הכי חשוב זה הכובע

[זה קרה לפני שבועיים וחצי, אך מרוב עצלנות הפוסט עולה רק עכשיו. האמת היא שהוא נכתב בזמן אמת ונערך היום. יש פה מידעמועיל למטייל האלטרנטיבי בברלין, וגם כמה קוריוזים מקומיים שעלולים לעניין את המכורים לדבר. קחו בחשבון שב”סופ”ש האחרון” פה הוא בעצם “לפני שלושה סופ”שים” וכו’]

איך מספרים על אירוע שבעצמי לא הבנתי מה הוא? בבלבול כנראה. תכינו את המחשבונים! הפוסט הבא עלינו לטובה עומד להיות כאוס מוחלט של נושאים.

כמות המקומות האלטרנטיביים שראיתי בסופ”ש האחרון מספיקה כדי למלא חודש שלם של הבלוג. שני בתי קפה אלטרנטיביים, אחד סקוואט מאמם, חמישה פאבים ועוד מקום אחד שעוד לא השכלתי להגדיר, אבל היה שם פסנתר והרבה ספרים. כמות המקומות והאירועים שיש פה מסחררת אותי לגמרי, ממש בכל פינה וחור של העיר, ואפילו בקצוות הנידחים. אגב, מסקרן אותי לדעת, באופן תיאורטי לגמרי, אם מישהו היה קונה מדריך תרבות אלטרנטיבית לברלין לו היה אחד כזה? חשבתי על זה, ואפשר ממש לכתוב אחד מוצלח כזה (שיצטרך לצאת בגירסא חדשה כל שנה כמובן). לא שיש לי אי-אילו כוונות לעשות זאת, אני די מרוצה מהקריירה הנוכחית שלי, אבל מעניין אותי לדעת מה חושבים על זה אחרים.

הלאה. פסטיבל הכובע היה רק הדבר השלישי הכי מעניין שהייתי בו השבוע, אבל השניים האחרים ראויים ליחס מקצועי יותר ויחכו שאחזור אליהם עם מצלמה. שמעתי עליו בטעות, כשחיפשתי מקום ל.. אהמ.. פגישה חברתית עם בחורה הונגריה שפגשתי. לא משנה. הבעיות עם התיאורים שקיבלתי באו משני כיוונים שונים. אחד, הגרמנית שלי ממש לא משהו – ושנית: התיאורים היו ממש גרועים. כן הצלחתי לקלוט את סיסמת הפסטיבל ‘הכי חשוב זה הכובע’, את שמו, ‘רקטת וזר’ (וזר הוא שם רחוב) ואת העובדה שהוא מכיל אינספור הופעות, מופעים (תיאטרון בובות!), הקראות של דברים ומסיבות בעשרים מקומות אלטרנטיביים בחלק קטן של נויקלן.

מה הקטע עם הכובע? מאיפה באה הרקטה? מי ולמה יזם את זה? כוחותינו עודם לוטים בערפל ומגבשים מידע ברגעים אלו. בכל מקרה, אי אפשר להגיד לא לאירוע שדורש כובע. גייסתי את מימי, הידידה הטובה שלי בעיר הזאת, שבתורה גייסה בקלילות מרובה עוד 3 אנשים (וכובעים) ונחתתנו באמצע רובע נויקלן השקט.

רגע, רגע! שקט? איך יכול להיות רובע שמתקיים פה פסטיבל בעשרים מקומות על ארבעה רחובות שקט? זה קטע ברלינאי כזה, גם של המקומות וגם של הקהל: המקומות נבנים ככה שהרעש לא יזלוג החוצה. הקהל מתנהג ככה שלא יהיה רעש מחריש כשהוא יוצא. תיאור מוזר משהו, וגם עקיצה מאד ברורה לתל-אביביים מביניכם: לא תמיד כשהעיריה סוגרת מקום זה באשמתו. לפעמים צריך להתחשב גם בשכנים ולא רק בבליינים. (אח. תגידו שלהטיף מוסר זה לא כיף גדול! מחר אמיר עצמי לכומר :] ).

עברנו בדרך ליד כמה מקומות מגניבים. באחד, שנראה כמו הבוידם בדירה עתיקה (בחיי) הייתה הקראה של משהו. בגרמנית. באחרים הגיעה בדיוק הופעה לקיצה, או שאחת אחרת עמדה להתחיל עוד שעה. בסוף נכנסו ל – Yuma. מקום מגניב למדי עם שם קצת משעמם. עמדה להתחיל שם הופעת סול (ג’ז) עוד חמש דקות ע”פ התוכניה.

שעה וחמש דקות מאוחר יותר, כי מסתבר שגם בגרמניה מאחרים, התחילה ההופעה. אבל זה לא היה לגמרי גרוע שהגענו מוקדם: היינו בין הראשונים והצלחנו לתפוס את אחד השולחנות הנדירים במקום הקטן. כך יכולנו לראות את ההופעה, המאד ארוכה (שעתיים ומשהו), להניח כוס בירה, ועוד אחת, ואז גם בקבוק יין שחלקנו, על השולחן. לרגעים היה שתוי. לרגעים אחרים היה קצת מעושן. וכל הרגעים כולם הרגשתי כמו בפאב דחוק בניו-יורק בשנות העשרים של המאה הקודמת. עם מוזיקת סול עשירה ברקע ושלל טיפוסים מוזרים שמנהלים שיחה. היה כיף עצום.

אחרי זה הלכנו לעוד שני מקומות. אבל כבר היה מאוחר, וצפוף, וההופעות הפכו למסיבות לוהטות, שאי אפשר לרקוד בהם אלא מקסימום להידחק ועם קצת מזל למצוא זווית למרפק להגיש את הבירה לפה. אלו היו יופי של פאבים, אבל גם בסצינה האלטרנטיבית פופולרי מדי זה פשוט לא בשבילי.



ולמה שזה יעניין אתכם?

לא באתי (רק) להוציא לכם את העיניים אלא גם להציע מידע. ככה שבחיבור מושלם לפיסקה שדיברה על מדריך תרבות אלטרנטיבית בברלין, המפה של האירוע היא סוג של אוצר למי שמגיע לעיר. אפשר להעביר איתה ערב שתיה מדהים באיזור נויקלן, שהוא איזור חזק מאד, במקומות אנדרגראונדיים מקומיים לחלוטין. וזו לא רק תיאוריה – עשיתי את זה בעצמי ביום שישי! המפה נמצאת פה בפורמט PDF בגודל עצום וברור. להוריד ולשמור. להדפיס לפני השימוש.

7 תגובות

  1. ניקו הגיב:

    וואו, כמה מגניב 🙂

    נראה לי שהתשובה לשאלה שלך על הפקת מדריך אלטרנטיבי לעיר מצוייה בתיאורים החווייתיים על חדוות הגילוי של מקומות נסתרים, שהרי אם אתה מגיע אליהם אחרי שקראת אודותם במדריך כלשהו, איבדת משהו מהעוקץ (וגם להיפך – קשה למקום להישאר “אנדרגראונדי” כשהוא מופיע במדריך שמופץ לכל עבר). אם הייתי מחפש סצינה קצת אחרת ממה שמציעים מדריכי ערים וטיים-אאוטים למיניהם, הייתי מחפש את ה”דר-ניימן” המקומי. ואם אפשר לקרוא בעברית על מקומות מגניבים בברלין, סביר להניח שאפשר למצוא מקבילות מועילות באנגלית/גרמנית.

    ותודה ענקית על המפה – היא לגמרי נשמרה…

  2. ניימן הגיב:

    יש לך נקודות טובות. מה שכן – ספציפית בברלין, חייבים לשמוע על מקומות נסתרים איפושהו (או לקרוא עליהם איפושהו) כדי להגיע אליהם. למה? כי הם פשוט מאד נסתרים מדי, ממש מוחבאים בקומה השלישית של חצר אחורית של חצר אחורית ואין סיכוי למצוא אותם בטעות.

    המפה אכן נכס :]

  3. הילה הגיב:

    חזרתי לאחרונה מברלין לאחר ביקור של שבוע (וזה הזמן להודות לך על ההמלצות. מקווה שהמיילים שלי לא הטרידו יותר מדי), וזה כ”כ נכון לגבי המקומות השקטים מבחוץ ועמוסים מבפנים. טיילתי במוצ”ש באיזור פרנצלאואר ברג, ובאמצע שכונת מגורים, הרחובות היו כל כך שלוים ורק כשנכנסתי פנימה לתוך הפאבים/מועדונים קלטתי את הכמות העצומה של בליינים שפשוט שומרים על שקט. זה היה מאוד מרענן לראות את זה.

  4. tur הגיב:

    אוי זה כל כך עצוב! לפני חודש חזרתי מחופש בברלין, וגרתי ממש באחד הרחובות האלה (sonnenalee) יומיים, ודווקא היומיים האלה היו היומיים הכי לא מגניבים בטיול כי לא מצאתי כלום באזור המוזר הזה (מלבד בקלוואה)…

  5. ניימן הגיב:

    הילה – שמח לשמוע שנהנית. פרנצלאואר ברג הטעה גם אותי בפעם הראשונה מברלין. נראה כל כך מת מבחוץ, ועם זאת כל כך כל כך חי מבפנים..

    tur – זונן-אלי זה אחלה רחוב! רק צריך לדעת מה לחפש שם (אכן קשה למצוא בימים הראשונים).

  6. דיאנה הגיב:

    הי ניימן,
    שמרתי את הפוסט הזה אצלי בדלישס מזה הרבה הרבה זמן, הזלתי ריר על המפה המגניבה ועכשיו שהגיעה ההזדמנות לבדוק אותה בפועל – היא לא נפתחת!!!!!!

    אני טסה בשבוע הבא לברלין ואודה לך מאוד מאוד אם בדרך פלאית כלשהי תצליח להגיע ולהפנות אותי למפה (אולי היא שמורה לך במחשב במקרה?)

    המון תודה,
    דיאנה

  1. 26 ביולי 2009

    […] שמו. זה הרובע שמבחינת מגניבות גדל הכי מהר בעיר כיום (דוגמא), היות וכל הסטודנטים העניים עוברים אליו בכמויות. יחד עם […]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

Subscribe without commenting