בדרך הביתה, גדשה הסאה. מאז אני רק על אופניים לעבודה ומהעבודה. אמנם התמזל מזלי: יש מקלחת בעבודה! וכ60 אחוז מהדרך אני עושה בפארק! אה, כן – וכשיורד גשם אני פשוט עובד מהבית. טוב. כן. זה סידור מאוד נח.

    והרואד-רייג’ הרבה יותר נעים כשאתה צועק על הולכי רגל במסלול הלא נכון (איכשהוא על מכוניות פחות קל לצעוק). כן. אופניים זה כיף.

  3. ניימן הגיב:

    לירון: כן. גם אני. אם כי הכביש בת”א מלחיץ אותי. אז אני משתמש פה במקרים קיצוניים ורוב הזמן מנסה לא להיות לחוץ בזמן :]

    פאזי: גיליתי בגרמניה קטע מדהים: יש להם חליפות נגד גשם! כך שהם רוכבים גם כשמטפטף. כמובן שיש בישראל, בניגוד לברלין, את הימים שהם סופה מוחלטת – ואז אין טעם לצאת החוצה באופניים. אבל הם באמת מיעוט זניח.

    בעיה נוספת גם כשיש מקלחת: זה מצריך המון הכנות, סידורים ובסופו של דבר מבזבז יותר זמן מאשר להגיע באוטו בפקקים…

  4. פאזי הגיב:

    גשם (1): יש רדאר גשם. אמנם ברזולוציה של 35 דקות אבל זה כמעט תמיד מספיק טוב.
    גשם (2): אני דווקא נהנה להרטב. במיוחד בדרך הביתה מיום עבודה ארוך ומלא סיפוק. קניתי לי מעין שרוולונים לטייץ האופניים שלי (וגם לידיים) וזה אמנם לא חסין למים – אבל חסין לרוח. זו כל ההגנה שאני צריך בעלק-חורף שיש פה.
    מקלחת (1): כל הסיפור לוקח בדיוק 15 דקות מקצה לקצה. ואין יותר מדי לוגיסטיקה (רוב הציוד נשאר בעבודה). מה גם שזו דרך מעולה לעשות הפסקה יזומה מהעבודה (שוב, זה לא אפשרי בכל מקום עבודה).

    אבל בסופו של דבר לא מדובר בעניין של זמן: לנסוע באופניים תמיד יקח לי יותר זמן (תחת הנחת החנייה הזמינה תמיד לרכב, מה שלא תמיד נכון). אבל השקט הנפשי, הרווח הבריאותי וזמן האיכות עם נגן האמפישלוש שווים כל רגע. ובסופו של דבר זה גם יותר זול.

    אם ישלך חלון רציני על אופניים כל יום אז שווה לבדוק ספרי-אודיו. אני מכור כבר שנים לכל מה שמוקלט: תכניות רדיו, קורסים מוקלטים וספרים. אם אתה רוצה עוד מידע – פדבק.

  5. melquiadess הגיב:

    אחד היתרונות בלעבוד בצה”ל זה שחייבת להיות מקלחת קרובה איפשהו.
    הרי השומרים חייבים להתקלח…

    וגם עם ההתעסקות של המקלחת הגעה לעבודה באופניים עדיפה בהרבה.
    אין כמו להתחיל את יום העבודה לאחר רכיבה ומקלחת.

    ולגבי רכיבה בגשם, כשהאלטרנטיבה היא שני אוטובוסים, אז אני כבר מעדיף לרכב. וניסיתי את עניין חליפת הגשם, הבעיה היא שאני מזיע נורא מתחתיה וזה ממש לא כיף, אז אני כבר מעדיף את הפתרון של להרטב עד לשד עצמותיי, ופשוט לעשות מקלחת חמה כשאני מגיע לעבודה. יש אולי איז היום יומיים בשנה בהם גם זה לא עובד פשוט כי במצב הכביש כבר עדיף קייאק על אופניים.

    הבעיה היחידה היא, שכל זה היה נכון כשגרתי בעיר הספר ההיא שקרובה לבסיס.
    כעת כשאני בתל אביב מדובר בקצת יותר משעה רכיבה לבסיס (בדרכים עירוניות, אין לי מספיק נטיות התאבדותיות בשביל לרכב בכביש בין-עירוני), אז יוצא לי לעשות זאת רק במקרים נדירים.

