יובל בנאי – מעבר להרים: ביקורונת צנועה ורזה
כשיצא הדיסק 'נשאר במקום' ב – 2001 נשמו מעריצי יובל בנאי לרווחה. הנה, הבחור סיים את תקופה הרגאיי-דאב המוזרה משהו שלו וחזר לכסח בעצבנות. ישר הדביקו לו הביקורות, אם זכור לי נכון, את תואר 'הרוקר האחרון'. טייטל אקסלוסיבי ששמור רק למי (וגם לכל מי) שמרים גיטרה עם דיסטורשן אחרי גיל 30. ועכשיו, חלפו להם שבע שנים, בהם עבד הבחור בעיקר עם אותו הרכב אלמוני בזכותו התפרסם, ויוצא לבנאי דיסק חדש – 'מעבר להרים'. מה שמעלה אוטומטית את השאלה: 'האם הרוקר עדיין נשאר רוקר?'. והתשובה? ובכן – כן. אבל נדמה שהוא קצת… התעייף.
אוי. זה לא נשמע תיאור טוב לדיסק שבעצם יש לי בעיקר מילים חמות עליו. אסביר:
בכל דיסק רוק, בעיקר בעברית, יש בלדה אחת לפחות. כזו שבשנות הנייטיז גרמה למעריצים להדליק מציתים בהופעות, וכיום מוציאה לאנשים את הפלאפונים מהכיס בתור תחליף תאורה מודרני. כמו כל עשור, בהתאם לטרנדים ולטכנולוגיה ששלטה בו, גם בנייטיז היה לרוק את הסאונד שלו. ובבלאדות המקומיות של שנות התשעים, פריטות המיתרים לא נשמעו כמו שום דבר אחר. טוב – כמו שום דבר חוץ מפריטות המיתרים בדיסק המדובר. כי בנאי, אתם מבינים, הוציא אלבום בלאדות רוק שלם עם ניחוח עשור אחורה. התוצאה? לחובב בלאדות כמוני? חיובית ביותר כמובן. עכשיו רק צריך שמטאליקה יוציאו דיסק בלאדות ברוח האלבום השחור.
בעצם, אולי התיאור 'בלאדות' לא הולך פה. מה דעתכם על 'שירי מדורה'? (הערת לאחר הכתיבה: איני היחיד שחש כך)
מבחן נוסף של דיסק הוא מבחן התוצאה לטווח ארוך. כמה שירים ילוו אותי הלאה? האם אכניס אותו עוד שנתיים, בליל קפוא בברלין, למערכת כדי להיזכר בארץ? לגבי השאלה השניה רק הזמן יגיד. אך בקשר לראשונה קל לי לדווח יחסית בבטחה שלפחות 'לך אחרי הלב', שנכתב, אני מנחש, לאחד מבניו של יובל, ושיר הנושא 'מעבר להרים' ילכו אותי עוד הרבה זמן קדימה. הראשון בגלל מנגינה מתוקה מתוקה ומסר רומנטי. והשני, כנראה השיר החביב עלי באלבום, ישאר שם בגלל המילים. בגלל אוסף תמונות שמתואר בו, ומעלה בעיני את ישראל שמחוץ לת"א. זו שעוד יש בה משהו אמיתי ולא רק מסעדות מלוטשות ויח"צ.
ציון: 4.5 מתוך חמש בהונות למעלה (בסולם ניימן). מצאה חן בעיני הגירסה המינימליסטית הזאת של יובל בנאי.
1. שקלתי תחילה להעריך, לפרט, לטחון ולנתח כל שיר ושיר. בסופו של דבר הגעתי למסקנה שלדיסק מינימליסטי מגיעה ביקורת מינימליסטית. חוץ מזה, התעצלתי.
יש לי שתי מלים בשבילך, להסביר למה "מעבר להרים" הוא שיר כל-כך נפלא: עמיר לב.
אי אפשר לפספס את מגע הקסם שלו.
מבחינתי, שכל אמני ישראל יסעו לגליל, יעבדו עם עמיר ויוציאו אלבומים.
נקרא לזה מוזיקה עמירית. אפשר אפילו להקים שם יישוב ולקרוא לו "עמירים"… 🙂
אחלה! שניצור עצומה בפייסבוק למען מטרה זו? :]
ג'וליה זה שיר מקורי שלו? כי זה נשמע כל כך צ'אק ברי..
ניסיתי לחפור קצת אבל לא מצאתי כלום.
יש מושג?
אפילו לא שמץ של מושג, והדיסק לא אצלי עכשיו. סורי.