קפה דינה

באנשים לא אוהבים כשאני אומר זאת – אבל ההשוואה בין ברלין לתל אביב היא לא שחור-לבן. קחו את שוק בתי הקפה למשל: איכות קפה ממוצעת, זמינות wifi ושעות פתיחה? תל אביב לוקחת בגדול. איכויות מוזיקליות, רוגע ואינטימיות? ברלין בייבי.

ספציפית יש ז’אנר בתי קפה ברלינאי שקשה יותר למצוא בת”א: בית הקפה האישי. מקומות עם אישה, גבר או זוג לפעמים, שמתפעלים את המקום בדד. מהכנת הקפה והעוגות, דרך ההגשה, הבישול והתשלום. בתל אביב, מקום בו המלצריות מתחלפות מדי שעתיים, לא מקבלים אותה רמת קירבה.

דינה הוא בית קפה יפואי עם אינטימיות ברלינאית. הוא מזכיר את ברלין בדרכים נוספות: עיצוב שוק-פשפשים ורצפות חשופות. טעם מוזיקלי מעולה, נעים לאוזן אך לא מיינסטרימי מאוס. וכמובן: פעילות פוליטית ענפה. דינה לי, מקימת המקום, הייתה שותפה בקפה יאפא במשך שש שנים לפני שפרשה למקום משלה שנמצא לא רחוק מיאפא.

יאפא הוא מוסד תרבות ערבי-יהודי שזורק מטרתו למבקר בפנים: ספרייה דו לשונית, תפריט ערבי-יהודי, מידע והמון מסרים חיוביים בכל מקום. בדינה כל זה נעשה יותר בשקט. אפשר למצוא שם שלל מידע על פעילות ערבית-יהודית ביפו ובאיזור בכלל. אפשר גם לבוא סתם להינות מקפה טוב ולא להיות חלק מהמסר. מין עדינות נעימה ונוחה שכזאת.

עקב מיקומו, בין שני סניפים של אבו חסן, הוא נכנס לסיבוב הקפה שאחרי החומוס הקבוע*. ספציפית הבוקר הגעתי לשם עם שני אורחים שוויצרים שהגיעו אלי אמש ועוד חבר ישראלי. הם מכורים לקפה כמוני וזה בטח חלק מהחיבור הטוב שלנו. הם לא עפו על המסבחה במקום וסירבו להודות שהיא לוקחת את סעיד בהליכה. הסתפקו ש”קשה להשוות בין החומוסיות” שוויצרי מנומס.

נכנסנו לדינה כבדים מחומוס וקצת מדוכאים: בדרך גילינו שקיבלתי דו”ח חניה. חניתי באפור, אבל מתישהו בימים האחרונים הוסיפו שלט בתחילת הרחוב שמדווח על צורך בכרטיס חניה למרות המדרכה האפורה. מן הסתם לא שמתי לב אליו. מי בודק שלטים בתחילת הרחוב כשיש מדרכה אפורה?

הזמנו שלוש קפוצ’ינו רגיל – ועוד אחד כפול לשוויצרית. מכורה-מכורה כמו שאומרים. דינה עמלה על הקפה כהרגלה מאחורי הדלפק, אבל הביאה אותו לנו בחורה אחרת שגילתה התעניינות בגרמנית בשולחן. הסתבר שהיא שוויצרית. כלומר – סוג של: נולדה וגדלה בשוויץ לאמא ישראלית, ומדברת עברית ברמת שפת אם בלי טיפת מבטא. אני יכול להסתובב בת”א שנים בלי לפגוש שוויצרים. אבל יום אחד עם תיירים שוויצרים ואלו צצים לפתע תחת כל כוס קפה. בדיוק אותו הדבר שקרה לי לפני שבועיים עם קולומביאנים!

נעים לי בדינה. הוא קצת רחוק מהבית בשביל להיות מקום יומ-יומי. אבל מפצה על כך בעזרת נינוחות יוצאת דופן בנוף המקומי. אני בהחלט חושב לקפוץ אליו מדי פעם עם רשימות המחקר כדי לתפוס כמה שעות לימודים שקטות, כוס קפה טוב, והרבה אווירה חיובית.

[דינה. יהודה הימית 34 (בעבר: אל מלכ פייסל)]
[כתבה מוצלחת על המקום]

[בצער רב נתבשרתי אתמול שדינה, בעלת המקום, הלכה לעולמה]

————
* כמו הסיגריה של אחרי. כמה שהשוואה הזאת חולנית.