  6. טוב, אני צריך לעשות מדריך לנסיעה בגשם באופניים. ממש לא סיפור וטוב בהרבה מכל החלופות – בטח ובטח שיותר טוב מאשר החלופה של נסיעה במכונית (והלתקע בפקקי איימים).

    להלן התקציר
    שילוב של
    1. רוב הגשמים בארץ הם חזקים ל-10 דקות. מחכים מתחת לבניין, עד יעבור זעם.
    2. קל להבין מתי ירד הגשם לחצי השעה הקרובה – בלי מכם עננים (צריך להבין מאיפה באה הרוח)
    3. מעיל גשם, נעלי עור, (גרביים להחלפה אם כלו כל הקיצין), מכנסיי סערה ארוכים
    4. רכיבה איטית בגשם כדי לא להתחמם \ רכיבה עם חולצה קצרה מתחת למעיל\ מעיל “נושם”.

    ב4 השנים שאני מיישם את זה (לקח לי זמן לגלות את מכנסי הסערה) עובד מעולה.
    “אין מזג אוויר לא מתאים לרכיבה, יש ביגוד לא מתאים לרכיבה”.

    בארץ אולי יש חודשיים שבהם פחות נוח לרכוב. רוכבים בהם לאט יותר ובשעות הבוקר המוקדמות יותר אם אפשר. ובצל.

  7. ניימן הגיב:

    פאזי: יש לי וואחד חלון על האופניים פעמיים-שלוש בשבוע (30 ק”מ הלוך חזור). אבל האמת היא שאני חושש לנסוע עם מוזיקה. כאילו אז אני אהיה פחות “קשוב” לסביבה ויותר חשוף לסכנות. בתוך תוכי אני קצת פארנואיד לפעמים.

    הסידור שלך עם המקלחת נשמע אידיאלי – אבל כמו שאמרת, בדר”כ זה לא ככה. כשעבדתי לקח זמן להגיע למקלחת וכדומה – מה שיצר טונה של סיבוך. פעם (ואולי עדיין יש?) היו באוניברסיטת ת”א מקלחות, אבל הן היו במקום מרוחק כל כך שלא היה שווה להגיע אליהן. בברלין אני פשוט לא מזיע – אפילו בשלושים מעלות איכשהו – אז אין בעית בגדים ואין בעית מקלחת.

  8. ניימן הגיב:

    melquiadess: אתה עובד בצה”ל? הדברים שאנחנו למדים עליך פה. הייתה תקופה שגרתי בת”א ועבדתי ביהוד, ואז עניין האופניים היה קצת גדול עלי. בעיקר כשרוב הימים ישנתי 4 שעות בלילה, קמתי עשרים דקות לפני התחלת העבודה ונסעתי בבהלה למשרד. אפילו את הגילוח עשיתי בדרך עם מכונה באחד הרמזורים!

  9. ניימן הגיב:

    האזרח דרור: שכחת:
    5. בארץ גשם זה תירוץ נהדר לאיחור של עד שעה.

    בקצב הזה אני מארגן רכיבת ראווה של קוראי הבלוג בביקור הבא…

  10. אוהד הגיב:

    פוסט מעניין. אני גם מרגיש שעל אף הבכיינות יש איזשהי מגמת שינוי.

    אני לא לגמרי מאמין שבחורף אי אפשר לרכוב. לצערנו אין פה הרבה ימי גשם, ובימים שיש פשוט מחכים חמש דקות עד שהוא נגמר ויוצאים לשלוליות. קר ? אף פעם לא קר בתל אביב. אולי פשוט צריך לדווש טיפה יותר מהר. אישית זו עונת הרכיבה האהובה עלי.

    בעיה לא פתורה שלא העלת היא עניין הגניבות – אני אישית מכניס את האופניים הביתה, אבל כל החברים שלי שלא יכולים מסיבות של מדרגות ומקום נאלצים להתמודד עם שילוב של לרתך חלקים לאופניים שלהם, לקנות מנעולים במאות שקלים, לרסס את האופניים בספריי כדי שתהיינה קשות לצפיה, ופעם בבערך שנה ללכת לקנות חדשות אחרי שהקודמות נחטפו….

    התל-אופן שאמור להתחיל לעבוד ממש בקרוב נראה לי רעיון מדהים ואני ממש מקווה שיאיץ את התפתחות הנושא.

  11. ניימן הגיב:

    האמת היא שניסיתי יותר להצביע על השינוי מאשר להתבכיין (יחד עם קצת טרוניות משעשעת). אולי לא הועברה הכוונה נכון :] עריכה מהירה: אני דביל. קראתי מהר מדי. בעצם הסכמת איתי. סליחה

    לא חשבתי על בעיית הגניבה מהסיבה הפשוטה שמאז גיל 16 – עת גנבו לי אופניים מהחצר האחורית – אני מכניס אותן הבייתה או נועל במחסן. זה לא נוח ולפעמים מעצבן, אבל במקרה שלי, כשיש בת”א רק שבע מדרגות בערך לרדת לרחוב, אפשר להתמודד. אחרת זו באמת מכה. בברלין יש לכל בניין בחצר האחורית חניה לאופניים, שנחשבת יחסית בטוחה. אם כי גם שם לא הייתי משאיר אופניים יקרות מדי.

    מה זה התלת-אופן הזה, סלח לי על הבורות..?

  12. אוהד הגיב:

    תל אופן – שירות השכרת אופניים בכל העיר כמו שיש בפריז (Velib). יש כבר תחנות מפוזרות במקומות אסטרטגיים רבים, אבל האופניים עדיין לא שם.
    התחנות זה מין כזה מסוף שנראה כמו מכשיר לקניית כרטיסים ברכבת, עם הרבה עמודים כסופים לידו שאליהם יהיה אפשר לחבר אופניים – בטוח ראית.

    http://sites.google.com/site/sustainabilityorgil/home/bike-news/tel-ofan-stations-tel-aviv-march2011

  13. ניימן הגיב:

    אה, כן. ראיתי משהו כזה אבל לא ממש התייחסתי. מעניין איך זה יפעל, ואיך ישמרו על חלקי האופניים מחוברים אליהם :]

  14. קורא עלום הגיב:

    ttואני חושב שאפילו איפה שהעירייה יכולה בקלות לשפר את המצב היא לא טורחת. אם רק היו שמים שלטים לאורך שדרות רוטשילד, בשביל אופניים, שכתוב עליהם שזה שביל אופניים, הולכי הרגל לא היו עולים עליהם. בסופו של דבר נראה לי שהרבה פעמים הבעיה היא לאו דווקא ביחס של הישראלי המכוער אלא פשוט בחוסר ידיעה שמאוד קל לפתור.

  15. ניימן הגיב:

    אהמ. אבל יש ציור של אופניים על השביל עצמו. שזה בתכל’ס מה שיש בברלין או בכל עיר אחרת בעולם. שם זה מספיק, אז למה אצלנו זה לא..?

    שדרות רוטשילד זה מקרה מיוחד באמת של שני שבילים שלא תמיד ברור מה מהם לאופניים ומה לא. מה גם שיש חלקים בהם השביל הימני הוא לאופניים, ויש חלקים בהם השמאלי. למה? איןלימושג ירוק.

  16. לגבי אוזניות – לא כדאי – חוש השמע הוא חוש חשוב כדי לשרוד על הכביש, גם עבור אופניים.
    עוד על איך אתם יכולים לשפר את בטיחות הרכיבה שלכם באופן משמעותי –

    http://tzalam.streamer.co.il/articles/view/86

    לגבי גניבות – מה שעובד בשבילי הוא מנעול חוליות. מנעול כזה אפשר לחתוך רק עם דיסק. מנעולים אחרים אפשר עם קאטר. מי שרוצה – יש המלצות ביו טיוב בנושא, וגם הסברים – לדגומה במקומות מאתגרים כדאי לנעול גם עם מנעול שני – ככה יעידפו לא להתעסק עם האופניים שלכם.

    הפתרון האמיתי יותר – שהמשטרה תעצור את חנויות העבריינים שמוכרים אופניים גנובות. במקום להלחם ביתושים לייבש את הביצה.

  17. ניימן הגיב:

    אני מסכים איתך בקשר לאוזניות. אם כי בתור בן אדם שנוסע, בדר”כ, בלי קסדה, אני לא יכול להרצות לאנשים אחרים על בטיחות :]

    אני שוקל מאד לקנות מנעול חוליות. עניין שני המנעולים יהיה מסורבל מדי לנשיאה עבורי. מנעול חוליות אמור להספיק, ברגע שאגלה איפה קונים אחד פה…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting