שיר הלל לחורף שהפשיר טרם זמנו

הסערה הייתה פה מחמישי עד שלישי בלילה. אומרים שהיא הסערה הכי קשה ב-11 השנים האחרונות.

היא חלפה בשקט, כמעט התגנבה החוצה. שלשום בלילה עוד היה מינוס 12 מעלות (שהרגישו עם לחות ורוח כמו מינוס 20), ובבוקר התעוררתי לעולם של מעלה אחת.

וורשה ריקה כל השנה האחרונה, אבל הייתה אפילו יותר ריקה בזמן הסערה. אני דווקא יצאתי הרבה יותר בימים האחרונים. מורח שלל קרמים על הפנים כדי שהם לא יקפאו. אני לא יודע מתי פעם הבאה אוכל לשוטט בעולם קפוא כל כך, יפה כל כך ושקט כל כך.

שש תמונות שחייבים להעלות עכשיו, רגע לפני שתוצאות הסערה יימסו סופית.

בית בעיר העתיקה בוורשה בחורף
העיר העתיקה בוורשה. בימים כתיקונם זה אחד הפאבים האמיתיים היחידים בעיר. מקום בו נפגשים לחברותא, עם וויסקי וסיגרים. אבל הוא סגור כבר הרבה זמן, ובחצר הפאב יש רק נערות ונערים שמתחברים מהמשטרה בזמן שהם שותים באמצע הלילה.

ארמון בשלג
אלו הרגעים הראשונים של הסערה. שעתיים קודם עוד צעדתי בפארק ולא היה בו שלג. אבל כשזה יורד, זה נופל, ותוך כמה דקות הפארק התמלא בשלג והאנשים נמלטו.

בקתה בשלג
מכל הבקתות הנטושות שמצאתי, זאת הכי מעניינת אותי. היא אחת הנידחות ביותר, נמצאת במאחורה של המאחורה של איזור בקתות נטושות, ולא קל להגיע אליה.

אבל משהו בפנים קורה שם, אני יודע. כי אני רואה טביעות רגל חוץ מאלו שלי שמובילות לבקתה. כי אני רואה לפעמים משהו זז בפנים, ולפעמים מחוץ לבקתה מישהו אוסף את הפירות הרקובים.

אבל זה מינוס עשרים מעלות. מי נמצא שם?

ארמון וורשה מלמטה
ארמון וורשה, מתחתית גן הכניסה אליו. הוא יפה גם לא בשלג.

ברווזים כשהאגם קפוא
'לאן הולכים הברווזים כשהאגם קפוא?' שאל הולדן קולפילד שוב ושוב ב'התפסן בשדה השיפון', ולאף דמות אחרת לא היה איכפת מזה. הם מנסים לתת לו תשובות אמיתיות. הם לא מבינים שהוא שואל את זה לא בגלל הברווזים, אלא בגלל שהוא מרגיש כמו ברווז, והאגם שלו קפא. לאיפה החיים שלו אמורים להמשיך מכאן?

בדצמבר, כשהייתי עצוב (זה עבר, אגב), ניסיתי לשאול את הפולנים את אותה השאלה. אבל הם לא קראו את התפסן, ולא הבינו את הסאבטקסט גם אחרי שהסברתי אותו. זה היה מתסכל.

זאת תמונה מתחילת הסערה. בהמשך הלילה האגם יקפא, יתכסה בשלג, ויום אחרי זה אני אעלה עליו בטעות ואחליק. אבל בתמונה הזאת הברווזים נשארו שם, ופשוט געגעו בקול כשעברתי, כי קר להם.

הכניסה לארמון וורשה
הכניסה לארמון וורשה מהיום, השלג כבר החל להינמס.

6 תגובות

  1. אפרת הגיב:

    אכן למדתי שמזג האויר הקונטיננטלי באיזורינו מסכים להתחלף רק כשמגיע סערה הגונה ומגרשת אותו. ככה יוצא שאם מתיישב קור, הוא יכול לשבת שבועות ארוכים ולא יהיה מה שיזיז אותו. אותו דבר על שמיכת עננים או גל חום. לכן התחלתי לצפות לסערות הללו

  2. יעל הגיב:

    וואו. תמונות יפהפיות וגם המילים, ובמיוחד התמונה הראשונה עם השילוב של השלג והאור המוזהב. והשלולית המשקפת בתמונה התחתונה. אני רוצה גם חורף לבן!

    קרם על הפנים (איזה קרם?) עוזר נגד קפיאה??? באמת? אם כן, איך לא סיפרו לי על זה בחורף הקוריאני המזעזע?

    • ניימן הגיב:

      קרם רגיל. מורחים ואז זה מגן מקור. אני לא יודע אם זה סותם נקבוביות או סתם יוצר שכבת הגנה – אבל זה עוזר.

      למדתי את זה דווקא בגרמניה.

  3. ארני הגיב:

    חשבתי על זה גם כן כשראיתי ברווזים על קטע של קרח שבור בנהר ביקטרינבורג, ב-30 מתחת לאפס. אבל אולי ברווזים סובייטים הם קשוחים יותר.

  4. גיל הגיב:

    יש עצב בתמונות אבל מהחדר החם הן מרחיבות את הרגש. כן ירבו

  5. D! פה ועכשיו הגיב:

    היה כיף!
    אחרי ששנה שעברה עברתי לפה והיה חורף חם כמו בישראל כמעט – תענוג לקבל 35 ס"מ שלג. מקווה לעוד בקרוב.

    תמונות נהדרות. שמח שהעצב חלף לו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Subscribe without commenting