11 תגובות

  1. כן, דינה באמת רחוק לך קצת מברלין…
    אתה יודע להגיד אם מגישים שם ארוחת בוקר? או בכלל מה תפריט האוכל שם?
    ולגבי הדו”ח, אל תנסה אפילו לערער. מבחינת העירייה הנפלאה שלנו (כלומר שלי), אתה חייב לבדוק צבעים, שלטים, ובכלל, אי ידיעת החוק אינה פותרת מעונש (כן, ניסיתי לטעון שאפור זה המקום היחיד שבו מותר לחנות בלי לדאוג, אבל זה ממש לא עזר).

  2. Morin הגיב:

    אם כפר סבא לא רחוק לך, יש בית קפה אישי נהדר שנקרא “קפה המדרחוב”. שני מטר מהקניון והוא ניגוד מושלם, בנוי לפי טעם אישי לחלוטין (של זוהר, בעלת המקום). ויש בו גם wifi חינם, אבל לא ראיתי הרבה אנשים שיושבים שם עם לפטופ, ואני די קבועה.

  3. ניימן הגיב:

    לא סוגרת ת’פה: אין לי מושג לגבי אוכל. ממתי אני אוכל בבתי קפה? או אוכל בכלל? אגב – ניפגש הערב במסעדה? p: אגיש ערעור בכל אופן ואעדכן. אני אופטימי.

    מורין: כפ”ס מאד רחוקה… אני מתנייע על אופניים תמיד ויוצא מאיזור עזריאלי. יפו לא באמת רחוקה, אבל כשיש כל כך הרבה בתי קפה בדרך, יוצא שקצת רחוק לדווש לשם למטרה זאת. אבל סקרנת אותי לגבי בית הקפה. אשמור אותו בראש.

  4. ברור שניפגש, אל תשכח לשמור לי מקום, ובהצלחה עם הערעור.

  5. ניימן הגיב:

    מקווה שסוף סוף שבוע הבא. מה תוכניותיך?

  6. פשוט יעל הגיב:

    די גמישות, נראה לי. אני גם ככה עובדת מהבית, כשאני מצליחה להושיב את עצמי לעבוד. צור קשר באימייל ונסכם.

    (דיסקליימר מראש: אני לא אוהבת אלכוהול, אז עם פאבים תצטרך להסתדר לבד. 🙂 )

  7. melquiadess הגיב:

    שני בתי קפה אישיים מומלצים:
    קודם כל, דייבוצ’קה ברחוב החלוצים בין פרנקל לוולפסון. (הקצה המזרחי של פלורנטין).
    נדמה לי שכבר המלצתי כאן על המקום. מקום ממש קטן, במקור היה רק בר וכמה ספסלים ואת קרן שמכינה סנדוויצ’ים מצויינים ואת הקפה האהוב עלי בת”א. לפני שנה היא שכרה גם את החלל הצמוד והוסיפה עוד שני שולחנות לישיבה. אבל הכי כיף לשבת על ספסל בחוץ.
    והשני שהייתי בו רק פעם אחת אבל הוא ממש התאים לי למצב רוח באותו יום הוא ברחוב החשמל די קרוב לגן. אמנם לא הייתי מעולם בברלין, אבל מכל הסיפורים כך אני מדמיין קפה ברלינאי. בית קפה קטן עם ספות שנראה כאילו נאספו מבתים של סבתות וצמוד אליו חנות בגדים קטנה. (ואולי גם עזרה העובדה שכל יושבי המקום באותו אחה”צ רק דיברו על ברלין ברלין ברלין…).

  8. ניימן הגיב:

    נכון – סיפרת על דייבוצ’קה. צריך לבקר שם – בטח בתור אחד שלומד עכשיו רוסים ומחבב את השם.

    אהממממממ…. את זה ברחוב החשמל אדחה לביקור הבא. עומדים להיות לי מספיק בתי קפה ברלינאיים בקרוב..

  1. 18 במאי 2012

    […] גרפומניה. בימים אלו עלתה הביקורת הסופר-חיובית על קפה דינה. יהי זיכרה […]

  2. 16 ביולי 2012

    […] אין לי קשר לקפה דינה. לא מכיר שם אף אחד ושום דבר (למרות שהייתה שם מלצרית […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting